 |  | אבן רוזטה, 1850 צילום: Gettyimages Imagebank
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים |  | |

| | אבן רוזטה
Rosetta Stone
פענוח הכתובת
אבן רוזטה, לוח אבן שעליו נחרט טקסט זהה בשלושה סוגי כתב
– יווני, מצרי קדום (הירוגליפי, כתב החרטומים) ומצרי מאוחר (דמוטי). מהממצאים הארכיאולוגים החשובים בהיסטוריה. האבן שימשה כמפתח לפענוח כתב החרטומים על ידי החוקר ז'אן שמפוליון ב-1822, וכך נוסד למעשה מדע האגיפטולוגיה.
גובהה המקסימלי של אבן הרוזטה הוא 114 ס"מ, ורוחבה 72 ס"מ. על האבן חרוט בשלוש שפות צו מ-196 לפנה"ס, שהוצא על ידי המועצה הכללית של הכוהנים המצריים. הצו מפאר את שלטונו של המלך תלמי
ה-5 אפיפאנס במצרים. חלקים מהאבן חסרים, בעיקר בחלקה העליון בו מופיע הטקסט בשפת החרטומים.

אילוסטרציה של אבן הרוזטה, 1800 (צילום: Gettyimages/Imagebank)
האבן התגלתה ב-15 ביולי 1799 במבצר עתיק ליד העיר רוזטה (רשיד) על ידי פייר בושר, קצין בצבא נפוליאון
שפלש למצרים. עם תבוסתו של נפוליאון, זכתה בריטניה באבן במסגרת חוזה הכניעה שנחתם באלכסנדריה, ומאז 1802 היא מוצגת במוזיאון הבריטי בלונדון.
| פענוח הכתובת |  | |
כתב החרטומים המצרי היה בגדר סוד במשך אלפי שנים. החוקרים לא הבינו כי מדובר בציורים המייצגים הברות פונטיות, אלא סברו שכל ציור מייצג מושג כלשהו. אבן הרוזטה הציגה לראשונה קצה חוט לפענוח המסתורין, בשל התרגום לצו שנחקק עליה ביוונית, שפה אותה יכלו החוקרים לקרוא. עם זאת, מלאכתם לא היתה קלה. חלק מהטקסט היה חסר, והחוקרים לא הכירו את השפות המצריות הקדומות, כך שלא יכלו להסיק מהן על הצליל שמייצג כל סימן.
את פריצת הדרך הראשונית הציג הפיזיקאי והרופא האנגלי תומס יאנג, שהתמקד ב"קרטושים", קבוצות הירוגליפים שהוקפו באליפסה. הוא הניח כי סימון האליפסה מעיד על מילה חשובה, והסיק כי מדובר בשמו של המלך תלמי ("פתולמיוס" בטקסט היווני) המורכב מהברות פונטיות. יאנג גם ניחש את כיוון הקריאה של הטקסט המצרי על פי הכיוון אליו פנו ראשי ציורי בעלי החיים. עם זאת, יאנג לא העמיק במחקרו ונטש את העיסוק בהירוגליפים.
ממשיכו היה הבלשן וההיסטוריון הצרפתי ז'אן פרנסואה שמפוליון. בתחילת עבודתו ניתח קרטושים נוספים על פי גישתו של יאנג, והוכיח את טענתו של הלה לגבי היותם של הסימנים הברות פונטיות. בהמשך גילה כי לעתים הסימנים הם אידיוגרפים, כלומר, מייצגים רעיון שלם ולא הברה. זאת, למשל, בסימן העיגול עם הנקודה במרכזו במילה "רעמסס",
המסמל שמש ("רע" בשפה הקופטית). שמפוליון גילה את הקירבה בין המצרית העתיקה לשפה הקופטית – השלב האחרון של השפה המצרית, שיוצגה ברובה באמצעות האלף-בית היווני. שמפוליון שלט בשפה הקופטית, ובאמצעותה פענח את צליליהם הפונטים של מרבית הסימנים.
עבודתו איפשרה את קריאת כתב החרטומים ואת לימוד התרבות המצרית העתיקה
ממקור ראשון, ובכך הניחה את אבני היסוד למדע האגיפטולוגיה. 
יש לכם הערה לערך ?
|