אבן רוזטה

גובהה המקסימלי של אבן הרוזטה הוא 114 ס"מ, ורוחבה 72 ס"מ. על האבן חרוט בשלוש שפות צו מ-196 לפנה"ס, שהוצא על ידי המועצה הכללית של הכוהנים המצריים. הצו מפאר את שלטונו של המלך תלמי ה-5 אפיפאנס במצרים. חלקים מהאבן חסרים, בעיקר בחלקה העליון בו מופיע הטקסט בשפת החרטומים.

אילוסטרציה של אבן הרוזטה, 1800 (צילום: Gettyimages/Imagebank)

האבן התגלתה ב-15 ביולי 1799 במבצר עתיק ליד העיר רוזטה (רשיד) על ידי פייר בושר, קצין בצבא נפוליאון שפלש למצרים. עם תבוסתו של נפוליאון, זכתה בריטניה באבן במסגרת חוזה הכניעה שנחתם באלכסנדריה, ומאז 1802 היא מוצגת במוזיאון הבריטי בלונדון.

ממשיכו היה הבלשן וההיסטוריון הצרפתי ז'אן פרנסואה שמפוליון. בתחילת עבודתו ניתח קרטושים נוספים על פי גישתו של יאנג, והוכיח את טענתו של הלה לגבי היותם של הסימנים הברות פונטיות. בהמשך גילה כי לעתים הסימנים הם אידיוגרפים, כלומר, מייצגים רעיון שלם ולא הברה. זאת, למשל, בסימן העיגול עם הנקודה במרכזו במילה "רעמסס", המסמל שמש ("רע" בשפה הקופטית). שמפוליון גילה את הקירבה בין המצרית העתיקה לשפה הקופטית – השלב האחרון של השפה המצרית, שיוצגה ברובה באמצעות האלף-בית היווני. שמפוליון שלט בשפה הקופטית, ובאמצעותה פענח את צליליהם הפונטים של מרבית הסימנים.

עבודתו איפשרה את קריאת כתב החרטומים ואת לימוד התרבות המצרית העתיקה ממקור ראשון, ובכך הניחה את אבני היסוד למדע האגיפטולוגיה.