אבק שרפה, שם כללי לכמה סוגים של חומר הודף.
הוותיק מביניהם הוא אבק השרפה השחור (אבש"ר), תערובת של אשלגן (או נתרן) חנקתי, פחם וגופרית, ביחס של 11:14:75, בהתאמה. ידוע כי הסינים והערבים הכירו תרכובות נפיצות דומות במאה ה-9 לספירה לערך. בתחילה שימש אבק השרפה למטרות לא-אלימות, כגון זיקוקים, אך בהדרגה הפך להיות לגורם חשוב ביותר בשדה הקרב.
באירופה מייחסים מספר מקורות את גילויו לנזיר והאלכימאי הגרמני ברתולד "השחור" (Berthold Der Schwarze), הקרוי גם ברטולד שוורץ, בסביבות שנת 1313, אולם ככל הנראה הגיע אבק השרפה ליבשת עם פלישת המונגולים במחצית השנייה של המאה ה-13.
השימוש באבק שרפה כחומר להדיפת קליעי רובים ותותחים החל באירופה במאה ה-14, והוא נכנס לשימוש אזרחי (במחצבות, במכרות...
