מחמוד אחמדי-נג'אד (נולד ב-1956), פוליטיקאי אירני. החל מיוני 2005 מכהן כנשיא אירן.
נחשב לבן חסותו הפוליטי של עלי חמינאי, מנהיגה הדתי והשמרני של אירן.
אחמדי-נג'אד נולד בכפר ארדאן בסמוך לעיר גארמאסר. בנו של פועל במפעל ברזל. בהיותו בן שנה עברה משפחתו להתגורר בטהרן. ב-1975 החל בלימודי הנדסה אזרחית באוניברסיטת טהרן למדעים וטכנולוגיה. לאחר סיום לימודי תואר ראשון המשיך במסלול האקדמי, וב-1997 קיבל דוקטורט בהנדסת תחבורה ותכנון מאוניברסיטת טהרן למדעים וטכנולוגיה, בה שימש במקביל כמרצה.
במקביל לתחילת לימודיו האקדמיים החל אחמדי-נג'אד בפעילות פוליטית והיה מעורב בפעילות התנועה האסלאמית נגד שלטון השאה האירני.
לאחר המהפכה האסלאמית באירן (1979), ייסד אחמדי-נג'אד את ארגון הסטודנטים האסלאמיים באוניברסיטת טהרן למדעים וטכנולוגיה והיה לחבר במשמרות המהפכה.
הוא השתתף בלחימה במלחמת אירן-עירק,
ועל פי כמה מקורות היה מעורב במספר מבצעים צבאיים חשאיים בעירק.
|
| נשיא אירן אחמדי-נג'אד בנאום שנשא באוגוסט 2006, בו אמר כי אירן לא תיכנע ללחץ המערב לוותר על זכותה לתוכנית גרעינית, וכי יש לה זכות לטכנולוגיה גרעינית למטרות שלום (צילום: רויטרס) |
בשנים שלאחר המלחמה המשיך לעסוק בפעילות פוליטית ומילא תפקידים שונים בשלטון המקומי באירן, ביניהם מושל מחוז ארדביל (1993 - 1997) וראש העיר טהרן
(2003 - 2005). במהלך כהונתו כראש עיר נודע במדיניותו השמרנית וביטל רפורמות שהנהיג קודמו בתפקיד, כך למשל סגר מסעדות של מזון מהיר ודרש מכל הגברים שהועסקו בעירייה לגדל זקנים וללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים. במקביל לקריירה פוליטית המשיך בפעילות אקדמית וב-1989 היה לחבר בהנהלת אוניברסיטת טהרן למדעים וטכנולוגיה.
אחמדי-נג'אד ניצח (לאחר סיבוב שני) בבחירות לנשיאות אירן שנערכו ביוני 2005. הוא גבר על חמישה מועמדים, ביניהם מי שנחשב למועמד המוביל הנשיא לשעבר, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני.
על פי נתונים שמסר משרד הפנים האירני זכה אחמדי נג'אד ל-62.2 אחוזים מקולות המצביעים ואילו רפסנג'אני קיבל רק 35.7 אחוזים.
על פי פרשנות מקובלת ניצחונו המפתיע נבע לא מעט בשל תמיכת חוגים שמרנים במערכת הפוליטית באירן (בעידודו של חמינאי) שראו בו נציג לתפיסותיהם הפוליטיות, ובשל התדמית שגיבש לעצמו כאדם פשוט, ישר ונציגם של השכבות החלשות.
מחמוד אחמדי-נג'אד לאחר כניסתו לתפקיד (צילום: איי פי)
במערכת הבחירות עצמה התמקד אחמדי-נג'אד בסוגיות חברתיות-כלכליות דוגמת: מאבק בשחיתות, מיגור האבטלה, פיתוח אזורים כפריים, טיפול בעוני וחלוקה צודקת יותר של העושר בחברה האירנית ברוח ערכי המהפכה האסלאמית של 1979.
במקביל הביע עמדות נוקשות לגבי העימות בין אירן למדינות המערב בנוגע לתוכנית האירנית למחקר גרעיני (ועל פי החשד - לפיתוח נשק גרעיני).
לאחר כניסתו לתפקיד באוגוסט 2005, זוהה על ידי אזרחים אמריקאים כמי שהיה מעורב בהשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהרן והחזקתם של בני ערובה בזמן המהפיכה האסלאמית באירן (1979). מעורבותו באירוע הוכחשה על ידי שלטונות אירן, והסוגיה נותרה בלתי מוכרעת.
מאז תחילת כהונתו נודע אחמדינג'אד בזכות נאומיו והצהרותיו מעוררי המחלוקת שזכו לגלי ביקורת בינלאומית. את עיקר תשומת הלב העולמית משכו התבטאויותיו בסוגיית מאבקה של אירן בנוגע לזכותה לעסוק במחקר גרעיני וכן התבטאויותיו בנוגע להשמדתה של מדינת ישראל והכחשת קיומה של השואה.
הנשיא האירני זכה לביקורת בארצו, בעיקר בקרב בני המעמד הבינוני על מדיניותו הכלכלית שלא הצליחה להוריד את שיעורי האבטלה והאינפלציה הגבוהים. לעומת זאת, זכה בכהונתו הראשונה לתמיכה בקרב המעמד הנמוך באיזורי הכפרים, ולגיבוי מצד המנהיג הרוחני, עלי חמנאי.
בבחירות לנשיאות שנערכו ביוני 2009 זכה לרוב גדול, והביס את יריבו העיקרי חוסיין מוסאווי.
נשוי ואב לשלושה ילדים.
הדפס
