אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אורנג אוטן
אורנג אוטן צילום: רויטרס
 
Homo erectus, האדם הזקוף
Homo erectus, האדם הזקוף מתוך מאגר Gettyimages Imagebank
 
Homo neanderthalensis, האדם הניאנדרטלי
Homo neanderthalensis, האדם הניאנדרטלי מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל
 
Australopithecus africanus
Australopithecus africanus מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל
 
שלד אדם
שלד אדם צילום: סי די בנק
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 סקירה מקפת של התפתחות האדם


ערכים קשורים
 טקסונומיה
 גורילה
 אורנג-אוטן
 ביולוגיה מולקולרית
 המערכת החיסונית
 דנ"א
 קרל פון לינה
 צ'רלס רוברט דרווין
 בריאתנות
 אבולוציה
 אנתרופולוגיה
 פליאונטולוגיה
 תיארוך
 סביבה
 בליה
 גנטיקה ותורשה
 מוטציה
 מיזם גנום האדם
 דרוויניזם
 מיוקן
 אפריקה
 מוח
 אקלים
 יער
 סוונה
 הים התיכון
 פלייוקן
 גיברלטר
 ארדיפיתקוס
 אוסטרלופיתקוס
 פראנתרופוס
 הומו הביליס
 משפחת ליקי
 הומו רודולפנסיס
 טורקנה
 הומו ארקטוס
 אינדונזיה
 אש
 אדם היידלברג
 הומו אנטססור
 אדם ניאנדרטלי
 אדם נבון
 שימפנזה
 בונובו


תחומים קשורים
 אבולוציה וגנטיקה
 זואולוגיה


 
 
 

שבט האדם


Hominini

מיון שבט האדם וקרוביו |  האבולוציה של שבט האדם |  תור המיוקן: פרוקונסול ויורשיו |  תור הפלייוקן: ארדיפיתקוס ואוסטרלופיתקוס |  תור הפלייסטוקן: הסוג אדם |  בחנו את עצמכם

שבט האדם, בזואולוגיה, שבט בתת-משפחת ההומיניניים (Homininae), משפחת קופי-אדם גדולים (Hominidae), על-משפחת קופי-אדם (Hominoidea) בסדרת הפרימטים. בקרב היצורים החיים כיום מיוצג השבט בשני סוגים: אדם (Homo), ולו מין יחיד, האדם הנבון (Homo sapiens), וכן שימפנזה (Pan), ולו שני מינים: שימפנזה ובונובו. באלה עוסקים ערכים נפרדים. (מספר חוקרים מרחיקים לכת עוד הלאה ומפצלים את שבט האדם לשניים; הם משייכים את הסוג אדם לתת-שבט Hominina, להבדיל מתת-שבט Panina, השימפנזים.)

 

 


מיון שבט האדם וקרוביו

הטקסונומיה של שבט האדם, עד למין אדם נבון, ידעה גלגולים רבים. עד שנות ה-60 של המאה ה-20 היתה מקובלת חלוקה פשוטה יחסית: על-משפחת קופי-האדם נחלקה לשתי משפחות, משפחת האדם (Hominidae) הכוללת את הסוג אדם (Homo) ואת קרוביו שנכחדו, ומשפחת קופי-האדם (Pongidae), ובה הסוגים שימפנזה, גורילה, אורנג-אוטן וגיבון.

 

בשנות ה-60 החל יישומן של שיטות הביולוגיה המולקולרית לטקסונומיה. מתוך השוואת המערכות החיסוניות של הסוגים השונים, נמצא שיש צורך להציב את סוג הגיבונים במשפחה נפרדת, קופי-אדם קטנים (Hylobatidae), ומשפחת Pongidae "בוטלה"; משפחת האדם, ובה הסוגים אדם, שימפנזה, גורילה ואורנג-אוטן,  נקראה מעתה "קופי-אדם גדולים". משפחה זו חולקה לשתי תת-משפחות: תת-משפחת ההומיניניים (Homininae) ובה הסוג אדם, ותת-משפחת האורנג-אוטניים (Ponginae), ובה הסוגים גורילה, אורנג-אוטן ושימפנזה.

 

באמצע שנות השבעים, עם שכלול יישומיה של הביולוגיה המולקולרית למיון, נמצא כי ההבדלים בין הסוג אורנג-אוטן והסוגים אדם, שימפנזה וגורילה מצדיקים את העברת שני הסוגים האחרונים לתת-משפחת ההומיניניים, והשארת האורנג-אוטן לבדו בתת-משפחה משלו. ואכן, גם בשיטה המקובלת עתה (2011) משתייך רק הסוג אורנג-אוטן (ובו שני מינים) לתת-משפחת האורנג-אוטניים; אבל במה שנוגע לשלושת הסוגים האחרים, חולקה תת-משפחת ההומיניניים לשני שבטים: אדם (Hominini) וקופי-אדם אפריקניים (Gorillini) - שימפנזה (שני מינים) וגורילה (שני מינים).

 

בשנות ה-90, כתוצאה ממחקרי דנ"א, התברר כי קרבת השימפנזים לאדם גדולה מקרבתם לגורילות, ולכן הועבר הסוג שימפנזה משבט קופי-האדם האפריקניים לשבט האדם, והסוג גורילה נותר כנציג יחיד בשבטו, הראוי להיקרא מעתה שבט הגורילה. (בה בעת התברר, מטעמים דומים, שמן הראוי לפצל את הסוג גיבון [Hylobates] לארבעה סוגים נפרדים.)

 

תמונת המצב העכשווית היא אם כן זו: על-משפחת קופי-האדם נחלקת לשתי משפחות: קופי-אדם גדולים וקופי-אדם קטנים; משפחה אחרונה זו כוללת את ארבעת סוגי הגיבונים. משפחת קופי-האדם הגדולים נחלקת לשתי תת-משפחות, הומיניניים ואורנג-אוטניים; זו האחרונה כוללת את הסוג אורנג-אוטן בלבד, ואילו תת-משפחת ההומיניניים נחלקת לשני שבטים, גורילה (ובו רק הסוג גורילה) והומינינים (Hominini), ובו הסוגים אדם ושימפנזה. ימים יגידו אם זהו סוף פסוק.

 

בראייה היסטורית, ראוי לציין כי אבי הטקסונומיה, קרל פון לינה, הציב את האדם כחבר בסדרת הפרימטים כבר ב-1758, ועורר עליו את זעם הכנסייה. אולם המחלוקת החריפה בין אנשי הדת ואנשי המדע על רקע שיוכו של האדם לממלכת החי, והצבתו במתכונת האבולוציונית הכללית כפריט חסר מעמד מיוחד, התלקחה ממש רק בעקבות פרסום "מוצא המינים" של צ'רלס דרווין מאה שנה אחר-כך, ב-1859, והחריפה שבעתיים עם פרסום ספרו "מוצא האדם" ב-1871. מחלוקת זו נמשכת עד עצם היום הזה במקומות שונים בעולם, ובייחוד בארצות הברית. ביטויה הבולט ביותר הוא השתלחות הבריאתנים כנגד התפיסה המדעית הרואה את האדם כבעל חיים ככל היתר, בעל היסטוריה אבולוציונית שראשיתה במינים שונים של קופי אדם, כמתואר להלן.

 

 


האבולוציה של שבט האדם

 

המדע החוקר את האבולוציה של האדם, מתוך סוגים ומינים קודמים של פרימטים, הוא ענף של הפליאונטולוגיה הקרוי פָּלֵיאוֹאַנתרוֹפּוֹלוֹגיָה, כלומר אנתרופולוגיה קדומה. כלי המחקר העיקרי שלו, והיחיד עד לפני כמה עשרות שנים, הוא חיפוש מאובנים, חשיפתם ובדיקתם כדי לעמוד על תכונותיהם הפיסיולוגיות והאחרות של היצורים שהותירו את המאובנים האלה, ומתוכָן להתחקות אחר הזיקה האבולוציונית בינם לבין מאובנים אחרים, ובינם לבין ההומוניניים המודרניים. בה בעת, באמצעות תיארוך ומתוך בדיקת שרידים אחרים באתרים שבהם נמצאו מאובנים אלה, אפשר לעמוד על טיבה של הסביבה שבה התקיימו היצורים, על התרבות החומרית ועל המערכת החברתית שלהם.

 

בשיטות אלה הושגה התקדמות רבה בפענוח השלשלת האבולוציונית המוליכה אל האדם המודרני, אך יש להצביע על מגבלותיהן: רק מעטים מאוד מהיצורים המתים, ואבות האדם בכלל זה, הופכים למאובנים. הדבר קורה רק בתנאים יוצאי דופן, כמוסבר בערך פליאונטולוגיה. בהמשך, יש צורך שהשכבה המכילה את המאובן תגיע, בתהפוכות הגיאולוגיה והבליה, אל פני הקרקע או אל צלעו של מבתר כלשהו, טבעי או מלאכותי. ולבסוף, דרוש חוקר חד-עין שיסייר במקום ויבחין כי אחת מהאבנים הרבות מספור הפזורות בו היא מאובן.

 

מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 נוספו לערכת הכלים של הפליאואנתרופולוגיה שיטות וממצאים מתחום הביולוגיה המולקולרית, וקידמו אותה ביתר שאת. הביולוגיה המולקולרית משווה מאפיינים שונים של תאי היצורים הקיימים כיום, ובראש וראשונה את הגנומים שלהם. אין היא יכולה, כמובן, לבדוק חומר אורגני שמקורו ביצורים שנכחדו, הואיל וחומר זה כמעט לעולם אינו משתמר בתהליך ההתאבנות למשך יותר מכמה רבבות שנים, וגם זאת רק בתנאים אידיאליים. בכל זאת יש ביכולת השיטות הביומולקולריות לקבוע, בטווח זמנים סביר למדי בדרך כלל, מתי חלו אירועי התמיינות.

 

ביתר פירוט, השיטה הקרויה "שעון מולקולרי" משמשת לקביעת הזמן שבו חי האב הקדמון המשותף האחרון של שני מינים שהם שונים כיום: כידוע, הנחת היסוד של תורת האבולוציה כולה היא שלכל שני מינים נתונים יש שושלת של אבות קדמונים משותפים, והחוליה המאוחרת ביותר בה היא המין שהסתעפותו הביאה לעולם את שני המינים הללו, או את אבותיהם הקדמונים הנפרדים. בעקבות כל הסתעפות מתחילים להצטבר שינויים גנטיים פעוטים בגנומים של שני המינים, מחמת מוטציות, ואלה הולכים ומתרבים במרוצת הדורות ומרחיבים את הפער בין השניים. שיטת "השעון המולקולרי" מניחה (וזו הנחה שיש עליה עוררים) כי קצב הצטברותם של שינויים אלה הוא אחיד, בממוצע לאורך זמן רב. מכאן שהשוואת שני הגנומים ומדידת ההבדלים ביניהם יכולות לקבוע את משך הזמן שעבר מאז אירוע ההתמיינות אשר הפריד ביניהם.

 

עם השלמת ריצופו של גנום האדם, ולנוכח ההתקדמות המרובה בריצוף הגנומים של קופי-האדם העכשוויים, ניתן ליצור עץ התפצלות מדויק למדי, ונמצא כי הוא עולה בקנה אחד, במידה מרשימה, עם ממצאיה של הפליאואנתרופולוגיה המבוססת על מאובנים. עם זאת, כפי שיתואר להלן, לעתים יש סתירות מהותיות בין ממצאיו של תארוך המאובנים לבין ממצאי "השעון המולקולרי".

 

זוהי רק אחת הסיבות המרובות לכך שהפליאואנתרופולוגיה אינה יכולה כיום, ומי יודע אם תוכל אי פעם, לתאר "אילן יוחסין" יחיד ורצוף של שושלת האדם, ולמעשה - לאתר את אותה "חוליה חסרה" האמורה להשלים את שרשרת התפתחות האדם. לרשות הביולוגיה המולקולרית עומדים רק המינים הקיימים כיום בשבט האדם, ולרשות הפליאואנתרופולוגיה עומדים, נכון לעכשיו, כמה מאות מאובנים טרום-אנושיים משבעת מיליוני השנים האחרונות. בתנאים אלה, אי אפשר לתאר שושלת רציפה שכל חוליותיה ודאיות, ומוטב לדבר לא על "אילן יוחסין" אלא על "שיח יוחסין", שבו מצויות כמה דרכים אפשריות להתפתחותו של מין ממין (או מוטב לומר, כמעט לכל מין בו עשויים להיות, במידות דומות של סבירות, כמה אבות אפשריים). אי לכך מתארים הפליאואנתרופולוגים מספר תרחישים שונים, שכיום אין דרך להכריע ביניהם. אחד מהם מתואר בתרשים לעיל, אבל יש עוד רבים אחרים, שונים ממנו במעט או בהרבה. כמובן מאליו, גילוי ממצאים חדשים משנה את התמונה בלי הרף – תרחישים נפסלים ותרחישים אחרים מופיעים, ולעתים נדירות אף קורה שממצאים מסוימים מתגלים כמעשי זיוף (ההונאה המפורסמת ביותר בתחום זה היתה "אדם פילטדאון"). בהכרח, יש איפוא מחלוקות רבות בין החוקרים, על שיוך מאובנים למין אחד או לכמה מינים, על הזיקה הסבירה ביותר בין מין למשנהו, וכיו"ב.

 

למרות כל זאת שוררת ביניהם הסכמה גמורה בסוגיה הבסיסית ביותר, שבעטיה הפליאואנתרופולוגיה היא השנויה ביותר במחלוקת מבין כל המדעים, בעיני חלקים גדולים למדי של הציבור הלא-מקצועי. המין אדם נבון, קובע המדע חד-משמעית, הוא מוצר של תהליך אבולוציוני, ככל מין ביולוגי אחר. כל טענותיהם ומענותיהם של הבריאתנים, וכל סילופיה של תורת דרווין בפיהם, אינם עומדים במבחן הראיות המדעיות והחשיבה המפוכחת. הראיות מתארות תהליך אבולוציוני אשר החל בתור המיוקן, במובן זה שבמהלכו של תור זה הופיע לראשונה, ביבשת אפריקה, הפרימט המציין את ראשית התפתחותם של שני מאפייניה העיקריים של משפחת קופי-האדם: מעבר מהליכה על ארבע להליכה על שתיים, וגידול רצוף בנפח המוח. צאצאו הרחוק של אותו פרימט הוא האדם הנבון.

 

 


תור המיוקן: פרוקונסול ויורשיו

תור המיוקן החל לפני כ-25 מיליון שנה, ונמשך עד לפני 5.3 מיליון שנה. הוא עמד בסימנו של שינוי אקלים גלובלי, שבו נעשו עונות החורף בחצי הכדור הצפוני יותר ויותר קרות, ועונות הקיץ – יותר ויותר יבשות. וכך, עד לתחילתו של המיוקן העליון, לפני 11.2 מיליון שנה, הפכו רבים מבתי הגידול של אבות קופי-האדם מיערות עבותים לשטחים פתוחים יותר – חורש, בתה, סוונה ואף ערבה יבשה. בה בעת נותרו יערות רבים, בעיקר סביב אגמים ועל גדות נהרות, ונוצר איפוא פסיפס רבגוני מאוד של בתי גידול, במקום שבו שררה לפני כן אחידות רבה. בתי גידול אלה הכילו מספר רב של בעלי חיים קטנים שאותם יכלו קופי-האדם הללו לצוד, או לפחות לאכול את נבלותיהם; אבל תזונתם העיקרית היתה מן הצומח. במקביל שגשגו בנוף זה טורפים רבים, שהתחרו בקופי-האדם ואף טרפו אותם.

 

אחת התוצאות החשובות ביותר של השינוי הסביבתי, לענייננו, היתה התפתחות ההליכה על שתיים: אם קודם לכן חיו קופי-האדם במרומי עצי היער, עתה החל מעברם לחיים על הקרקע. תארוך "הירידה מן העצים" שנוי במחלוקת. מובן מאליו שהיה זה תהליך הדרגתי, כשם שהמעבר להליכה על שתיים היה הדרגתי. (כידוע, רק האדם הגיע להליכה על שתיים מלאה וזקופה, שעה שאפילו השימפנזים מסתייעים בידיהם בדרך כלל.) אך נראה כי המעבר מחיים על העצים לחיים על הקרקע חל במשפחת הפרימטים הקרויה פרוקונסוליים (Proconsulidae). היו אלה קופים חסרי זנב שחיו בין 27 ל-17 מיליון שנה לפני זמננו, ובית גידולם היה בתחילה, ככל הנראה, צמרות העצים וענפיהם. משקל הגוף נע בין 10 ל-40 ק"ג, וקיבולת הגולגולת היתה זעומה – 170 סמ"ק או פחות. לפי התיאוריה המקובלת כיום, הפרוקונסולים, או יצורים דומים להם, ציינו את ההסתעפות בין קופים לקופי-אדם, לפני 20 מיליון שנה בערך.

 

בעקבות הפרוקונסולים הופיעו סוגים רבים מאוד של קופי-אדם, כפי שמתבקש – בראייה אבולוציונית – בתנאים של שינוי סביבתי מהיר וחסר אחידות. ראשוניה של על-משפחת קופי-האדם נמצאו גם באפריקה שמצפון לאזור המשווני וגם באירופה הדרומית, משום שהים התיכון היה יבש במשך רוב תור המיוקן, וחצייתו היתה אפשרית בנקל. עד כה זוהו כתריסר סוגים של קופי-אדם מן המיוקן העליון, והתפתחה מחלוקת בין החוקרים סביב השאלה הבאה: האם קופי-האדם הקדמוניים ביותר של אפריקה נכחדו, ואחד מקרוביהם האירופיים אשר חזר לאפריקה הוא שהיה האב הקדמון של ההומיניניים? או שמא המינים האירופיים נכחדו כולם, במוקדם או במאוחר, ורצף התפתחותם של ההומיניניים התנהל כולו באפריקה? האפשרות האחרונה מקובלת יותר, אך יש תומכים חשובים גם לראשונה.

 

עוד לפני כן, במיוקן התחתון או התיכון, התפצלו – כנראה בדרום אירופה – קופי-האדם הקטנים מעל הגדולים. לפני 18 עד 13 מיליון שנה הופיע המין שממנו יצאו הגיבונים, וצאצאיו הלכו ונדדו מזרחה עד למקום הימצאם של מיני הגיבונים השונים כיום, בדרום-מזרח אסיה. בסמוך לקצה התחתון של טווח זמן זה, לפני כ-12 מיליון שנה, אירעה הסתעפות נוספת – אבי האורנג-אוטן נפרד מעל אבותיהם של קופי-האדם האפריקניים, והחל גם הוא במסע מזרחה. המידע על אבות הגיבונים מועט מאוד, אבל אחר שושלת האורנג-אוטנים אפשר להתחקות מעט טוב יותר באמצעות מאובנים שנמצאו בטורקיה, בהודו ובדרום-מזרח אסיה.

 

האב הקדמון המשותף המאוחר ביותר לתת-משפחת ההומיניניים – אדם, שימפנזה וגורילה – חי לפני כ-10 מיליון שנה. הדוגלים במוצא אירופי מייחדים תפקיד זה למין אורנופיתקוס מקדוני (Ouranopithecus macedoniensis, הקרוי לפעמים Graecopithecus freybergi), ששרידיו נמצאו ביוון. לפי הטענה, צאצאיו של מין זה – או מין קרוב לו – היגרו דרומה דרך הים התיכון היבש, אכלסו את אפריקה המזרחית שהתרוקנה לפני כן מקופי-אדם קדומים, ומהם החלה האבולוציה שהוליכה לסוג אדם. אבל דומה שזוהי דעת מיעוט, והרוב סבורים כי דווקא המינים האירופיים הם שהגיעו למבוי סתום אבולוציוני, והתפתחות קופי-האדם האפריקניים היתה... אפריקנית. בראייתם, המין המתקבל ביותר על הדעת לתפקיד האב הקדמון האחרון של ההומיניניים היה נקליפיתקוס (Nakalipithecus nakayamai), שחי לפני כ-10 מיליון שנה בקניה דהיום, או מין קרוב לו. נקליפיתקוס ידוע רק מלסת וכמה שיניים שנחשפו ב-2005, אבל די באלה כדי לקבוע כי באותה עת חי קוף-אדם באפריקה, ולערער על טענת המוצא הדרום אירופי. עם זאת יש להעיר כי רב היה הדמיון בין נקליפיתקוס לבין אורנופיתקוס.

 

לפני כ-8 מיליון שנה, כנראה, התפצלו אבות הגורילה מעל אבותיהם של שני קופי-האדם הנותרים – האדם והשימפנזה. זוהי קביעה ביומולקולרית, ואין לה עדיין תימוכין מתוארכים ברשומות המאובנים. ועוד קובע השעון המולקולרי כי אבות השימפנזה התפצלו מעל אבות האדם לפני 6.2 עד 4.6 מיליון שנה, אלא שזו קביעה בעייתית, משום ששני מאובנים מהמיוקן העליון מערערים עליה, לפחות לדעת חלק מהחוקרים.

 

סהלאנתרופוס (Sahelanthropus tchadensis) הוא קוף-אדם שחי בצ'ד דהיום לפני 7 – 6 מיליון שנה. הוא ידוע מגולגולת חלקית שנחשפה ב-2005 וזכתה לכינוי "טומאי" (Toumaï). לטענת מגליו, סהלאנתרופוס משתייך לשושלת היוחסין של האדם, אך לא של השימפנזה. הואיל והוא חי לפני מועד ההסתעפות שעליו מצביע השעון המולקולרי, הבעיה ברורה. דומה המצב ביחס למין קצת יותר מאוחר, כנראה – אורורין (Orrorin tugenensis), שחי בקניה דהיום לפני 6.1 עד 5.8 מיליון שנה. האנטומיה שלו, ובייחוד מבנה השיניים, "פוסלת" אותו מלהיחשב כאב קדמון של השימפנזה ומשייכת אותו לשושלת היוחסין של האדם. זאת ועוד, ברור שאורורין הלך על שתיים. מכאן שממצאי השעון המולקולרי והפליאואנתרופולוגיה עומדים כרגע בסתירה אלה לאלה, בעניין זה. יישוב אפשרי של הבעיה מצוי בסברה שהעלו אחדים, כי גם סהלאנתרופוס וגם אורורין אינם אבות האדם – קל וחומר השימפנזה – אלא רק קרובים לאבותיהם בני המיוקן העליון, אשר טרם התגלו.

 


תור הפלייוקן: ארדיפיתקוס ואוסטרלופיתקוס

התהליך האבולוציוני המהיר למדי שהוליך להופעת הסוג Homo התנהל בתור הפלייוקן, מלפני 5.3 מיליון שנה ועד לפני 1.8 מיליון. בפרק זמן זה שב אגן הים התיכון והתמלא במים, ומעתה היה המעבר מאפריקה לאיראסיה אפשרי רק דרך הגשר היבשתי של גיברלטר, עד ששקע גם הוא, או דרך סיני וארץ ישראל. בפלייוקן נמשכה התקררות האקלים, אשר גררה באפריקה שמצפון לקו המשווה הצטמצמות נמשכת של שטחי היער והתרחבות הסוונות על חשבונם. בנסיבות אלה, האבולוציה של קופי-האדם המשיכה להתנהל לפי המתכונת שנטבעה במיוקן. ביתר פירוט, נמשכה מגמת ההזדקפות וההליכה על שתיים, ובמקביל החלה מגמה שבדיעבד התגלתה כחשובה ביותר – גידול מהיר של קופסת הגולגולת.

 

לפני 4.4 מיליון שנה חי באפריקה הסוג ארדיפיתקוס (Ardipithecus), שעד כה זוהו שני מינים שלו (A. ramidus ו-A. kadabba). ייתכן שסוג זה הופיע עוד קודם לכן – אולי אף 5.8 מיליון שנה לפני זמננו. המאובנים מלמדים שארדיפיתקוס הלך על שתיים, אולם אין ביכולתם ללמד על גודל מוחו, משום שטרם נמצאה גולגולת שלמה שלו. מכל מקום, ממדיו היו כממדי השימפנזה. ישנה אפשרות כלשהי שארדיפיתקוס היה אב קדמון משותף לאדם ולשימפנזה, אך קרוב יותר לוודאי שהוא הופיע אחרי ההסתעפות, ואם כן, זהותו של אותו אב קדמון משותף עדיין אינה ידועה.

 

בעקבות ארדיפיתקוס הופיע הסוג אוסטרלופיתקוס (Australopithecus) רב המינים. יש לציין, לפתיחה, כי חוקרים רבים משתמשים בשם "אוסטרלופיתקים" לא רק לציון כל המינים של אוסטרלופיתקוס, אלא גם הסוגים שקדמו לו – סהלאנתרופוס, אורורין וארדיתיפקוס, ועוד אחרים מראשוני ההומינינים. אולם כאן, "אוסטרלופיתקים" הם רק בני סוג זה.

 

בעבר נכללו בסוג אוסטרלופיתקוס (פירוש שמו הוא "קוף-אדם דרומי") כמה מינים שפוצלו ממנו לאחר זמן. בתחילה היה מקובל לחלק את מיני הסוג לשתי חטיבות, עבי עצמות ודקי עצמות, אולם נמצאו ביניהן הבדלים שהצדיקו את הפרדתן לשני סוגים שונים: דקי העצמות נשארו בסוג אוסטרלופיתקוס, ואילו עבי העצמות שויכו (על דעת רוב החוקרים, אם כי לא כולם) לסוג חדש שהוגדר לצורך זה, פראנתרופוס (Paranthropus). כיום מקובל לראות את פראנתרופוס כמבוי סתום אבולוציוני: הסוג המשיך אמנם להתקיים אחרי שנכחדו האוסטרלופיתקים, ובמשך זמן מה שכנו מיניו השונים באפריקה המזרחית לצד מיני האדם הראשונים. אך בסופו של דבר, לפני 1.2 מיליון שנה, הסתיימה שושלתו.

 

אוסטרלופיתקוס, אשר הופיע לפני כ-4 מיליון שנה, הצטיין בתפוצה נרחבת, ומיניו השונים הסתגלו לבתי גידול נבדלים. לדוגמה, A. afarensis (אתיופיה, חי לפני 3.9 – 2.9 מיליון שנה) חי בחורש ובסוונה; A. anamensis (קניה, לפני 4.1 – 3.9 מיליון שנה) חי בחורש וביערות שלצדי נהרות, וכמוהו כנראה A. bahrelghazali (צ'ד, לפני 3.6 מיליון שנה). A. africanus (המין הראשון שהתגלה; דרום אפריקה, חי לפני 3 – 2 מיליון שנה) העדיף, כנראה, את החורש הפתוח והיער. בן זמנו, A. garhi (אתיופיה) חי במישורי עשב פתוחים.

 

כל מיני אוסטרלופיתקוס הלכו על שתיים. הבדל חשוב ביותר בין האוסטרלופיתקים המוקדמים לבין המאוחרים יותר הוא התפתחותה ההדרגתית של דו-צורתיות זוויגית (הבדלים פיסיולוגיים בולטים בין זכרים ונקבות בני אותו מין), שהתבטאה בראש ובראשונה במבנה אגן הירכיים): אגן הנקבה נעשה רחב יותר מזה של הזכר, כדי להקל על הולדתם של צאצאים בעלי גולגולת גדולה יותר. במילים אחרות, הואיל ומוחו של אוסטרלופיתקוס גדל ממין למין במרוצת הזמן, מסביבות 390 סמ"ק בנפח לסביבות 530 סמ"ק, היה צורך להרחיב את תעלת הלידה. עם זאת, אין ראיות של ממש לשימוש בכלים ע"י מין כלשהו של אוסטרלופיתקוס, מעבר לרמה הפרימיטיבית ביותר המוכרת לנו מקופי-האדם המודרניים, ובייחוד השימפנזים.

 


תור הפלייסטוקן: הסוג אדם

לדעת רוב החוקרים, אחד האוסטרלופיתקים הוא שהיה אביו הקדום של הנציג הראשון של הסוג אדם. אך מכיוון שרוב החוקרים סבורים כי זהותו של נציג זה טרם נתגלתה, קשה לדעת איזה מין של אוסטרלופיתקוס היה אבינו הקדמון. שניים מהם (A. africanus ו-A. afarensis) נחשבים ל"מועמדים" הסבירים ביותר לתפקיד אבותיו של הסוג אדם, אם כי דעת מיעוט מעניקה זכות זו למין בן סוג שונה, קנייאנתרופוס (Kenyanthropus platyops, "אדם קניה שטוח הפנים"), שחי לפני כ-3.5 מיליון שנה. אבל מין זה (והסוג שאליו הוא שייך) ידוע רק ממאובן חלקי אחד, שלדעת אחדים אינו אלא A. afarensis שעצמותיו התעוותו קשות במהלך התאבנותו.

 

בין כה וכה, לפני כ-2 מיליון שנה חי באפריקה מין כלשהו שהיה הראשון מבני הסוג אדם (Homo). לדעת רבים, כאמור, שרידיו טרם נתגלו, אם כי לדעת אחרים, מין זה אינו אלא הומו הביליס (H. habilis, "האדם המיומן"), שמאובניו הראשונים נתגלו בידי לואי ומרי ליקי בתחילת שנות ה-60 בנקיק אולדוביי (Olduvai) שבטנזניה. יש המקדימים את מועד הופעתו, וגורסים שהוא התקיים כבר לפני 2.4 מיליון שנה.

 

מוחו של הביליס היה גדול בהרבה ממוח האוסטרלופיתקים שקדמו לו – עד 690 סמ"ק. מכאן, ומממצאים אנטומיים אחרים, ניכר המשכה של מגמת הדו-צורתיות הזוויגית. ועוד, תיבת הקול שלו היתה מפותחת למדי, כך שהיה ביכולתו לתקשר עם בני מינו באורח משוכלל יותר מזה של קודמיו, או אף של קופי-האדם המודרניים (אם כי היה רחוק מאוד מיכולת הדיבור האנושית). מין זה, הנחשב לבונה הכלים האמיתי הראשון, התקיים במשך כחצי מיליון שנה.

 

במקביל להביליס, או אולי מעט אחריו. הופיע מין אחר, הומו רודולפנסיס (H. rudolfensis), גם הוא באפריקה המזרחית (הוא קרוי על שם מקום גילויו הראשון ליד ימת רודולף בקניה, הקרויה כיום ימת טורקנה). גודל מוחו אינו ידוע בוודאות (לא נמצאה גולגולת שלמה), וההערכות השונות נעות בין 590 ל-750 סמ"ק. יש הרואים את רודולפנסיס כצורת מעבר בין הביליס לבין ארקטוס (או ארגסטר, ראו להלן).

 

המין הבא שהופיע היה הומו ארקטוס (H. erectus, "האדם הזקוף"), מעט אחרי השניים הללו – לפני כ-1.9 מיליון שנה. למעשה, כיום מקובלת על רבים חלוקת הומו ארקטוס לשלושה מינים נפרדים: הראשון מביניהם, לפי שיטה חדשה זו, היה הומו ארגסטר (H. ergaster, "האדם העובד"), יוצר כלים משוכללים שחי באפריקה לפני 1.9 – 1.4 מיליון שנה. קיבולת גולגולתו הגיעה עד 850 סמ"ק, וקומתו היתה גבוהה בהרבה מזו של הביליס ורודולפנסיס, עד 190 ס"מ. הוא החל להשתמש בכלי אבן (מהסוג הקרוי אשלי – Acheulean) לפני 1.6 מיליון שנה בקרוב, ופתח בכך את תקופת האבן התחתונה. במשך זמן מה התקיים ארגסטר באפריקה לצד הביליס ורודולפנסיס, אך נראה ששלושת המינים לא קיימו יחסי רבייה. אולם ארגסטר היה מין האדם הראשון שיצא את אפריקה: הוא עבר דרך סיני וארץ ישראל למערב אסיה, ומשם התפשט הרחק מזרחה עד סין ואינדונזיה מזה, ואל תוך אירופה מזה.

 

בעניין זה חשוב להעיר כי גם כאשר מתואר מין מסוים כצאצא ודאי של מין קודם, אין זאת אומרת שהופעתו מציינת את היעלמות המין-האב ותפיסת מקומו ע"י המין-הבן. ייתכן בהחלט, במהלך האבולוציה, שמין יסתעף מעל מין, אך השניים ימשיכו להתקיים זה לצד זה (או לפחות בו-זמנית זה עם זה) למשך זמן רב, ואף להוסיף ולהתמיין הלאה, כל מין בנפרד.

 

חוקרים לא מעטים רואים את ארקטוס, שהופיע לפני כ-1.8 מיליון שנה, פשוט ככינוי לארגסטר ה"אסייני", אם כי רבים אחרים רואים אותו, כאמור, כמין נפרד. נראה שכבר לפני 1.5 מיליון שנה הגיע מין (או זן) זה לסין, ומעט אחר כך התפשט ברחבי דרום-מזרח אסיה, עד לאינדונזיה – שם המשיך להתקיים עד לפני זמן קצר להפליא, הנאמד בין 53,000 ל-27,000 שנה לפני זמננו, בכמה אוכלוסיות קטנות ומבודדות באינדונזיה (אם כי רוב אוכלוסיותיו נכחדו לפני 200,000 שנה בערך). נפח מוחו היה קרוב למדי לזה של האדם המודרני – עד 1,200 סמ"ק – ומבנה גופו היה חסון מזה של מיני האדם הקודמים. כפי שמלמד שמו, הוא היה מין האדם הראשון שהלך זקוף ממש.

  

גולגולת Homo erectus שנחשפה בקניה בשנת 2000 (צילום: איי פי)

 

הומו ארקטוס היה ככל הנראה ראשון המשתמשים באש. הגעתו לאינדונזיה מלמדת שהיה ביכולתו לבנות כלי שיט, אם כי סברה זו שנויה במחלוקת מסוימת. אורח חייו היה דומה למדי לזה של הציידים-הלקטנים בני הומו ספיינס, שכן ממצאים ארכיאולוגיים מלמדים שהוא חי בחבורות גדולות למדי של עד כמה עשרות פרטים, ונהג לצוד בקנה מידה גדול. אפשר שעובדה זו מסבירה את תפוצתו הנרחבת: נדידה בעקבות עדרי החיות שנהג לצוד. נראה כי ארקטוס טיפל בשארים שלא היה בכוחם לדאוג לעצמם. עם זאת, תיבת הקול שלו עדיין לא היתה משוכללת במידה הדרושה לדיבור ממש, הגם שהיה ביכולתו לנהל תקשורת קולית מתוחכמת יחסית.

 

מעמד חריג ובעייתי הוא מעמדו של אדם גיאורגיה (H. georgicus), ששרידיו נמצאו ב-1999 ובשנים הבאות בדמניסי (Dmanisi) שבגיאורגיה (גרוזיה). אם אמנם זהו מין בזכות עצמו, הרי שהוא מצוי בין הביליס לארקטוס (נפח מוחו הוא 600 סמ"ק). אך השרידים שנתגלו תוארכו כבני 1.8 מיליון שנה, ולכן יש לפרש את הימצאותם בחלקה הצפוני של אסיה המערבית כראיה לכך שכבר הומו הביליס יצא מאפריקה ונדד צפונה, שם הפך לאדם גיאורגיה. אם כך, נשאלת השאלה מדוע אין ראיות נוספות לצאתו של הביליס מאפריקה. סברה אחרת היא שגיאורגיקוס אינו אלא זן של ארקטוס, ואם כך, הדברים מתיישבים היטב עם תפוצתו המהירה והנרחבת של מין זה באיראסיה.

 

מין שלישי שמקצת החוקרים רואים בו זן של הומו ארקטוס, ואחרים רואים בו מין נפרד, הוא אדם היידלברג (H. heidelbergensis). כמין נפרד, יש הרואים אותו כצאצא ישיר של ארגסטר, אם כי מוחו גדול יותר, בטווח 1,100 – 1,500 סמ"ק. שרידים רבים של מין זה נמצאו באירופה (הראשון מהם ליד היידלברג שבגרמניה, ב-1907). הוא חי בין 800,000 ל-250,000 שנה לפני זמננו. סברה מקובלת יותר היא שאדם היידלברג הוא צאצא של מין אחר, הומו אנטססור (H. antecessor, "האדם הקדמון"), שחי לפני 1.2 מיליון עד 800,000 שנה, ושרידיו נמצאו עד כה רק בשני אתרים סמוכים בדרום ספרד. חלק מהחוקרים מזהים את היידלברג ואנטססור כבני מין יחיד, ואחרים מבדילים ביניהם.

 

לא רבים הם החוקרים המערערים על כך שהיידלברג היה אביו הקדמון של המין אדם ניאנדרטלי (H. neanderthalensis). מכאן עולות שתי אפשרויות: אנטססור היה האב הקדמון המשותף האחרון לאדם הנבון ולניאנדרטלי, או היידלברג מילא את התפקיד הזה. שרידי המין האחרון הזה נמצאו גם ברחבי אפריקה (רק מיעוט מבין החוקרים מחזיק בדעה כי המין שתואר לפנים, אדם רודזיה [H. Rhodesniensis], אכן היה מין נפרד ולא אוכלוסייתו האפריקנית של אדם היידלברג).

 

 

על המשך התהליך האבולוציוני שהוליך למין אדם נבון, ראו בערך אדם נבון.

 


בחנו את עצמכם
.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©