אהרן, אבי משפחת הכוהנים הראשית בישראל, משבט לוי. בנם הבכור של עמרם ויוכבד, ואח למשה ולמרים. מכיוון שהוא ובניו נבחרו להיות כוהנים לה', הוא נקרא גם 'אהרן הכוהן'.
אהרן היה שותף מלא למשה בפגישותיו עם פרעה (הוא שימש "פֶּה" למשה כְּבַד הַפֶּה והלשון), בעשיית אותות ומופתים, בהנהגת העם במצרים וביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובהקמת מערכת הלְוִויָה והכהונה.
התורה מטילה על אהרן, באמצעות משה, את כל עבודות הפולחן - קורבנות, מלאכת המשכן ועוד. בשל כך נחשב אהרן לכוהן גדול / כוהן הראש, אבי כל הכוהנים. זכותם של בניו לשרת בקודש וליהנות מן הקודשים היא נצחית – "ברית מֶלַח עולם" (במדבר י"ח 19). פנחס בן אלעזר, נכדו של אהרן, הביא לעצירת המגיפה בפרשת בַּעַל פְּעוֹר (במדבר כ"ה), לכן הובטחה לו ולזרעו "ברית כהונת עולם" (במדבר כ"ה 13).
חטא עגל הזהב, נחשב לחטאו הגדול של אהרן הכהן (צילום: גטי אימאג' בנק)
בספרות חז"ל הוא נזכר כאיש שלום ופשרה: " הִלֵּל אומר: הֵוֵוי מתלמידיו של אהרן - אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הַבְּרִיוֹת ומְקָרְבָן לתורה" (משנה, פרקי אבות , פרק א', משנה י"ב). שניים מבניו של אהרן, נדב ואביהו, הקטירו קטורת זרה בלי שנתבקשו ומצאו את מותם בבית המקדש. אהרן היה עניו ואהוב על כל העם. חטאו הגדול היה כאשר נכנע לדרישת העם ועשה את עגל הזהב,
כשמשה בושש לרדת מהר סיני.
אהרן נחשב גם שותף לחטא מי המריבה, בו הכה משה את הסלע למרות שה' הורה לו לדבר אליו. בעקבות החטא נגזר על אהרן, כמו על משה, למות מבלי להיכנס לארץ כנען. אהרן מת ונקבר בהור ההר (במדבר כ', ז-י"ז; כ"ב-כ"ט), מיקומו המדויק של הקבר לא מוכר היום. לאחר מותו נתמנה אלעזר בנו לכהן גדול.
הערך נכתב בסיוע עמותת "גשר - מפעלים חינוכיים
"
הדפס
