אובליסק (ביוונית: שיפוד), עמוד אבן מרובע, בדרך כלל עשוי גוש אבן אחד (מונוליתי), שבסיסו רחב מראשו. רוב האובליסקים מסתיימים בקצה העליון במעין פירמידה קטנה.
מקורם של האובליסקים במצרים העתיקה (3100-2000 לפנה"ס), שם שימשו אנדרטות קבורה. בימי הממלכה החדשה (1570-1200 לפנה"ס) הוקמו עד לגובה של 33 מ' ושימשו לפולחן השמש ולציון מאורעות חשובים בחיי המלכים, שאותם חרטו על האובליסקים בכתב הירוגליפים.
גם הכנענים, הצידונים והאשורים הקימו אובליסקים (כגון, האובליסק במקדש העתיק בגבל והאובליסק השחור של שלמנאסר ה-3). קיסרי רומא העבירו אובליסקים מן המזרח לאיטליה ובמאה ה-19 הובאו רבים ממצרים ללונדון ("מחט קליאופטרה") ולפריס. אחד מהאובליסקים המופרסמים שנבנו בעת החדשה נמצא בוושינגטון, בירת ארה"ב...
