או הנרי

ב-1896 הואשם במעילה על ידי הבנק שבו עבד בעבר כפקיד. כדי להימנע ממשפט נמלט לניו אורלינס, ולאחר מכן להונדורס. כעבור שנה, כאשר נודע לו כי חלתה אשתו, חזר פורטר לארה"ב לסעוד אותה. מיד אחרי מותה נאסר וישב בכלא במשך שלוש שנים.

בתקופת שהותו בכלא החל לכתוב את סיפוריו הקצרים, מתוך כוונה שפרסומם יאפשר לו לתמוך כלכלית בבתו. הוא כתב כתריסר סיפורים אשר פורסמו בכתבי עת, והללו זכו להצלחה רבה בקרב קהל הקוראים. אשר לשם הספרותי שאימץ אז, או הנרי, קיימות סברות שונות. מסופר כי במהלך עבודתו בבית המרקחת של הכלא הסתייע רבות במדריך התרופות של הרוקח הצרפתי Etienne-Ossian Henry, וממנו נטל את השם. סברה אחרת גורסת כי מדובר דווקא בסוהר שפגש בכלא ושמו אורין הנרי.

עם שחרורו מהכלא, ב-1901, שינה את שמו רשמית לאו הנרי ועבר לניו-יורק. בעשר השנים האחרונות לחייו התגורר בעיר זו וכתב סיפורים שבועיים לעיתון, וסיפורים נוספים למגזינים שונים. בסך הכול פרסם למעלה מ-600 סיפורים קצרים. הפופולריות שלו הלכה וגברה, אבל שנותיו האחרונות עמדו בסימן בריאות לקויה, אלכוהוליזם ובעיות כספים סבוכות.

או הנרי הצטיין בבניית עלילה וביצירת מצבים אבסורדיים, שמקורם דווקא בחיי היומיום של אנשים רגילים. "יש סיפור בכל דבר", אמר פעם, "מצאתי כמה ממעשיותי הטובות ביותר על ספסלים בגנים ציבוריים, מתחת לעמודי תאורה ובדוכני עיתונים".

הוא נודע בעיקר בזכות הפואנטות המפתיעות של רבים מסיפוריו, וסגנונו הייחודי שילב הומור, פתוס, מקוריות ואהבת האדם.

גם לאחר מותו של או הנרי המשיכו לצאת לאור קבצים רבים של סיפוריו, שחלקם תורגמו לעברית, בין השאר בקבצים "ארבעת המיליונים", "קול הכרך", "הנוכל החביב" ו"גורלות". מן הידועים שבהם: "מתנת המגים", "חטיפת ראש השבט האינדיאני" ו"השוטר וההמנון".

לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן