אושוויץ

ב-14 ביוני 1940 הובא לאושוויץ משלוח ראשון של אסירים פוליטיים פולנים; הם שוכנו בקסרקטין ששימש את חיל הפרשים הפולני, וקודם לכן את חיילי הצבא האוסטרו-הונגרי, והפך להיות מחנה-האם (שנקרא לאחר מכן  "אושוויץ 1"). באוקטובר 1941 נוסף למחנה-האם מחנה נוסף - גדול הרבה יותר - בירקנאו (מאוחר יותר נקרא: "אושוויץ 2") - מחנה ענק של צריפי עץ ולבנים, שנועד לשכן בשלב הראשון את שבויי המלחמה הסובייטים, שנשבו לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות.

מחנה נוסף, שבו רוכזו מפעלי תעשייה אזרחיים וצבאיים, נבנה במרחק 8 ק"מ ממחנה האם, ליד הכפר מונוביץ, כחלק מתשלובת אושוויץ, ונקרא מאוחר יותר "אושוויץ 3". הוקם במאי 1942. בין השאר היו בו מפעלים לייצור גומי סינתטי, דלק סינתטי ועוד, ובו אולצו לעבוד אלפי אסירים שהובאו מאושוויץ ובירקנאו, רובם הגדול יהודים. במתחם זה היו סניפים של מפעלי תעשייה גרמניים ידועים, כמו סימנס, קרופ, מפעלי הרמן גרינג וא.ג. פארבן-וורקה.

מחנות ריכוז והשמדה באירופה (להרחבה - לחצו על שם המחנה)

במחנה האם היו היהודים מיעוט במשך כל תקופת קיומו, עד ינואר 1945. לעומת זאת, בבירקנאו היוו היהודים רוב, הן כאסירים, ובעיקר כקורבנות מתקני הרצח ההמוני שהוקמו במחנה החל מתחילת 1942. בשלהי 1941 פקד היינריך הימלר, מפקד הס"ס והגסטפו, על מפקד המחנה רודולף פרנץ הס להכין את המחנה להשמדה פיסית של היהודים. פקודה זאת היתה במסגרת ביצועו של "הפתרון הסופי"  שהחלה להתגבש באותה תקופה. תחילת הרצח של יהודי אירופה התקיים במחנה האם (תא הגז והמשרפה מס' 1) החל מסתיו-חורף 1941.

הס ואייכמן החליטו להוציא את ההמתות ההמוניות לפועל בגז מרעיל ששמו המסחרי היה "ציקלון ב'". ב-3 בספטמבר 1941נערך הניסוי הראשון בהמתה בגז, במרתף של בלוק 11 ב"אושוויץ 1", הידוע כ"בלוק המוות"; קורבנותיו היו 600 שבויי מלחמה סובייטים וכ-250 אסירים חולים.

מחנה הריכוז וההשמדה בירקנאו - אושוויץ 2, 1945 (צילום: איי פי)

עד מהרה התברר שמימדיהם של מתקנים אלה מצומצמים מדי. הקורבנות נדרשו להתפשט בצריפי עץ שהוקמו מחוץ לאותם בתים כפריים, הורצו אל המבנים ושם הוחנקו בגז "ציקלון ב'". גופות הנרצחים הוצאו מן התאים על-ידי אסירים יהודים שנבחרו במיוחד למטרה זו, ונקראו בשם "הפלוגה המיוחדת" (בגרמנית: "זונדרקומנדו"). בפלוגה זו שירתו בשלב הראשון אסירים מעטים, חלקם לא יהודים. אך בהדרגה הפכה הפלוגה להיות יהודית מובהקת. בשיא ההשמדה שירתו בה כמעט 900 איש, גברים בלבד. כנושאי סוד, נגזר דינם של אסירים אלה למוות עם היבחרם לפלוגה המיוחדת. בדרך נס נותרו בחיים עם פינוי המחנה בין 80 ל-100 מהם, אשר חלקם עדיין חיים בארצות שונות, לרבות מדינת ישראל. 

עקרון מרכזי בביצוע הפתרון הסופי באושוויץ היה הונאת הקורבנות. ליהודים נאמר כי הם עומדים לעבור חיטוי (דיסאינפקציה) כביכול, לשם שיפור מצבם הבריאותי, לקראת ביצוע העבודות הגופניות שעליהם יהיה לבצע במחנה. הקורבן אמור היה לחוש בתרמית בשנייה האחרונה, כאשר המלכודת כבר נסגרה הרמטית, ולא נותרו דרכי חילוץ.

מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ מונוביץ' - אושוויץ 3 (צילום: אי פי איי)

עקרון נוסף שעמד לנגד עיני הגרמנים, היה הסילוק המוחלט של עקבות הפשע, ולצורך כך הוחלט לשרוף את גופות הנרצחים וגם להיפטר מכמויות האפר הגדולות שנותרו לאחר השריפה. האסירים היהודים הוכרחו ליטול חלק בכל מגוון הפעולות הכרוכות בהפעלתו של "בית החרושת למוות - אושוויץ". אך חשוב להדגיש, כי הרצח עצמו נעשה תמיד אך ורק בידי הגרמנים עצמם, דהיינו - הגז הקטלני "ציקלון ב'" הוחדר לתאים תמיד בידי אנשי ס"ס.

 הסופר וניצול אושוויץ, פרימו לוי, הגדיר את הקמת הפלוגה המיוחדת כ"פשע הגדול ביותר של המשטר הנציונל סוציאליסטי". על-פי הגדרתו, ניסו הגרמנים בהקמת הפלוגה לחלק את האחריות הפלילית בינם לבין הקורבן עצמו, ולשתף את הקורבן בביצוע הפשע שכוון כנגד בני עמו שלו. טשטוש האחריות בין הפושע לקורבנו, כך פרימו לוי, נועד גם להטיל אחריות לביצוע הפשע על היהודים עצמם.

תהליך הרצח בבונקרים התברר עד מהרה כמסורבל וממושך יתר על המידה. לכן, שקדו המהנדסים ואנשי הבינוי שבמחנה על שכלול השיטה וייעולה. נקודת התורפה בשיטה הקיימת היתה הזמן הנדרש לריצת הקורבנות ממקום ההתפשטות אל תאי הגז, וכן הזמן שנדרש לגרירת הגופות מן התאים אל הבורות.

המבנים החדשים שבבנייתם הוחל בשלהי 1942, והשימוש בהם החל באביב 1943, אמורים היו להתגבר על מגרעות אלה. בהם התרחש כל התהליך כולו תחת קורת גג אחת: הקורבנות פשטו את בגדיהם באולם מלתחה מיוחד, עשו את דרכם ערומים אל תא הגז שהיה באותו בניין עצמו, גופותיהם נשרפו במשרפות גדולות לאחר שדברי ערך ושיני הזהב נלקחו מהגופות לאחר המוות. כל התהליך התעשייתי של ייצור אפר - נעשה מעתה במקום אחד.

ערימת נעליים של אסירים במחנה אושוויץ בירקנאו (צילום: רויטרס)

החל ממרס 1943 הפעילו איפוא הגרמנים ארבעה מתקני רצח משוכללים בבירקנאו - מתקן 2,3, 4, 5 (מתקן 1, שבמחנה האם המשיך לפעול עד ליולי 1943). לארבעה מתקנים קבועים אלה נוספו עוד מתקנים מאולתרים לצורך רציחתם של משלוחים יהודיים גדולים, כמו למשל מאות אלפי יהודי הונגריה שהובאו למחנה החל ממאי 1944. אז נכרו בורות גדולים מאחורי קרמטוריום מס' 5, כדי להתגבר על צוואר הבקבוק של שריפת הגופות, וגם בונקר מס' 2 שלא היה פעיל מזה שנתיים, הוחזר לפעולה.

הקרמטוריום באושוויץ (צילום: איי פי)

פרט לרצח ההמוני, עסקו הגרמנים בשוד מאורגן אינטנסיבי של רכוש היהודים. פריטי הרכוש השונים מוינו ונאספו תחילה באושוויץ ואחר כך בבירקנאו, באיזור שנקרא "מחנה החפצים" או בכינויו "קנדה 1" ו"קנדה 2". מקור השם כפי הנראה בתפיסה של אותם זמנים שראתה בקנדה את אחת המדינות העשירות על פני כדור הארץ.

במחנה זה הועסקו מאות אסירות אסירים, בעיקר יהודים, במיון החפצים לסוגיהם ובהכשרתם למשלוח לתחומי הרייך. חלק מאסירי קומנדו קנדה (בין 30 ל-50 גברים) היו אלה שנדרשו לסייע לגרמנים להתגבר על הכמויות הגדולות של המובאים ברכבות, עם הגעת הרכבת לרציף המחנה לקראת תהליך המיון, שנקרא "סלקציה". בתהליך זה, נבחרו על ידי רופא ס"ס בממוצע 75 עד 80 אחוזים למוות מיידי, והשאר - בעיקר צעירים וחסונים, או בעלי תפקידים מבוקשים - הפכו להיות אסירי המחנה. חלק מאסירים אלה נבחרו להיות בעלי תפקידים ביצועיים כגון: ראשי צריפים ("בלוק אלטסטה"), מזכירי הצריפים ("בלוק שרייבר"), ראשי פלוגות עבודה ("קאפו") ופונקציות נוספות. תפקודם של אסירים אלה מבחינה מוסרית שנוי במחלוקת, הואיל וחלקם רדה באסירים האחרים, ובמקרים קיצוניים אף גרם למותם.

תהליך המיון היה שרירותי בעיקרו, והנבחרים לעבודה שולחו למפעלי התעשייה והחרושת שנמצאו הן בתוך גבולות המחנה והן מחוצה לו.  מספר קועקע על זרועם השמאלית של האסירים. אושוויץ היה מחנה השמדה היחיד שבו קועקע מספרו האישי של האסיר על גופו. אלא שגם האסירים לא האריכו ימים. רובם איבדו את כוחותיהם בעבודת הפרך, ברעב ובקור או מתו במחלות. רבים מתו או הומתו ב"סלקציות" הרבות שנערכו לאסירים, אחרים מתו ממכות המשגיחים או הומתו בשל עברות קלות על חוקי המחנה הנוקשים. היו שנפלו קורבן לניסויים רפואיים אשר נערכו על ידי הרופא יוזף מנגלה, "מלאך המוות".

תהליך הסלקציה במחנה אושוויץ בירקנאו, 1944 (צילום: איי אף פי)

ב-7 באוקטובר 1944 פרץ בחצר משרפה מס' 4 בבירקנאו מרד של אסירים יהודים, אנשי "הפלוגה המיוחדת" ("זונדרקומנדו"). במהלך המרד זה הצליחו האסירים להוציא מכלל פעולה את בניין הקרמטוריום, להרוג שלושה אנשי ס"ס ולפצוע אחרים. חלק מאנשי הפלוגה ניסו להימלט מתחומי המחנה, אך הגרמנים דלקו אחריהם והצליחו לאתרם ולהורגם. כוחות גרמנים נוספים שהגיעו למקום הצליחו לדכא את המרד בתוך שעות ספורות ולהוציא להורג את הרוב המכריע של משתתפיו. היה זה המרד המתוכנן והמחומש היחיד בכל תולדות מחנה אושוויץ, ויהודים בלבד הם אלה שהשתתפו בו. חברי המחתרת הכללית, שפעלה במחנה, והיתה אמורה במקור ליטול חלק במרד, נמנעו מכך לבסוף.

עם התקרב מפלתה של גרמניה במלחמה, פקד הימלר ב-2 בנובמבר 1944 להפסיק את ההמתות בגז, אך משלוחים של יהודים הוסיפו להגיע.  ב-26 בנובמבר 1944 התקבלה הפקודה למחות את עקבות הפשע ולהרוס את תאי הגז והמשרפות. בקיץ ובסתיו של 1944 החלו הגרמנים לפנות את המחנה ולהעביר את אסיריו למחנות ריכוז בגרמניה ובאוסטריה. רבים נורו או ניספו מאפיסת כוחות בצעדות המוות הארוכים שנערכו בתנאי קור ורעב.

סגור שליחה לחבר  כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא  הקלידו את הקוד המוצג תמונה חדשה הסרטון נשלח לחברך סגור הטמעת הסרטון באתר שלך  קוד להטמעה: <object width='400' height='300' type='application/x-shockwave-flash' data='http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.commercial-3.2.7.swf'><param name='movie' value='http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.commercial-3.2.7.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;rtmp://cp100692.edgefcs.net/ondemand/hd/upl/511/706.flv&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;rtmp&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;rtmp&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/flowplayer.rtmp-3.2.3.swf&quot;},&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/flowplayer.akamai-3.2.0.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.controls-3.2.5.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:{&quot;enabled&quot;:false},&quot;zIndex&quot;:1},&quot;hiro&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/Flowplayer_Hiro_Ynet_2_9_0_13810.swf&quot;,&quot;site_id&quot;:&quot;27&quot;,&quot;flavor&quot;:&quot;YNET&quot;,&quot;AllowRegScreen&quot;:true,&quot;zIndex&quot;:2}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

מחנה אושוויץ לאחר השחרור. מתוך "אני הייתי שם בצבע" סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין. באדיבות ארכיון מונוסון

האנשים שנשלחו לתאי הגז - יהודים כלא יהודים - לא נרשמו ברשומות המחנה, דבר המקשה על חישוב מדויק של מספר הנרצחים באושוויץ-בירקנאו. יחד עם זאת, ניתן להגיע לאומדן ריאלי של מספר הנרצחים במחנה: מספר היהודים שנרצחו נע סביב 1,300,000, ולנתון זה צריך להוסיף למעלה מ-100,000 אסירים פולניים, כ-17,000 שבויי מלחמה סובייטיים וכ-23,000 בני רומה (צוענים). סך כל הנרצחים במחנה אושוויץ-בירקנאו מגיע לפיכך לכמיליון וחצי בני אדם.

ב-27 בינואר 1945 שחררה יחידת הסיור ה-107 מהארמיה ה-60 של הצבא האדום את מחנה אושוויץ, על 7,650 היהודים ששרדו בו. ב-1967 הפכו הפולנים את האתר למוזיאון להנצחת פשעי הנאצים. בדצמבר 2005 קבעה עצרת האו"ם את יום שחרור אושוויץ כיום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה.

קבוצת ילדים אסירים לאחר שחרור מחנה אושוויץ ע"י הצבא האדום, 1945 (צילום: איי פי)

הסרטון באדיבות ארכיון מונוסון

מחנות ריכוז והשמדה באירופה (להרחבה - לחצו על שם המחנה)

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

ברלין: נחשפו תוכניות מקוריות של אושוויץ - התוכניות מציגות את הקרימטוריום הראשון, מרתף הגוויות ושער הכניסה למחנה. כמה מהתוכניות חתומות על ידי מפקד הגסטאפו, היינריך הימלר

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

שם נרצחו - פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet בנושא מחנות הריכוז וההשמדה באירופה.

לפרויקט - לחצו כאן.