איגוד מקצועי

תפקידיו העיקריים של האיגוד המקצועי: מיקוח מאוחד על שכרם של העובדים מול המעביד והגנה מפני שחיקת שכר העובדים; הגנה על תנאי העבודה של העובדים; חתימה על הסכמים קיבוציים בדרגים שונים; ייצוג עובדים בהליכי בוררות, לפי החוק או לפי הסכמים קיבוציים; ייעוץ משפטי בענייני עבודה, שכר וזכויות סוציאליות; ניהול סכסוכי עבודה, כולל הכרזה על עיצומים או שביתות; וכן מאמץ להשפיע על מדיניות הממשלה בתחומי הכלכלה והחברה, לטובת העובדים החברים באיגוד.

מקורותיו ההיסטוריים של האיגוד המקצועי מתארכים עד להקמתן של גילדות הסוחרים והאומנים של אירופה בתקופת ימי הביניים, אשר עסקו בשיפור תנאי העבודה של חבריהן. האיגודים המקצועיים המודרניים החלו להתפתח במיוחד באירופה ובארצות הברית בשלהי המאה ה-18 ובמאה ה-19, עם התפשטותה של המהפכה התעשייתית, בעיקר כתגובה לתנאי העבודה המנצלים שכפו המעסיקים על העובדים.

עובדי טקסטיל צרפתיים מניפים את דגל האיגוד המקצועי בעת שביתה, 1909 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

בתחילה הוקמו איגודים מקצועיים כלליים אשר ייצגו את כל הפועלים מול המעסיקים. בתוך זמן קצר יחסית, עוד לפני סוף המאה ה-19 נוסדו איגודים מקצועיים בעלי יעדים מוגבלים יותר, לפי ענפים או מקצועות. במקביל, הוקמו בריתות ארציות שנועדו לתאם את פעילויות האיגודים. בהדרגה הלכו האיגודים המקצועיים וצברו עוצמה רבה, במקביל לנכסים חומריים: כסף, ששימש למימון פעילויותיהם ולתמיכה במשפחות של שובתים, מוסדות סוציאליים (קופות-חולים, קרנות פנסיה) ואף מפעלי ייצור. חלק מן האיגודים המקצועיים לא הסתפקו במטרות הישירות בתחום תנאי העבודה, ושמו להם למטרה לשנות את המשטר הפוליטי והכלכלי במדינתם - מקפיטליזם לסוציאליזם.

משימתם העיקרית של מרבית האיגודים המקצועיים בראשית המאה ה-21 היא להיטיב את תנאי העבודה של העובדים השכירים ולהגדיל את חלקם בהכנסה הלאומית. עם זאת, חלק מן האיגודים מצדד גם בשינויים חברתיים-פוליטיים לכיוון הסוציאליסטי.

מטרותיהם של האיגודים המקצועיים מושגות בעיקר באמצעות משא ומתן קיבוצי מול המעסיקים, בדרג ענפי, ארצי או מקומי (על ידי ועד עובדים הפועל עם האיגוד המקצועי) והשגת הסכמים המסדירים את השאלות העומדות על סדר היום: שעות עבודה, שכר, הטבות סוציאליות, קבלת עובדים ופיטורים ושאר תנאי העבודה. במקרים רבים, כאשר לא מושג הסכם, מארגנים האיגודים המקצועיים הפגנות ומשמרות-מחאה, נוקטים עיצומים ומכריזים על שביתה.

במדינת ישראל מאחדת הסתדרות העובדים הכללית שהוקמה ב-1919 את מרבית האיגודים המקצועיים, וראשי איגודים אלה הם הבולטים בהנהגתה. האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות מסייע בניהול פעילויותיהם של האיגודים ומפקח על ההסכמים שהם חותמים מול המעסיקים.

שביתת עובדי הנמלים. שדה תעופה בן גוריון, 2004 (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

האיגודים המקצועיים חותמים על הסכמים קיבוציים מול המעסיקים שפעילים בענף אשר האיגוד המקצועי אחראי על העובדים השכירים בו. ההסכם הענפי חל על כל מקומות העבודה המאוגדים בהתאחדויות המעסיקים הנוגעות בדבר (תעשיינים, סוחרים, בעלי-מלאכה). הסכם ענפי מסוג מיוחד הוא זה המסדיר את עבודתם של בעלי מקצוע ייחודי (כגון עובדים סוציאליים), וגם זה המסדיר את העסקת העובדים במוסדות המדינה.

במקביל, קיימים הסכמים בין ההסתדרות הכללית ובין כלל המעסיקים ("לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים"), וגם הסכמים בין ההסתדרות ובין הממשלה. הסכמים ארציים אלה, כגון הסכם תוספת יוקר, יכולים לקבל צו הרחבה (בחתימת השרים הנוגעים לדבר) ולהיות מוחלים על כל המעסיקים במגזר מסוים או על כל המשק.

בתולדות מדינת ישראל נרשמו מספר שביתות בולטות של איגודים מקצועיים. בנובמבר 1951 הכריז איגוד הימאים על שביתה כללית. איגוד העובדים הכריז על השביתה בעקבות סירובה של הסתדרות העובדים להכיר בהנהגה החדשה שבחר לעצמו, מכיוון שהייתה הנהגה בלתי מפלגתית וחבריה לא היו אנשי מפא"י. ההפגנה נמשכה 43 ימים ושיתקה את נמלי הארץ, את עבודתן של אניות ישראליות בנמלי העולם ואת סחר החוץ של מדינת ישראל ככלל. במהלכה היו מספר התנגשויות אלימות בין אנשי ההסתדרות לימאים.

שביתה זו ביטאה היטב את המצב הייחודי ששרר בתחום יחסי העבודה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בדומה לדמוקרטיות ליברליות, הייתה השביתה תופעה מוכרת במדינת ישראל. לעומת זאת, מבנה המשק היה דומה יותר לזה של מדינה סוציאליסטית בה המדינה היא המעסיק והאיגוד המקצועי מצוי במאבק עם ארגון העובדים הלאומי המזוהה עם מפלגת השלטון ולא עם גורם פרטי.

במאי 1957 התרחשה אחת מהשביתות הגדולות ביותר שידע המשק עד אז, במפעל הטקסטיל "אתא" השוכן במפרץ חיפה. על רקע מחלוקת סביב דרישות השכר של הפועלים ורצונה של ההנהלה לפטר עובדים, הכריזה מועצת פועלי חיפה כי היא משביתה את המפעל, שהיה בשנות ה-50 מהגדולים שבמפעלי ישראל ונדבך חשוב בכלכלתה. יותר מ-1,600 פועלים השתתפו בשביתה, שנמשכה יותר משלושה חודשים עד שהסתיימה בתיווך הממשלה.

בשנות ה-70 הפך יהושע פרץ, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, לדמות המזוהה יותר מכל עם מאבק הפועלים בישראל. ביולי 1975, לאחר ששוטר מג"ב שהוצב בכניסה לנמל דרש ממנו להזדהות, הגיב פרץ בכעס וסגר את שערי הנמל לכמה שעות. ב-8 בדצמבר גזר עליו בית המשפט חודשיים מאסר בפועל. תומכיו הגיבו בהפגנות ובשביתות. הפרשה חשפה את הכוח הרב שצברו מנהיגי פועלים.

למאמר המלא - לחצו כאן.

את מי באמת מייצגת ההסתדרות? - להסתדרות יש את היכולת לחזק מאד את רמת האכיפה בתחום זכויות עובדים, אז למה לא הקימה קול צעקה כשפורסם כי אין בכוחו של משרד התמ"ת לפקח על הפרות חוק הנוגעות למתן זכויות מינימום של עובדים? מאמר באתר ynet.

למאמר המלא - לחצו כאן.

קוּם הִתְאַגֵּדָה עַם חֵלֵכָה: מבוא לייסוד ארגון עובדים - בתקופה האחרונה, יותר ויותר צעירים שנתקלו בתופעות של ניצול במקומות עבודתם מבקשים להתאגד - וביחד לדרוש את הזכויות שהופקעו מהם. "בישראל, רק אחד מכל שלושה עובדים זוכה לייצוג", מוחים יוזמי קורס חדש המלמד כיצד להקים ארגון עובדים. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

הגלובליזציה והאיגודים המקצועיים - הגלובליזציה העמידה את ארגוני העובדים בעולם בפני בעייה לא פשוטה, אך הם מתחילים להתאושש, ולהקים התארגנויות בינלאומיות של עובדים. האם ישגשגו שוב? מאמר באתר ynet.

למאמר המלא - לחצו כאן.