 |  | איוב ושלושת רעיו. ציור של גוסטב דורה | | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | ספר איוב
ספר איוב, השלישי בספרי הכתובים שבמקרא, לאחר תהילים
ומשלי;
מספרי החוכמה
המקראית; נקרא על-שם גיבורו.
לספר שני חלקים, הנבדלים זה מזה מבחינה ספרותית: סיפור מסגרת, הכתוב בפרוזה (א-ב; מב, ז-יז), ומערכת ויכוחים ונאומים הכתובים בלשון שירית פיוטית. על-פי סיפור המסגרת היה איוב איש "תם וישר וירא אלהים וסר מרע" (א, א), שאלוהים ברכו ברוב בנים ועושר. באסיפת בני האלוהים הטיל השטן
ספק אם תעמוד יראת אלוהים זו בנסיון של ייסורים, והשיג את רשות ה' לנסות את איוב. כל רכושו של איוב אבד, בניו ובנותיו נספו והוא עצמו נפגע בשחין רע וישב באפר והתגרד (ב, ז-ח). אישתו הסיתה אותו: "ברך אלהים ומת", אך איוב לא חטא בשפתיו (ב, ט-י). רעיו באו "לנוד לו ולנחמו". בסוף סיפור המסגרת נאמר כי אלוהים ריפא את איוב ממחלתו, השיב לו בנים ועושר וברך "את אחרית איוב מראשתו" (מב, יב).
במערכת הויכוחים בין איוב לשלושת (או ארבעת) רעיו (אליפז התימני,
בלדד השוחי, צופר הנעמתי [ואליהוא בן ברכאל הבוזי]) משובץ דיון בבעיית "צדיק ורע לו - רשע וטוב לו". בסוף מערכת הויכוחים עונה ה' מן הסערה ומוכיח לאיוב ששאלת הצדק היא אך אחד העניינים הנבצרים מבינתו של האדם. איוב נזכר גם בדברי יחזקאל (יד, יד, כ), יחד עם עוד שני צדיקים - נח
ודניאל
- ונראה שהכוונה ל-3 חכמים מפורסמים בימי קדם.
בספר "צוואת איוב" (מן הספרים החיצוניים)
מסופר סיפורו של איוב בעיקר על-פי פרקי הפרוזה שבסיפור המסגרת. חז"ל נחלקו בדבר זמנו של איוב; הדעה הנפוצה הייתה שחי בימי משה,
שאף כתב את הספר. היה גם מי שקבע ש"איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה" (בבלי, בבא בתרא טו, ע"א). גם החוקרים בעת החדשה חלוקים על זמנו של הספר.
ספר איוב נחשב ליצירה הפיוטית הגדולה במקרא. דמותו של איוב ולבטיו, בעיית האדם הסובל על לא עוול בכפו, דמות השטן והכוח הפיוטי הרב שבשירה, היו מקור השראה אמנותית לרבים; השפעת הספר על התרבות המערבית גדולה אולי מזו של כל ספר מקראי אחר.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
