ספר איוב, השלישי בספרי הכתובים שבמקרא, לאחר תהילים ומשלי; מספרי החוכמה המקראית; נקרא על-שם גיבורו.
לספר שני חלקים, הנבדלים זה מזה מבחינה ספרותית: סיפור מסגרת, הכתוב בפרוזה (א-ב; מב, ז-יז), ומערכת ויכוחים ונאומים הכתובים בלשון שירית פיוטית. על-פי סיפור המסגרת היה איוב איש "תם וישר וירא אלהים וסר מרע" (א, א), שאלוהים ברכו ברוב בנים ועושר. באסיפת בני האלוהים הטיל השטן ספק אם תעמוד יראת אלוהים זו בנסיון של ייסורים, והשיג את רשות ה' לנסות את איוב. כל רכושו של איוב אבד, בניו ובנותיו נספו והוא עצמו נפגע בשחין רע וישב באפר והתגרד (ב, ז-ח). אישתו הסיתה אותו: "ברך אלהים ומת", אך איוב לא חטא בשפתיו (ב, ט-י). רעיו באו "לנוד לו ולנחמו". בסוף סיפור המסגרת נאמר כי אלוהים ריפא את איוב ממחלתו, השיב...
