 |  | אייזנהאואר משוחח עם צנחנים אמריקאיים ביום הפלישה לנורמנדי | | |
| אתרים נוספים |  | |
| מנאומיו של אייזנהאואר | | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | דווייט דייוויד אייזנהאואר
Dwight David Eisenhower
מצביא ומפקד | נשיא ארה"ב
דווייט דייוויד אייזנהאואר (1890 - 1969), איש צבא ונשיאה ה-34 של ארה"ב
(1953 - 1961).
| מצביא ומפקד |  | |
אייזנהאואר היה בן למשפחת איכרים ענייה מטקסס (עברה לקנזס בעודו נער צעיר). ב-1910 החל ללמוד באקדמיה הצבאית של ארה"ב בוסט פוינט,
שם הצטיין יותר בספורט מאשר בלימודים. איש לא ניבא לו גדולות בקרב בני מחזורו (1915), שמהם יצאו 59 גנרלים. הוא לא הספיק לשרת שירות קרבי במלחמת העולם הראשונה.
קרנו של אייזנהאואר החלה לעלות בשנות ה-30, שאז נעשה שלישו של גנרל דגלס מקארתור,
רמטכ"ל צבא היבשה. לאחר מכן נעשה בן חסותו של גנרל ג'ון מרשל,
שירת בתפקידי מטה שונים והתקדם בהתמדה בסולם הדרגות. באמצע 1942, אחרי שהצטרפה ארה"ב למלחמת העולם השנייה,
התמנה אייזנהאואר (עתה גנרל בעל שלושה כוכבים) למפקד כוחות ארה"ב באירופה. המינוי נבע לאו דווקא מהצטיינותו בתפקידי פיקוד, שכמעט לא מילא עד אז, אלא מ"כישורי האנוש" שלו. מרשל העריך כי הקצין שימלא תפקיד זה יזדקק יותר מכול ליכולת לרכוש את אמונם של קצינים בכירים בני עמים שונים וליכולת ארגונית מעולה, ואייזנהאור הוכיח את צדקתו.
בנובמבר 1942 פיקד אייזנהאואר על המבצע הצבאי הגדול הראשון שלו, מבצע טורץ'
(לפיד) - נחיתת בעלות הברית באלג'יריה ובמרוקו. עם סיום המערכה בצפון אפריקה פיקד על הנחיתות בסיציליה ובאיטליה. בדצמבר 1943 נתמנה למפקד העליון על חיל המשלוח של בעלות הברית באירופה - הכוח שנועד לפלוש מבריטניה ליבשת אירופה. ב-6 ביוני 1944 קיבל את ההחלטה גדולה בחייו - לקיים את הנחיתה בנורמנדי (מבצע אוברלורד)
למרות תנאי מזג האוויר הגרועים. אייזנהאואר הוסיף לנצח על המערכה באירופה עד לכניעת גרמניה במאי 1945. בדצמבר 1944, זמן קצר אחרי שקיבל דרגת גנרל בעל חמישה כוכבים (רק מעטים בהיסטוריה זכו לכך), ניצח על בלימת המתקפה הגרמנית האחרונה בארדנים
(הקרב על הבליטה).
בנובמבר 1945 נתמנה לרמטכ"ל צבא היבשה של ארה"ב במקום מרשל, וב-1948 פרש מן השירות כדי לכהן כנשיא אוניברסיטת קולומביה,
כהונה שעזב ב-1950 כשנעשה המפקד הראשון של כוחות נאט"ו.
| נשיא ארה"ב | | |
יושרו, הגינותו ונועם הליכותיו של אייזנהאואר היקנו לו פופולריות רבה, בארה"ב ומחוצה לה. בבחירות 1952 היה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות,
הבטיח לסיים את המלחמה בקוריאה
וזכה בבחירות בקלות. סיסמת הבחירות שלו, "I Like Ike" (בתרגום חופשי - אני מחבב/ת את אייק, כינויו משכבר הימים), נחשבת לאחת המוצלחות מסוגה בכל הזמנים. שותפו למירוץ, שנעשה סגן הנשיא, היה ריצ'רד ניקסון.
זמן קצר לאחר היבחרו הושגה שביתת נשק בקוריאה (בעקבות איומו המובלע של אייזנהאור להשתמש בנשק גרעיני ולהתקיף את סין).
במדיניות הפנים שלו היה הנשיא אייזנהאואר שמרן, אולם בתחומי הכלכלה והחברה נקט כמה צעדים שהיו מתאימים יותר לנשיא דמוקרטי, כמו קידום הביטוח הלאומי, הקמת המשרד לחינוך, לבריאות ולרווחה ועוד. עם זאת, אייזנהאור לא עשה מאומה לבלימת המסע האנטי-קומוניסטי של סנטור ג'וזף מק'קרתי,
שנהנה מתמיכתו הגלויה של סגן הנשיא ניקסון.
את רוב זמנו ייחד אייזנהואר לענייני חוץ. במובנים רבים, הוא המשיך במדיניות של קודמו הנשיא הארי טרומן,
לעצור את התרחבות הקומוניזם. בעוד המלחמה הקרה
הולכת ומשתלטת על הזירה הבינלאומית, קידם אייזנהאואר את ברית נאט"ו והקים את ארגון הברית של דרום-מזרח אסיה, סיאט"ו.
עם זאת עשה מספר ניסיונות לקירוב לבבות עם ברית המועצות
אחרי מותו של סטלין,
ונמנע מלהגיב על פעולות הדיכוי שזו נקטה בגרמניה המזרחית (1953) ובהונגריה (1956). למרות תוקפנותו האנטי-קומוניסטית המילולית של שר החוץ שלו, ג'ון פוסטר דלס,
נקט אייזנהאואר מדיניות מאופקת ביחסים הבינגושיים.
ב-1955 לקה אייזנהאואר בהתקף לב פתאומי, אך זמן קצר אחר כך החליט לשוב ולהתמודד על הנשיאות ונבחר לתקופת כהונה שנייה, שוב עם ניקסון כסגנו. למרות הפופולריות האישית שלו, שהיתה חסרת תקדים, הוא היה הנשיא הראשון שלמפלגתו לא היה רוב בקונגרס במשך רוב שנות כהונתו.
תקופת הכהונה השנייה של אייזנהאואר עמדה בסימן התגברותה של התנועה לזכויות האזרח
בארה"ב. אייזנהאור התנגד להפרדה הגזעית, ושיגר את כוחות המשמר הלאומי כאשר איים מושל ארקנסו כי ימנע את ביצוע החלטות בית המשפט העליון של ארה"ב בעניין.
מחוץ עמדה תקופה זו בסימן שורה של משברים בינלאומיים חמורים. הראשון מאלה פרץ מיד עם היבחרו, כאשר ברית המועצות איימה בהתערבות גרעינית אם לא ייסוגו בריטניה, צרפת וישראל משטחי מצרים שנכבשו במלחמת סיני.
אייזנהאואר לחץ על בעלות הברית לסגת, אך כעבור זמן קצר ניסח את "דוקטרינת אייזנהאואר",
שלפיה תתערב ארה"ב לטובת כל מדינה במזרח התיכון שברית המועצות תאיים עליה.
באוקטובר 1957 הזדעזעה ארה"ב כאשר שיגרה ברית המועצות את הלוויין
המלאכותי הראשון, ספוטניק
1. אייזנהאואר הורה להמריץ את תוכנית החלל האמריקנית, והקים את סוכנות החלל והאווירונאוטיקה הלאומית, נאס"א.
בה בעת פעל להתקרבות אל ברית המועצות, ובסתיו 1959 הזמין את ראש ממשלתה ניקיטה חרושצ'וב
לביקור בארצו. אולם היחסים בין שני האישים הידרדרו במאי 1960, בעקבות הפלתו של מטוס ריגול אמריקני מדגם יו-2 בשטח ברית המועצות, והגילוי שטיסות ריגול אלה נמשכו שנים לפני כן.
 | נשיאי ארצות הברית | | |
לאחר תום כהונתו כנשיא חדל אייזנהאואר לפעול בחיים הפוליטיים. הוא פרש לגטיסבורג, פנסילבניה, ועסק בעיקר בכתיבת זיכרונותיו.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
