אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אלברט איינשטיין
אלברט איינשטיין צילום: לע"מ
 
עם רוברט אופנהיימר
עם רוברט אופנהיימר 
 
איינשטיין נפגש עם דוד בן גוריון, 1948.
איינשטיין נפגש עם דוד בן גוריון, 1948. צילום: לע"מ
 
בול דואר שהונפק לכבוד איינשטיין ב- 1956
בול דואר שהונפק לכבוד איינשטיין ב- 1956 באדיבות רשות הדואר - השירות הבולאי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 ביוגרפיה מאתר פרס נובל
 אלברט איינשטיין
 רשימת 100 אנשי המאה ה-20 של השבועון טיים
 אינדקס אתרים על איינשטיין
 איינשטיין מסביר בקצרה את תורת היחסות - תמליל
 לאתר הארכיון הציוני


ערכים קשורים
 תנועה בראונית
 תיאוריה קינטית
  ג'יימס קלרק מקסוול
 לודוויג אדוארד בולצמן
 פיסיקה סטטיסטית
 אטום
 תוצא פוטו-חשמלי
 אלקטרון
 אור
 קוונט
 מקס קרל ארנסט לודוויג פלנק
 גוף שחור
 גל
 סר אייזיק ניוטון
 כריסטיאן הייגנץ
  הדוכס לואי-ויקטור-פייר-ריימון דה ברויי
 פוטון
 תורת היחסות
 גליליאו גליליי
 ניסוי מייקלסון-מורלי
 מהירות האור
 מרחב
 זמן
 הרמן מינקובסקי
 יקום
 אנרגיה
 מסה
 ארנסט מך
 כבידה
 מלחמת העולם הראשונה
 ארתור סטנלי אדינגטון
 ליקוי
 תורת הקוונטים
 תנע
 נילס הנדריק דוויד בור
 ארווין רודולף יוזף אלכסנדר שרדינגר
 ורנר קרל הייזנברג
 פול אדריאן מוריס דירק
 סיבתיות
 קורט גדל
 פציפיזם
 מלחמת העולם השנייה
 פרנקלין דלנו רוזוולט
 נשק גרעיני
 תוכנית מנהטן
 האוניברסיטה העברית בירושלים
 טכניון
 חיים ויצמן
 מוח
 איינשטייניום
 פרס נובל


תחומים קשורים
 ישראל והציונות
 מדענים וממציאים
 פיסיקה


 
 
 

אלברט איינשטיין


Albert Einstein

שנת הפלאות |  תורת היחסות הכללית |  איינשטיין ותורת הקוונטים |  המשך דרכו |  ציטוטים |  מידע נוסף

אלברט איינשטיין (1879 - 1955), פיסיקאי יהודי יליד גרמניה. מגדולי הפיסיקאים בכל הדורות, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים. חתן פרס נובל לפיסיקה (1921).

 

איינשטיין נולד ב-14 במרס 1879 באוּלְם שבגרמניה; אביו היה תעשיין שלא ראה ברכה במשלח ידו, ונדד ממקום למקום בחיפוש אחר ההצלחה שלא האירה לו פנים מעולם. בילדותו לא גילה איינשטיין כל כשרונות מיוחדים, ואף נשר מלימודיו בביה"ס התיכון הגרמני הקשיח והממושטר.

  

אך כבר בגיל צעיר הודיע שיש בדעתו לפענח את סודות העולם. משפחתו של איינשטיין החליפה לעתים תדירות את מקום מגוריה, בניסיונותיו של אביו למצוא פרנסה, וכך עלה בידו להמשיך בלימודיו במילנו שבאיטליה. 

 

ב-1900 קיבל תואר ראשון מהמכון הטכנולוגי של ציריך. איינשטיין התקשה למצוא עבודה בהוראה, ולכן עבד כפקיד במשרד הפטנטים בברן. שם, בלא קשר עם פיסיקאים אחרים ועל סמך שיקולים עיוניים בלבד, השיג את הישגיו הכבירים הראשונים.

 

ב-1903 נשא לאשה את מִילֶבָה מָרִיץ', אהובתו מימי לימודיו באוניברסיטה. לזוג נולדו שני בנים.

 

 

הקדשה בכתב ידו של אלברט איינשטיין: " ללוחם המנוסה מ. אוסישקין, לזכר הנסיעה לארצות הברית, 1921 (באדיבות הארכיון הציוני, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית)

 

 


שנת הפלאות

בתוך שנה אחת ("שנת הפלאות" 1905), השלים איינשטיין את עבודת הדוקטורט שלו ופרסם חמישה מאמרים, ששלושה מהם פרצו דרכים חדשות בפיסיקה:

1. הסבר
התנועה הבראונית - תנועתם של גופים זעירים (כגון גרגרים של אבקת פרחים) בתוך מים. גופים אלה שרויים במצב הקרוי "תרחיף", ובמיקרוסקופ נראה שהם נעים בתנועה אקראית. התופעה נותרה לא-מובנת מאז גילה אותה הבוטנאי הסקוטי רוברט בראון ב-1827. הסברו של איינשטיין התבסס על התיאוריה הקינטית של החומר שפיתחו מקסוול ובולצמן, וביסודו מונח המבנה המולקולרי של הנוזל, כפי שהוכח לאחר מכן בדרכים אחרות. מאמר זה הוא אחת מתרומותיו החשובות של איינשטיין לפיסיקה הסטטיסטית; יש הרואים בו אחד ממניחי היסודות של ענף מחקר זה, לצד מקסוול, בולצמן וגיבס. יתר על כן, איינשטיין סיפק בהסבר זה את הראיה המוחשית הראשונה לקיומם של אטומים, שעד אז נחשבו בעיני רבים כישויות מופשטות גרידא. כך ביסס איינשטיין סופית את התיאוריה האטומית.


2. הסבר התוֹצָא הפוטו-חשמלי (האפקט הפוטו-אלקטרי), שלפיו האנרגיה של אלקטרון הנפלט מאטום בשל פגיעת אור בו, אינה תלויה בעוצמת האור הפוגע. איינשטיין טען שהאלקטרון מקבל כמות מוגדרת של אנרגיה משום שהאור הפוגע מורכב מ"חבילות" קבועות של אנרגיה - קוונטים. את המושג "קוונט" טבע חמש שנים קודם לכן מקס פלנק, כדי להסביר את קרינתו של גוף שחור. אולם פלנק ניסה לקשור את תופעות הקוונטים עם הפיסיקה הקלסית, ואילו איינשטיין קבע כי אין להבין את מהות האור במושגי הפיסיקה הקלסית, שכן אופיו גם גלי וגם חלקיקי. בכך שם איינשטיין קץ למחלוקת שראשיתה בימי ניוטון והייגנץ. שמונה עשרה שנה אח"כ הוכיח דה ברויי שהוא הדין גם באלקטרון. איינשטיין טען שהאור קיים ביחידות מזעריות, כלומר בקוונטים (כיום הם קרויים פוטונים), שכמות האנרגיה שלהן עומדת ביחס ישר לתדירות גליהן, ובכך היה לאחד מאבות תורת הקוונטים.

3. תורת היחסות הפרטית (ה"מיוחדת"). תורה זו היא הישג בלעדי של איינשטיין, ויש בה משום מהפכה בהנחות היסוד הבסיסיות ביותר שהיו מקובלות מאז ניוטון, ובהבנת הפיסיקה בכלל. על סמך שיקולים עיוניים הקשורים במשוואות האלקטרומגנטיות של מקסוול, קבע איינשטיין אקסיומה - בניגוד מוחלט לגליליאו, לניוטון ולשכל הישר, אך בהתאמה לניסוי מייקלסון-מורלי - והיא שמהירות האור קבועה בכל מערכת, נחה או נעה. איינשטיין ויתר על ההנחה שהאור הוא גל המתפשט בתווך החומרי הקרוי אתר, והתיר לו לנוע ברִיק כישות עצמאית.

תורת היחסות הפרטית ביטלה את מושגי המרחב והזמן המוחלטים שקבע ניוטון, וגרסה כי "הכול יחסי". המרחב והזמן חד הם, אבל הם שונים ממערכת למערכת, על פי התנועה של המערכות זו ביחס לזו. בו-זמניות (סימולטניות) של מאורעות מנקודת ראותו של משקיף במערכת אחת אינה מחייבת בו-זמניות של אותם מאורעות עצמם מנקודת ראותו של משקיף במערכת אחרת - בניגוד מוחלט למה שהיה מקובל קודם לכן. ב-1908 טבע הרמן מינקובסקי, שהיה פעם מורהו של איינשטיין למתמטיקה, את המושג "מרחב-זמן" כתחליף למושגים הנפרדים מרחב וזמן. הזמן, לפי גישה זו, הוא רק ממד אחד של הזירה הארבע-ממדית שבה מתרחשים כל האירועים ביקום.

המושג "אנרגיה" מוכלל בתורת היחסות במובן זה שגם לחלקיק נייח, חסר אנרגיה קינטית ופוטנציאלית, יש אנרגיה עצומה הגלומה במסה שלו, לפי הנוסחה הנודעת E=mc2.

 


תורת היחסות הכללית

תורת היחסות הפרטית פרסמה את שמו של איינשטיין, והוא עזב את משרד הפטנטים ועבר להוראת פיסיקה - תחילה בשוויצריה, אחר כך (לזמן קצר) באוניברסיטה הגרמנית בפראג, שם נעשה פרופסור, וב-1912 חזר לביה"ס הפוליטכני של ציריך כפרופסור. ב-1914 הוצעה לו משרה באוניברסיטת ברלין, וכאשר עבר לשם, התבסס מעמדו כאחד הפיסיקאים הבכירים של דורו. בברלין עסק איינשטיין בניסוחה של תורת היחסות הכללית.

 

תורת היחסות "הפרטית" קרויה כך משום שהיא מתייחסת למקרה הפרטי של מערכות ייחוס הנעות במהירות קבועה זו ביחס לזו. ב-1916 פרסם איינשטיין את תורת היחסות הכללית - הכללה של קודמתה לגבי מערכות מואצות.

 

איינשטיין טען, בניגוד לניוטון, שחוקי הפיסיקה חייבים להיות זהים גם עבור מערכות מואצות, וכי אין בנמצא שום מערכת שהיא מוחלטת, או מיוחסת. בעקבות ארנסט מך טען איינשטיין שהמבנה הגיאומטרי של היקום נקבע על פי תכולתו, כלומר על פי המסה והאנרגיה המצויות בו. העובדה שכל הגופים נעים באותה תאוצה בשדה כבידה (שהיתה ידועה כבר לגליליאו גליליי ולניוטון, אך לא זכתה להסבר כלשהו) היא תוצאה טבעית של תורת היחסות הכללית, שכן הכבידה היא פועל יוצא של הגיאומטריה, ותנועה בשדה כבידה היא הכללה של תנועת ההתמד של גליליאו וניוטון. אפשר לראות את התנועה בהשפעת הכבידה לא כתנועה בהשפעת כוח, אלא כתנועה חופשית במרחב שהגיאומטריה שלו עקומה. עקרון השקילוּת (אקוויוולנטיות) המפורסם של איינשטיין, הקובע כי תנועה בהשפעת כבידה שקולה כנגד תנועה בהשפעת תאוצה, הוא אבן הפינה של תורת היחסות הכללית.

 

אלברט איינשטיין, 1921 (באדיבות הארכיון הציוני, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית)

 

איינשטיין פרסם את תורת היחסות הכללית בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, אך מאמרו הגיע (דרך הולנד הנייטרלית) לבריטניה, שם שבה מיד את לבו של האסטרופיסיקאי הדגול סר ארתור סטנלי אדינגטון. ב-1919 אימת אדינגטון אחד מניבוייה של תורת היחסות הכללית, הנוגע למידת התעקמותה של אלומת אור כאשר היא חולפת בקרבת גוף מסיבי. הוא ערך תצפית במהלך ליקוי חמה מעל חוף אפריקה המערבית, ומצא כי ניבוי איינשטיין היה נכון. בעקבות זאת יצאה תהילתו של איינשטיין ברחבי העולם, והוא נעשה במידה רבה סמל ונציג של המדע המודרני, הגם שתורת היחסות נחשבה עוד שנים רבות בלתי-מובנת לחלוטין. מסופר כי אדינגטון נשאל, בשובו מאפריקה, אם אמת היא שרק שלושה אנשים בעולם מבינים את תורת היחסות. הוא השיב: "מיהו השלישי?" 

 

בחייו האישיים של איינשטיין, לעומת זאת, חל משבר. אשתו מילבה שהתה בחופשה בשוויצריה בעת שפרצה המלחמה, והקשר בין בני הזוג נותק למשך ארבע שנים. זמן קצר אחרי סיום המלחמה התגרשו השניים, ואיינשטיין נשא ב-1919 את אשתו השנייה, קרובת משפחה בשם אלזה איינשטיין. נולדו להם שתי בנות; אלזה נפטרה ב-1936.

 


איינשטיין ותורת הקוונטים

איינשטיין נטל חלק חשוב בהתפתחותה של תורת הקוונטים בראשית דרכה. כאמור, ההסבר שנתן לתוצא הפוטו-חשמלי היה היישום הנועז הראשון של מושג הקוונט. להשערת "קוונט האור" של איינשטיין קמו מתנגדים רבים, שלא קיבלו את השערתו לפי שלא יכלו ליישמה בדרך הניסוי או העיון. אבל ניסויים חוזרים ונשנים הוכיחו לאחר זמן את צדקתו של איינשטיין. חידושו היה בטענה שמהות האור היא דוּאָלית, שכן היא מגלמת את השְנִיּוּת חלקיק-גל. שנים רבות אח"כ המשיכה השניוּת לעמוד כאבן נגף על דרכה של תורת הקוונטים. רק 15 שנה לאחר ההצעה המקורית זכה "קוונט האור" להסכמת הכול, כפי שעולה מהחלטתה של ועדת פרס נובל (שפורסמה רק בסוף ב-1922) להעניק לו את הפרס לשנת 1921 על הישגיו בפיסיקה העיונית, "ובמיוחד על גילוי התוצא הפוטו-חשמלי" (ולא על תורת היחסות!).


בשנים שלאחר 1905, עד לגיבוש ניסוחה המקיף של תורת הקוונטים ב-1925 - 1926, יישם איינשטיין את מושג הקוונט גם בתחומים אחרים: התנהגות גבישים בטמפרטורות נמוכות, תכונותיו של קוונט האור (הקרוי כאמור פוטון) כחלקיק בעל תנע ואנרגיה, אך בעל מסה אפסית, התכונות הסטטיסטיות של פוטונים וחלקיקים ותופעת ההתעבות בטמפרטורות נמוכות.

 

גיבושה של מכניקת הקוונטים ציין נקודת מפנה בתולדות הפיסיקה בכלל, ובמקומו של איינשטיין בפיסיקה בפרט. עד אז היה איינשטיין הכוח המניע את התפתחותו של מושג הקוונט, והִפרה את עולם הפיסיקה בזרם בלתי פוסק של רעיונות. אולם הוא התנגד לרעיונותיה של מכניקת הקוונטים, כפי שניסחו אותם נילס בור, ארווין שרדינגר, ורנר הייזנברגפול דירק ואחרים. בראש ובראשונה תקף את הפרשנות הסטטיסטית, שגרסה כי ערכיהם של המספרים הקוונטיים המייצגים תכונות של חלקיקים קיימים כהתפלגויות סטטיסטיות, כך שלכל חלקיק יש רק הסתברות מסוימת לכל ערך אפשרי של התכונה, והערך ה"אמיתי" יכול להיקבע רק במדידה; בהקשר זה התפרסם הביטוי שטָבע, "אני מסרב להאמין שאלוהים משחק בקובייה". איינשטיין, אף שהיה נכון תמיד לקבל רעיונות חדשים, ראה בתורת הקוונטים תורה "בלתי הגונה", הסותרת את כל עקרונות היסוד שיש לצפות שיתקיימו. "אלוהים שנון, אך אינו מרושע," טען.

תפקידו של איינשטיין כמבקר היה קונסטרוקטיבי. הוא אילץ את חברו הטוב בור לחדד את רעיונותיו ולהבהירם. בניסויים מחשבתיים שונים, עלה בידו לתאר מצבים שבהם מתגלה תורת הקוונטים במלוא מוזרותה. בין השאר, הוא חשף את העדר הסיבתיות המקומית ואת חוסר האובייקטיביות של הפרשנות הקוונטית. שני אלה די היה בהם, לדעתו, כדי לפסול את תורת הקוונטים. הוא היה מוכן לקבל אותה כאמצעי חישוב יעיל ומדויק, התואם את המציאות, אך לא כתורה בסיסית ומספקת. וכן לא ראה את שום דרך למזג את תורת הקוונטים עם תורת היחסות, לכלל תיאוריה שלמה של הטבע.

 


המשך דרכו

מאז שנות ה-20 שקד איינשטיין על פיתוחה של "תורת שדה מאוחדת", שתשלב את תורת הקוונטים עם תורת היחסות הכללית שלו. הדבר לא עלה בידו, ולמעשה, רעיון התיאוריה המאוחדת הגדולה עדיין רחוק מהישג ידם של הפיסיקאים גם בימינו אלה. הוא זכה בפרס נובל, סייר רבות בעולם, והתקבל בכבוד רב בארצות רבות ושונות. אך ב-1933, זמן קצר אחרי עליית הנאצים לשלטון, ויתר על אזרחותו הגרמנית ועזב את ארצו. אחרי תקופה קצרה של נדודים באירופה הגיע ב-1934 לארצות הברית, שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) שהוקם זה-מקרוב בפרינסטון שבניו ג'רזי, בסמוך לאוניברסיטה המפורסמת של העיר (אך בנפרד ממנה). איינשטיין נשאר בפרינסטון עד מותו ב-18 באפריל 1955. ידידו הקרוב ביותר בתקופה זו היה המתמטיקאי הדגול קורט גדל.

 

כשם שאיינשטיין נודע בפיזור נפשו ובמזגו הטוב, כן נודע בהתנגדותו לדוגמטיות כלשהי במדע ובפוליטיקה, ללאומנות ולמיליטריזם. הוא היה פציפיסט פעיל כבר בעת מלחמת העולם הראשונה. למרות זאת, נעתר לפנייתם של מדענים גולים מאירופה (ובראשם ליאו סילרד), ושלח באוקטובר 1939, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, מכתב לנשיא ארה"ב פרנקלין ד' רוזוולט, שהבהיר לו את אפשרות פיתוחה של פצצה אטומית. המניע היה חששו שמא עמיתיו לשעבר בגרמניה עוסקים בפיתוח פצצה כזאת (וכך היה), וחרדתו לתוצאות המלחמה אם יצליחו מאמצים אלה. המלצתו היתה אחד המניעים החשובים להחלטתו של הנשיא לפתח פצצה גרעינית. אך מעבר לכך (ולמכתב המרצה שני במרס 1940) לא נטל איינשטיין חלק  בתוכנית מנהטן.


איינשטיין תמך בציונות, וסייע לקידום המדע והטכנולוגיה בארץ. ב-1923 הגיע לסיור קצר בא"י, וביקר בין השאר באוניברסיטה העברית שאך-זה קמה ובטכניון שהיה אז בשלבי הקמה (בשובו לגרמניה היה שותף לייסוד אגודת דורשי הטכניון הראשונה). במות חיים ויצמן, הוצעה לו כהונת נשיא מדינת ישראל, אך הוא דחה את ההצעה. משפחתו של איינשטיין תרמה את עזבונו הרוחני לאוניברסיטה העברית, ובה הוא שמור כיום.

אלברט איינשטיין נפטר  ב-18 באפריל 1955, אחרי מחלה קצרה. דבריו האחרונים על ערש מותו לא תועדו, משום שנאמרו בגרמנית, שלא היתה מובנת לאחות שנמצאה לידו. בצוואתו תרם את מוחו למחקר מדעי, ואכן נמצאו בו כמה סממנים חריגים, שמשמעותם עדיין אינה מובנת לחוקרי המוח.

 

תקצר היריעה מלהעריך את חשיבותו ואת מעמדו של איינשטיין בתולדות הפיסיקה, שבה חולל לא מהפכה אחת אלא כמה מהפכות גדולות. דומה שמקור עוצמתו האינטלקטואלית הכבירה נמצא ביכולתו לערוך ניסויי מחשבה (gedanken), כלומר לראות בעיני רוחו את תוצאותיהם של ניסויים שאין שום אפשרות ממשית לעורכם. כך למשל הגיע למסקנתו כי מהירות האור קבועה בכל המערכות, כשניסה לדמיין לעצמו מה קורה כאשר אדם רוכב על קרן אור ומבקש להדביק קרן אור אחרת. סירובו לקבל את צביונה הסטטיסטי של מכניקת הקוונטים היה טרגי, משום שמאז ואילך נבצר ממנו להרים תרומות מקוריות נוספות לפיסיקה. אבל ביקורתו הנוקבת על הרעיונות הקוונטיים הניעה אחרים לשכלל אותם, ולהביאם לרמה שאולי לא היו מגיעים אליה בלעדיו.

 

בעיני הציבור הרחב, בעולם כולו, דמותו של איינשטיין נעשה - עוד בימי חייו - סמל ומופת: איש נאה ולבבי, שמחשבותיו עמוקות מני חקר ועם זאת הוא נוח לבריות, מנגן בכינור בשעות הפנאי ופזור-דעת ככל מדען ראוי לשמו.  שמו נעשה שם נרדף לחוכמה, ודיוקנו היה לאיקון תרבותי, כמו גם משוואתו E=mc2, המפורסמת יותר מכל משוואה אחרת בתולדות המדע.

ב-1955, זמן קצר אחרי מותו, נקרא על שמו יסוד כימי סינתטי שנתגלה זה מקרוב, איינשטייניום. כן נקראו על שמו מוסדות, רחובות וכיכרות ברבות מארצות העולם, וגם בישראל.

 


ציטוטים

 

  • "אפשר לתאר הכול בצורה מדעית, אבל אין בכך הגיון – יהיה זה חסר משמעות, כמו לתאר סימפוניה של בטהובן כשינויים בלחץ האוויר".

 

  • "אינני יודע באיזה נשק יילחמו במלחמת העולם השלישית, אך במלחמת העולם הרביעית יילחמו במקלות ובאבנים".

 

  • "אם העובדות לא מתאימות לתיאוריה, שנו את העובדות".

 

  • "אף פעם איני חושב על העתיד. גם כך הוא מגיע מוקדם מדי".

 

  • "אלוהים אולי ערמומי אבל הוא לא רשע".

 

  • "הדבר הקשה ביותר להבנה ביקום הוא מס הכנסה".

 

  • "תחושת המסתורין היא הדבר הטוב ביותר שנוכל לחוות. המסתורין הוא אבן היסוד של האמנות והמדע. זה אשר אינו יכול עוד לחוש את המסתורין, את הפליאה, משול למת, לנר נוטה לדעוך".

 

  • מתוך תשובתו להצעה להתמנות לנשיא המדינה - "אני נרגש עמוקות מההצעה ממדינת ישראל שלנו, אם כי גם עצוב, כתוצאה מן העובדה שיהיה בלתי אפשרי עבורי לקבל את ההצעה. מאחר שכל חיי אני מתעסק עם עצמים בעולם, אין לי לא את היכולת הטבעית ולא את הניסיון הדרוש כדי להתעסק עם בני אדם ולשאת בתפקידים רשמיים. מסיבה זו אינני מרגיש כי אני מסוגל למלא את הדרישות של המשימה הגדולה הזאת".

 


מידע נוסף

 

גאונותו אמונתו - מה היה הקשר של איינשטיין לדת? הוא האמין באלוהים? באיזה אופן? בספר "איינשטיין והדת" מנסה פרופ' משה ימר לענות על השאלות האלה. המסקנה? איינשטיין לא היה דתי, יחסית. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

על המתודיקה של הפיזיקה העיונית - מאמר זה מביא את דבריו של איינשטיין בהרצאה שנשא ב-1933, ובה עמד על הקשיים של חקר הפיזיקה ועל בעייתיות המושגים המוחלטים. מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

בדידותו של חוקר מדעי: על הספר "החלומות של איינשטיין". כל אחד מפרקיו מתאר, כביכול, חלום של איינשטיין המוקדש בעיקר למושג הזמן, וחלומות אלו קורים במהלך כשלושה חודשים באביב 1905. מתוך מגזין "סיינטיפיק אמריקן".

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

המשוואות הגדולות של הפיזיקה: E=mc2 - אין ולא היתה נוסחה פיזיקלית ששינתה כך את פני האנושות. מרגע שאינשטיין גילה שניתן להמיר מסה לאנרגיה, אי-אפשר היה לעצור יותר את ההשלכות ההרסניות. מאמר מאת פרופ' חנוך גוטפרוינד, מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©