אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


חיידק מסוג פסוודומונס נבלע בידי מקרופג
חיידק מסוג פסוודומונס נבלע בידי מקרופג צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
מניעת מחלות באמצעות חיסון
מניעת מחלות באמצעות חיסון צילום: גבי מנשה
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 דע את מערכת החיסון - מאתר NIH


ערכים קשורים
 עור
 נשימה
 עיכול
 חיידקים
 חומצות שומניות
 אנזים
 בלוטות
 חלבון
 ברזל
 תא
 אינטרפרון
 נגיף
 סימביוזה
 דם
 תא גזע
 מוח עצמות
 מחזור הדם
 כבד
 מערכת הלימפה
 חלוקת התא
 הרת
 טחול
 שקדים
 סטראוכימיה
 גן
 מוטציה
 קשר כימי
 שליה
 אמבריולוגיה
 חלב
 אלרגיה
 הזדקנות
 פרוטוזואה
 מוות
 רפואה
 אבעבועות שחורות
 שפעת
 אבולוציה
 כשל חיסוני
 אורגניזם
 פטריות
 תולעים
 רקמות


תחומים קשורים
 ביולוגיה
 רפואה ואנטומיה


 
 
 

המערכת החיסונית


Immune system

המערכת הלא-ספציפית |  תאים טורפים |  לימפוציטים |  אימונוגלובולינים |  תאי T |  שפעול הלימפוציטים |  תגובות חיסוניות |  חיסון מלאכותי |  לסיכום

המערכת החיסונית (מערכת החיסון), מכלול המנגנונים המסועפים בגופם של אורגניזמים רב-תאיים, האחראים להגנה על האורגניזם מפני פלישתם של גופים זרים העלולים להזיק לו. ענף הרפואה העוסק בהתגוננות מפני זיהומים, במניעת מחלות באמצעות חיסונים, בתגובת הגוף על השתלות, בעירויי דם, בליקויי מערכת החיסון ובהפרעות הקשורות במנגנוני החיסון, נקרא אימונולוגיה (immunology).

כל אורגניזם שרוי בסכנה מתמדת של פלישת גופים זרים - דרך המזון שהוא אוכל, האוויר שהוא נושם, לכלוך שנדבק לעורו, מגע מיני, פצעים ושריטות, וכו'. לא כל הגופים הזרים הללו עלולים להזיק, אבל רבים מהם מסוכנים. אלה כוללים מינים רבים של חיידקים, נגיפים, פטריות זעירות, פרוטוזואות, תולעים זעירות ועוד, ואף גופים שאינם אורגניזמים, כגון אבקת פרחים. אפילו גופים זרים אי-אורגניים (אבק, פיח וכו') עלולים להזיק לאורגניזם. סכנתם של כל אלה כפולה: חלקם אינם מסוכנים כשלעצמם, אך מפרישים רעלנים - כימיקלים שמזיקים לתאי הגוף ולרקמותיו; ואחרים תוקפים במישרין את התאים, הורסים אותם, משבשים את פעולתם או משעבדים אותם לצורכי הפולש. תפקיד המערכת החיסונית הוא לזהות גופים כאלה ולהרוס אותם, או לשלול מהם את כושר הפעולה.

 

סרטון הסבר על תפקוד תאי דם לבנים. באדיבות מכון ויצמן למדע

המערכת החיסונית נחלקת לשני חלקים עיקריים: לא-ספציפי וספציפי. החלק הראשון פועל נגד כל גוף זר, ומונע את מרבית הפלישות לגוף; השני נכנס לפעולה כאשר הפלישה חזקה מכפי יכולתה של המערכת הלא-ספציפית לבלום אותה, ופועל במישרין נגד סוג מסוים של פלישה. שני הסוגים משלימים, אם כן, זה את זה.

 

 

תאי דם לבנים מגנים על הגוף מפני פולשים (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


המערכת הלא-ספציפית

קו ההגנה הראשון של המערכת הלא-ספציפית הוא משטחי הגוף החשופים למגע עם הסביבה - העור, וכן הקרומיות הריריות של מערכות הנשימה, העיכול וההפרשה. העור לא רק מספק מחסום פיסי לפלישה אל תוך הגוף, אלא גם קוטל חיידקים מסוימים באמצעות חומצות שומניות ואנזימים הקרויים ליזוזימים שהוא מפריש מבלוטות. גם הרקמות הריריות מהוות מחסום פיסי, והריר המכסה אותן לוכד חלקיקים זרים ומפריש אותם אל מחוץ לגוף בסופו של דבר. רקמות אלה גם מכילות נוגדנים שיצרה המערכת הספציפית, כמתואר להלן.

מעבר לכך, תאי הרקמות הפנימיות של הגוף מייצרים כמה חומרים שדרושים לפעולת הגוף עצמו, אך יש להם גם השפעת לוואי בדמות קטילת חיידקים. לדוגמה, החומצה ההידרוכלורית (HCl), שמיוצרת במערכת העיכול לצורך פעולתה, גם הורסת חיידקים מסוימים; החלבון טרנספרין (transferrin), שתפקידו להסיע ברזל לתאי הגוף, גם מונע את גדילתם של חיידקים שונים.

במסגרת המערכת הלא-ספציפית, תאי הגוף מייצרים גם חומרים מסוימים שתפקידם הוא מלחמה בגופים זרים. אחד החשובים מביניהם הוא האינטרפרון, המונע את התרבותם של נגיפים רבים, וגם מעורר לפעולה מרכיבים שונים במערכת הספציפית. בנוסף על כך, החיידקים המתקיימים כסימביונטים במערכת העיכול ומסייעים לפעולתה, עשויים להפריש חומרים שקוטלים חיידקים "זרים".

מלבד כל אלה, יש בגוף כמה סוגי תאים, עדיין במסגרת המערכת החיסונית הלא-ספציפית, שכל תפקידם הוא לחסל גופים זרים. אלה נחלקים לשניים: תאים מסלקי אשפה (scavanger cells) ותאים קטלנים (killer cells).

 

 


תאים טורפים

החשובים מבין התאים "מסלקי האשפה" הם הלויקוציטים (leucocytes), תאי הדם הלבנים. מבחינים בין שתי קבוצות חשובות שלהם - מיקרופָגים ומאקרופגים (יוונית: טורפים קטנים וגדולים, בהתאמה). המיקרופגים נקראים גם גרנולוציטים (granulocytes, "תאים גרגריים"), ומכילים ריכוזים של אנזימים שהורסים חיידקים, או משבשים את פעולת החלבונים שבתאיהם. המיקרופגים מיוצרים מתאי גזע ב מוח העצמות, מופרשים למחזור הדם ומשוטטים בו כמה שעות, עד שהם מתים. הם נמשכים לגופים זרים לפי כימיקלים שגופים אלה מפרישים, או שמפרישים תאי הגוף שנפגעו, והורסים אותם בדרכים כימיות. אך יש חיידקים רבים שהמיקרופגים אינם מסוגלים לפגוע בהם.

המאקרופגים הם מונוציטים (תאים חד-גרעיניים) שנוצרו במוח העצמות, נדדו עם מחזור הדם לרקמות מסוימות והתאימו את עצמם אליהן. גם הם הורסים חיידקים וגופים זרים אחרים באמצעות אנזימים, בעיקר ליזוזימים, אך פעולתם איטית מזו של המיקרופגים. הם ממלאים תפקיד חשוב בכבד, האחראי לסינון הדם ונוזל הלימפה מגופים זרים. אחד מתפקידיהם החשובים של המאקרופגים הוא הריסת תצמידים של נוגדן-אנטיגן, כמוסבר להלן.


 

 

המאקרופגים אחראים לסילוק חיידקים וגופים אחרים מנוזלי הגוף (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)


התאים הקטלנים נתגלו רק ב-1975. הם דומים ללימפוציטים, אך תפקידם הוא לתקוף את תאי הגוף עצמו, אם פלש לתוכם גוף זר. הקטלן נצמד לתא הנגוע, וכאשר תא זה מתחיל להתחלק, מפריש לתוכו הקטלן אנזימים שמונעים את המשך החלוקה וגורמים למות התא. המחקר עדיין אינו מבין היטב את תפקידם של תאים אלה ואת דרכי פעולתם.

 

מלבד פעולתם הישירה של המאקרופגים כנגד אורגניזמים פולשים, הם גם מפרישים חלבונים מהקבוצה הקרויה אינטרלויקינים (interleukins). תפקידם של אלה הוא "להתריע" על הסכנה. בין היתר, הם גורמים להעלאת חום הגוף לרמה שחיידקים מסוימים אינם יכולים להתקיים בה, וכן להפרשת חלבונים מהכבד, שתוקפים מיקרואורגניזמים בלי הבחנה.

תגובה אחרת שגורמים לה המאקרופגים היא דלקת (inflammation). הם מפרישים כימיקלים שמגבירים את זרימת הדם לאיזור פגוע (מה שגורם לסומק, לנפיחות ולכאב), ובעקבות זאת נזעקים למקום האירוע תאים נוספים של המערכת החיסונית כדי להילחם בפלישה.

לסיכום, המערכת הלא-ספציפית מסכלת את חלק הארי של פלישות הגופים הזרים לאורגניזם. אך אין היא מסוגלת להתמודד כהלכה עם כל הפולשים האפשריים, ופתוגנים (גורמי מחלה) מסוימים עמידים בפניה. לכן עליה לשתף פעולה עם המערכת הספציפית, הנרכשת.

 

 

 


לימפוציטים

בלב המערכת החיסונית הנרכשת מצויים התאים הקרויים לימפוציטים (lymphocytes). אלה הם תאים קטנים ועגולים שמרוכזים בחלקיה השונים של מערכת הלימפה - מוח העצמות, בלוטת ההרת (תימוס), הטחול, השקדים, קשרי הלימפה וכו' - וממתינים לאיתות אזעקה שיגיע מן המאקרופגים. מספרם בגופו של אדם בוגר נאמד בשני ביליונים.

הלימפוציטים מיוצרים במוח העצמות ונודדים ממנו לחלקיה השונים של מערכת הלימפה, שם נשלמת התפתחותם בהתאם למקום שאליו הגיעו. אלה שהבשלתם התרחשה בהָרֶת נקראים תאי T, והם מהווים כמחצית מכלל הלימפוציטים בגוף. אלה שהבשלתם נשלמה במוח העצמות נקראים תאי B. אלה כמו אלה נעים במערכת הלימפה ובמחזור הדם, ומסוגלים להתרבות אם קיבלו גירוי מתאים.

המשותף לכל הלימפוציטים הוא יכולת לזהות אנטיגנים - גופים זרים - ולפעול נגדם. ביתר פירוט, הם מזהים מולקולות מסוימות באנטיגנים. אך תגובותיהם שונות, ולפיכך יש המתארים אותם כמשתייכים לשתי תת-מערכות שונות במסגרת המערכת החיסונית הנרכשת - המערכת התאית והמערכת ההוּמוֹרָלית; בין שתי אלה יש יחסי גומלין מורכבים.

כאשר תא B (תא המערכת ההומורלית) נתקל באנטיגן, הוא מפריש נוגדן - חלבון שמתקשר עם האנטיגן ומנטרל אותו. תא T של המערכת התאית, לעומת זאת, תוקף את האנטיגן והורס אותו במישרין. תאי T מזהים רק אנטיגנים שפלשו לתוך אחד מתאי הגוף, ואילו תאי B נלחמים בגופים זרים מחוץ לתאים - במחזורי הדם והלימפה. אך יש ביניהם מידה רבה מאוד של שיתוף פעולה. מלבד זאת, גורמים רבים במערכת החיסונית הלא-ספציפית עשויים לעורר אותם לפעולה.

המייחד את הלימפוציטים משאר תאי הגוף הוא יכולתם לזהות אנטיגנים, משום שהם מצוידים במולקולות מיוחדות במינן - קולטנים (receptors). אלה הם חלבונים שהמבנה התלת-ממדי שלהם מתאים במדויק למבנה של מולקולה מסוימת בחלקו החיצוני של האנטיגן (מולקולה כזאת נקראת אפיטופ [epitope]), כדרך שמפתח מסוים מתאים למנעול מסוים. קולטנים כאלה מצויים על קרום התא של תאי T ו-B כאחד, אבל תאי B (שלא כמו תאי T) מסוגלים גם להפריש אותם למחזור הדם. קולטנים "עצמאיים" אלה הם הנוגדנים.

אנטיגן שמעורר תגובה חיסונית נקרא אימונוגן (immunogen) (לא כל האנטיגנים מעוררים אותה). הואיל ולאנטיגנים רבים מבנה מורכב ומסובך, ייתכנו כאלה שיש בהם כמה אפיטופים שונים, שכל אחד מהם מתאים לקולטן אחר. מאידך גיסא, ייתכנו אנטיגנים שונים שיש להם אפיטופים זהים, ושניהם יעוררו את אותה התגובה החיסונית עצמה.

הודות להשלמה ההדדית בין לימפוציטים מסוג T ומסוג B, מסוגלת המערכת החיסונית הנרכשת לזהות כל אנטיגן אפשרי ולפעול נגדו. לכל לימפוציט קולטן ייחודי משלו, וכאשר הוא נתקל באנטיגן המתאים, הוא מתחיל להתרבות כדי לתקוף את שאר האנטיגנים מאותו סוג. כיצד תיתכן רבגוניות שכזו במבנה הלימפוציטים? הרי לא ייתכן שהגנום של אורגניזם כלשהו מכיל גנים עבור כל סוג אפשרי של אפיטופ?

התשובה היא שגם האפיטופים וגם הקולטנים הם חלבונים, וכל חלבון בנוי מצירוף כלשהו של כמה שרשראות פוליפפטידיות. מספרן הכולל של אלה בטבע אינו גדול - כמה מאות - ובגנום יש קטעי גנים עבור כל שרשרת פוליפפטידית. בתהליך הבשלתו של הלימפוציט מתאחים קטעים אלה באקראי ויוצרים מספר רב של גנים, שמייצרים בתורם קולטנים מרובים מאוד, ולכן רב הסיכוי לכך שאחד מהם יתאים לאפיטופ כלשהו באנטיגן. מוטציות בתהליך חלוקתו של תא הלימפוציט מגדילות את מספר הקולטנים השונים עוד יותר.

 

 


אימונוגלובולינים

קולטני האנטיגנים של לימפוציטים מסוג B והנוגדנים שהם מייצרים זהים במבנה שלהם, ומשתייכים לקבוצת החלבונים הקרויה גלובולינים. הגלובולינים הפועלים במערכת החיסונית נקראים אימונוגלובולינים. כל אימונוגלובולין עשוי מארבע שרשראות פוליפפטידיות, ערוכות בצורת האות Y. בקצות שתי הזרועות נמצאים הקולטנים, המסוגלים לזהות אפיטופים שונים לפי צורתם המסוימת. אם קולטן מזהה אפיטופ מתאים, הוא נצמד אליו בקשר כימי. נקודת המפגש בין בסיס ה-Y לבין זרועותיו היא מעין מפרק גמיש, והבסיס עצמו זהה בקירוב בכל קבוצה של אימונוגלובולינים. נהוג לסמנם באותיות Ig, בתוספת עוד אות לציון הקבוצה - יש חמישה סוגים של אימונוגלובולינים, והם IgM ,IgD ,IgA ,IgG ו-IgE.

IgG הוא השכיח מבין האימונוגלובולינים, ונבדל מהם בכך שרק הוא מסוגל לעבור דרך השליה ולספק הגנה לעובר המתפתח. הוא מופרש גם לחלב, ומספק הגנה לתינוקות. IgM מצטיין ביכולתן של חמש מולקולות נפרדות שלו להצטרף יחדיו לנוגדן גדול, בעל 10 קולטנים, ומשום כך הוא אפקטיבי במיוחד. IgA נמצא בהפרשות ריריות שונות, ברוק, בדמעות ועוד. תפקידו של IgD עדיין אינו ברור די הצורך. IgE מעורב בתגובות אלרגיות. כל האימונוגלובולינים הללו מצויים תמיד, בפרופורציות מסוימות, בגוף האורגניזם, ומספקים יחדיו טווח רחב של אפשרויות תגובה על אנטיגנים.

 


תאי T

הקולטנים של תאי T שונים מאלה של תאי B, משום שהם צמודים לקרום התא. יש בהם רק שתי שרשראות פוליפפטידיות, ומספרם על פני הקרום עשוי להגיע עד 20,000. בכל קולטן כזה יש אתר התקשרות אחד, לעומת תאי B שיש להם שני אתרים כאלה. אך באופן היווצרותם הגנטית, הם דומים מאוד ללימפוציטים מסוג B.

לעומת זאת, תאי T שונים באופן פעולתם. בראש ובראשונה, אין הם מסוגלים לשחרר נוגדנים למחזור הדם או ללימפה, וקולטניהם צמודים תמיד לתא עצמו.

קולטנים אלה מזהים חלקים של מולוקולות חלבון שמשתרבבים דרך הקרום של תא גוף שפלש לתוכו אנטיגן. תאי T נחלקים לשני סוגים - מרעילי תאים (cytotoxic) ועוזרים (helpers). הראשונים הורסים תא גוף נגוע כדי למנוע את התפשטות האנטיגן. האחרונים מפרישים כימיקלים שונים שמזעיקים לאתר הנגוע לימפוציטים אחרים, מאקרופגים ועוד. נראה שיש גם סוג שלישי של תאי T, וסתים (regulatory), שתפקידם אינו ברור.

תאי T נוצרים כאמור במוח העצמות ונודדים משם לבלוטת ההרת. בטרם הגיעו אליה, אין הם פעילים. בהרת מתרבים התאים, ותוך כדי כך יוצרים את הקולטנים שלהם מצירופים של קטעי
גנים. רבים מהם מושמדים מיד עם היווצרם: הואיל ויצירת הקולטנים היא תהליך אקראי, רבים מהם מתאימים למולקולות שבקרומיהם של תאי הגוף עצמם, ועלולים לתקוף תאים בריאים אם ישתחררו. רק התאים המסוגלים לזהות אנטיגנים עוזבים את ההרת, מגיעים עם זרם הדם אל רקמות הלימפה, ומשתקעים בהן.

ייצור תאי T מתחיל אצל האדם בשלב ההתפתחות העוברית, והולך ופוחת אצל האדם הבוגר, עד שהוא נפסק כמעט לגמרי עם ההזדקנות. אולם התאים שכבר נוצרו מוסיפים להתקיים ואף להתרבות.

תאי B, לעומת זאת, מיוצרים בהתמדה (אך שוב, בקצב הולך ופוחת עם הגיל) במוח העצמות. אם לא שופעלו (כמתואר להלן) מתים רבים מהם, אם כי חיסולם של אלה מהם שמגיבים על תאי גוף בריאים אינו שלם כמו אצל סוג T. אם שופעלו התאים, הם יכולים להתקיים במערכת הלימפה זמן ממושך מאוד.

 

 


שפעול הלימפוציטים

אם בא לימפוציט במגע עם אנטיגן שהוא מסוגל לזהות (הודות למבנה האקראי במקורו של אחד הקולטנים שלו), הוא משופעל: התא מתחיל להתחלק במהירות, תוך שמירה על מבנה הקולטנים שלו. אלה מזהים את האנטיגנים, והתא תוקף אותם בדרך הפעולה המתאימה לסוגו, B (שיגור נוגדנים שנקשרים לאפיטופים של האנטיגן) או T (הרס התא הנגוע).

התאים הנוצרים בשפעול נחלקים לשני סוגים: תאים פעילים (effector cells) הקרויים גם תאי פלסמה (בלימפוציטים מסוג B), ותאי זיכרון (memory cells). אלה האחרונים אינם פועלים נגד האנטיגנים, אבל "זוכרים" את צורת האפיטופים שלהם. אם ישוב אותו אנטיגן ויפלוש לגוף בעתיד, יוכלו תאי הזיכרון להתחלק וליצור אוכלוסייה דומה של תאים פעילים ותאי זיכרון. זהו העיקרון הבסיסי של החיסון.

אורח פעולתם של תאי T עוזרים מסובך מאוד. כאמור, אין הם פועלים במישרין נגד האנטיגן, אלא מעוררים מרכיבים אחרים של המערכת החיסונית לפעולה. הם משופעלים כאשר הם באים במגע עם מאקרופג ש"בלע" אנטיגן, עיכל אותו והעביר אחדים מהחלבונים שלו אל קרום התא שלו. כאשר בא תא T עוזר במגע עם חלבון כזה על פני המאקרופג, מתנהלת תגובה מורכבת בינו לבין מולקולה זו ומולקולות "טבעיות" של המאקרופג, ועם השלמתה הוא נכנס לפעולה ומשתכפל, וכן מפריש כימיקלים שונים להפעלתם של מאקרופגים, של תאי T פעילים ושל תאי B.

 


תגובות חיסוניות

כל המערכת המסובכת שתוארה עד כה פועלת בדרכים רבות למניעת הסכנות הנשקפות לגוף מפלישתם של גופים זרים (אנטיגנים).

אחת מהן היא התקשרותו של נוגדן לחלק מסוים של הגוף הזר כדי לשבש את פעולתו. לדוגמה, אם האנטיגן הוא
פרוטוזואה בעלת שוטון, ייתכן שהנוגדן יתקשר לשוטון, ישתק אותו וישלול מהפרוטוזואה את יכולת התנועה שלה. במקרים אחרים, אם האנטיגן הוא רעלן שהופרש מחיידק, ייצמד אליו הנוגדן ויהפוך אותו למעשה למולקולה שונה בתכלית, ובלתי-מזיקה. עוד אפשרות היא התקשרות עם אותן מולקולות שבקרום התא של הגוף הזר, שמסייעות לו לחדור דרך קרומיהם של תאי הגוף. גם התקשרות כזו הופכת אותן למולקולות אחרות, למעשה, שאין להן היכולת הדרושה לחדור דרך קרומים. אחד מתפקידי המאקרופגים (המתוארים לעיל) הוא לזהות תצמידים כאלה של אנטיגנים ונוגדנים ולעכל אותם.

מעבר לכך, הלימפוציטים גם מעוררים לפעולה מרכיבים של המערכת החיסונית הלא-ספציפית (המתוארת לעיל), כגון תאים קטלניים, או כימיקלים שתוקפים קרומי תאים. מרכיבים אלה עשויים לפעול נגד האנטיגנים עצמם, או נגד תאי הגוף שאלה חדרו לתוכם. הלימפוציטים מסוג T, כאמור, תוקפים תאי גוף נגועים וגורמים למותם בכמה דרכים שונות, ביניהן אפופטוזה - הוראה למנגון התא להמית את עצמו - וכן ניקוב קרום התא, או הפרשת רעלנים לתוכו.

 


חיסון מלאכותי

המערכת המופלאה שעיקריה תוארו לעיל מסייעת לגוף לגבור על האנטיגנים החודרים לתוכו דרך שגרה, בכל רגע ורגע. אך לעתים פלישת האנטיגנים מסיבית עד כדי כך שהמערכת החיסונית אינה מסוגלת לגבור עליה.

מאז ימי קדם היה ידוע כי יש מחלות שפוקדות את האדם רק פעם אחת בימי חייו, ואם החלים מאחת המחלות הללו, הוא נשאר חסין מפניה. מאז סוף המאה ה-18 התפשט הרעיון שהדבקת אדם בגרסה מוחלשת או מומתת של גורם המחלה, או בזן בלתי-קטלני שלה, תוכל להעניק לו חיסון מפני גרסאותיה האלימות של המחלה. הדברים התנהלו בעצלתיים כל עוד לא היה טיבה של המערכת החיסונית מובן למדע
הרפואה, אך קיבלו תאוצה ככל שהתפענחה התמונה המתוארת לעיל. כיום אנו מזהים שני סוגים שונים של חיסונים מלאכותיים: סביל ופעיל.

החיסון הסביל נחוץ כאשר התפשטות האנטיגנים מהירה מכדי שתוכל המערכת החיסונית העצמונית (של הגוף עצמו) להיכנס לפעולה. במקרה כזה, וכן במקרה שהמערכת החיסונית לקויה ואינה מסוגלת לייצר נוגדנים, מערים לגוף החולה לימפוציטים ונוגדנים "מוכנים" לאותם אנטיגנים, שנלקחו מגופו של מי שכבר מצויים בו הנוגדנים הללו. זהו צעד חירום בלבד, משום שהנוגדנים והלימפוציטים עתידים להתפרק במוקדם או במאוחר, ולכן יש בדרך כלל צורך להשלימו בחיסון פעיל.

החיסון הפעיל מיועד לעקוף את שלב ההמתנה עד לשפעול הלימפוציטים משני הסוגים, בעקבות מפגש עם האנטיגן. הרעיון הוא לשפעל את התאים הללו מלכתחילה, באורח מתון ומבוקר, על מנת שהגוף יהיה מצויד בנוגדנים המתאימים לסוגים מסוימים של אנטיגנים. לפתוגנים שונים פותחו תרכיבי חיסון שונים, באחת משלוש דרכים עיקריות: אם הרעלן המזיק ידוע, אפשר להשתמש בצורה מנוטרלת שלו, המסכלת את פעולתו המזיקה אך משמרת את האפיטופים האופייניים שלו. רעלן כזה נקרא טוקסואיד - דמוי-רעלן. אם אין הרעלן ידוע, או אם פעולתו של חיידק מזיקה לגוף בכמה דרכים נפרדות, משתמשים בחיידק השלם. יש שממיתים אותו, תוך שמירה על מאפייני הזיהוי שלו, ויש שמפתחים זן "מוחלש" שלו, שגורם לצורה קלה וחולפת במהירות של המחלה. גישה זו מספקת את החיסון החזק ביותר, אך היא מסוכנת למי שהמערכת החיסונית שלהם לקויה, שכן אצלם המחלה עלולה להתפתח לצורתה מלאה והאלימה.

במרוצת המאה ה-20 פותחו תרכיבי חיסון כנגד מחלות נפוצות רבות, ואחדות מהן (למשל אבעבועות שחורות) הודברו כליל, או כמעט כליל. אף על פי כן, רבות הן המחלות שקשה לחסן מפניהן. הנזלת הפשוטה, לדוגמה, נגרמת ע"י עשרות אנטיגנים שונים, ואי-אפשר לחסן מפני כולם. זאת ועוד, אנטיגנים רבים עוברים מוטציה מהירה ומתפצלים לזנים נבדלים, שונים זה מזה באפיטופים שלהם, כך שחיסון נגד האחד אינו מועיל נגד האחרים. לנגיף השפעת, לדוגמה, יש כמה זנים שונים, ולכן יש להתחסן מפני המחלה מחדש מדי שנה, לאחר שהעריכו שלטונות בריאות הציבור איזה זן עתיד להופיע בחורף הקרוב, וסיפקו למרפאות חיסון ספציפי כלפיו. יתר על כן, החיסון עצמו פועל כמין מנגנון אבולוציוני של ברירה: מוטציות שהתגברו איכשהו על המערכת החיסונית מתרבות ומתפשטות, ואלה שנפלו קורבן לחיסון, מפנות את הזירה לזנים החדשים הללו.

 

 


לסיכום

המערכת החיסונית היא מלאכת מחשבת של כמה וכמה מנגנונים, מורכבים מאוד בפני עצמם ומורכבים שבעתיים בפעולת הגומלין ביניהם, המצליחה להגן על גופיהם של אורגניזמים מפני פלישות מתמידות של "גורמים עוינים" מבחוץ. כל עוד פעולתה תקינה, וכל עוד הפלישה אינה מסיבית במיוחד, נפטרת המערכת החיסונית מן המזיקים השונים, בעוד האורגניזם כולו ממשיך לתפקד כרגיל.

במקרים אחרים נדרש למערכת זמן מה כדי להתגבר על הפלישה, וזו נותנת את אותותיה בתפקוד האורגניזם; זוהי אחת ההגדרות האפשריות למושג "מחלה". ולבסוף, פלישת הפתוגנים עלולה להיות כבדה עד כדי כך שהמערכת החיסונית אינה יכולה להתגבר עליה. ואז, בהעדר סיוע חיצוני ולעתים גם למרות סיוע כזה, האורגניזם מוצא את
מותו.

מטבע הדברים, מערכת כה מסובכת, שחלקיה המרובים כה תלויים זה בזה לפעולתם התקינה, עלולה לקרוס בכמה דרכים שונות. על כשלים של המערכת החיסונית, ראו כשל חיסוני.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©