אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אות מלחמת לבנון השנייה
אות מלחמת לבנון השנייה 
 
 ירי ארטילרי לעבר יעדים בדרום לבנון
ירי ארטילרי לעבר יעדים בדרום לבנון צילום: דן ברונפלד, דובר צה"ל
 
תקיפת צה"ל בביירות
תקיפת צה"ל בביירות צילום: רויטרס
 
הפצצות בכפר עייתא א-שעב
הפצצות בכפר עייתא א-שעב צילום: איי פי
 
נפילת קטיושות בבית חולים בנהריה
נפילת קטיושות בבית חולים בנהריה צילום: איי פי
 
נפילת רקטות בעכו
נפילת רקטות בעכו צילום: איי פי
 
פליטים מלבנון שבים לביתם לאחר הפסקת האש
פליטים מלבנון שבים לביתם לאחר הפסקת האש צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

קטעי וידאו נוספים
 הרמטכ"ל מבקר בביה"ח רמב"ם. צילום: שי רוזנצוויג
 כפר כנא, יום אחרי ההפצצה. צילום: רויטרס


ערכים קשורים
 היציאה מלבנון
 חוות שבעא
 מלחמת ששת הימים
 סוריה
 נשק נ"ט
 רון ארד
 עבד אל-כארים עובייד
 רצועת עזה
 חמאס
 סיירת מטכ"ל
 שייטת 13
 השיעים בלבנון - מתואלים
 בינת ג'ביל
 עייתא א-שעב
 קרית שמונה
 נהר הליטני
 אהוד אולמרט
 החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 1559 ו-1701
 יוניפי"ל
 ועדת חקירה ממלכתית
 עמיר פרץ
 דן חלוץ
 ועדת וינוגרד
 חיזבאללה
 רקטות
 לבנון
 ארגון האומות המאוחדות
 מלחמת לבנון (הראשונה)


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 ישראל והציונות


 
 
 

מלחמת לבנון השנייה


Second Lebanon War

רקע מדיני וצבאי  |  החטיפה בצפון  |  כתישה אווירית בלבנון |  ההשתלטות על רצועת הביטחון |  העורף הישראלי |  משבר הומניטרי בלבנון |  סיום הלחימה |  החלטת האו"ם  |  מחאה וביקורת |  תוצאות והשלכות  |  ציטוטים |  מידע נוסף

מלחמת לבנון השנייה, מלחמה שניהלה ישראל נגד ארגון חיזבאללה בקיץ 2006. במהלכה נורו לעבר יישובי צפון מדינת ישראל אלפי רקטות וכוחות צה"ל פלשו לשטח לבנון.

 

מלחמת לבנון השנייה החלה ב-12 ביולי 2006 עם חטיפתם של שני חיילי צה"ל. הלחימה הסתיימה ב-14 באוגוסט 2006 בעקבות כניסתה לתוקף של הפסקת אש שהושגה בחסות האו"ם. כונתה בראשיתה מבצע "שכר הולם" ולאחר מכן מבצע "שינוי כיוון". זכתה לשמה בהשראת מלחמת לבנון (1982 - 1985) במהלכה פלש צה"ל לשטח לבנון.

 

 


רקע מדיני וצבאי

ב-1982 פלש צה"ל ללבנון במסגרת מבצע "שלום הגליל", לימים מלחמת לבנון הראשונה. בתום המלחמה, שלוש שנים לאחר מכן, נותרה בשליטת צה"ל רצועת שטח בדרום לבנון, שזכתה לכינוי רצועת הביטחון. בתחילת מרס 2000 קיבלה ממשלת ישראל החלטה בה נקבע כי כוחות צה"ל ייסוגו משטח לבנון עד ליולי 2000, עם או בלי הסכם בין שתי המדינות. המניע העיקרי להחלטה היה העימות המתמשך על שטח לבנון בין צה"ל לארגון חיזבאללה, שגבה קורבנות רבים. במאי 2000 נסוג צה"ל משטח לבנון והתייצב על הגבול הבינלאומי בין לבנון וישראל. תוך זמן קצר נערך חיזבאללה אף הוא לאורך הגבול.

 

הנסיגה מלבנון, 2000 (צילום: יעקב בן אלפי, לע"מ)

 

עם יציאת כוחות צה"ל משטח לבנון, ירד במידה דרמטית מספר התקריות האלימות בין הצדדים ובמרבית הזמן נשמר בגבול לבנון-ישראל שקט יחסי. עם זאת, במהלך שש השנים שלאחר הנסיגה ביצע חיזבאללה מספר פעולות נגד ישראל, ביניהן חטיפת שלושה חיילי צה"ל באוקטובר 2000 ומספר ניסיונות חטיפה נוספים שכשלו, וכן ירי ארטילרי לכיוון מוצבי צה"ל ויישובים בסמוך לקו הגבול. המניע המוצהר לפעולות אלה היה:

 

1. דרישת חיזבאללה להשבת שטחי חוות שבעא - אזור בסמוך להר דב, במפגש הגבולות ישראל-סוריה-לבנון, אשר הריבונות עליו שנויה במחלוקת. ישראל כבשה את האזור מסוריה במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה סופח האזור לריבונות ישראל. על פי קביעת האו"ם חוות שבעא הינן חלק משטח סוריה, אולם לטענת חיזבאללה האזור שייך ללבנון והיה אמור לשוב לריבונות לבנונית עם נסיגת צה"ל מלבנון ב-2000.

 

2. סכסוך גבולות בנוגע לשטח הכפר רג'ר, אשר קו הגבול ישראל-לבנון חוצה אותו לשניים.

 

3. שיחרורם של אסירים לבנונים מן הכלא הישראלי.

 

תגובתה של ישראל לתקיפות אלה היתה מדודה ומצומצמת, במסגרת מדיניות איפוק אותה קבעה הממשלה. 

 

תהליך שכלולם והתחמשותם הצבאית של כוחות חיזבאללה התעצם עם נסיגת צה"ל מלבנון. בעידודן ובמימונן של אירן ושל סוריה, הקים החיזבאללה בלבנון תשתית מורכבת של אמצעי לחימה, אשר כללה מגוון רחב של רקטות קרקע-קרקע בטווחים שונים: 9 ק"מ (קטיושה בקוטר 107 מ"מ), 21 ק"מ (קטיושה או גראד 122 מ"מ), 75-45 ק"מ (פאג'ר 3 - פאג'ר 5 בקטרים 240; 333 מ"מ), וככל הנראה גם רקטות ארוכות טווח, המכסות את רוב עריה הגדולות של ישראל, כולל גוש דן ("זלזאל" או "נזעאת" שטווחן 130-180 ק"מ). המערך הארטילרי יצר מאזן הרתעה בין ישראל לארגון, ונחשב לאחד הגורמים אשר ריסנו את תגובותיה של ישראל לפעולות החיזבאללה. כמו כן הצטייד הארגון בנשק נ"ט מתקדם, במערכות קשר והאזנה, באמצעי ראיית לילה, בטילי קרקע-ים ואף במזל"טים.

 

חבלן משטרה בודק רקטה מסוג פאג'ר 5 שנפלה באיזור עפולה (צילום: גיל נחושתן)

 

מומחי צבא ומודיעין אירניים נטלו חלק פעיל בהכשרתם ובאימונם של לוחמי החיזבאללה בהפעלת אמצעים וביישום שיטות לחימה מתקדמות. כמו כן, הוקמו עבור החיזבאללה מוצבי פיקוד ומערכות שליטה ובקרה שמרכזן במטה הארגון ברובע דאחיה השיעי בדרום ביירות. מערכת נרחבת של מוצבים ובונקרים (שזכו לכינוי "שמורות טבע") הוקמה גם בדרום לבנון בסמוך לקו הגבול עם ישראל. 

 

לאחר נסיגת צה"ל מלבנון (אשר יוחסה לפעילות חיזבאללה) המשיך החיזבאללה בפעילות פוליטית להעצמת מעמדו בלבנון ואזורים לא מעטים בדרום לבנון התנהלו בפועל תחת חסותו. ב-2004 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1559, בדבר נסיגת צבא סוריה מלבנון ופירוק המליציות החמושות במדינה (ביניהם החיזבאללה, על אף שהארגון לא צוין בשמו בהחלטה). יישומה של ההחלטה על ידי ממשלת לבנון נמנע בין היתר בשל כוחו הפוליטי ההולך וגובר של הארגון.

 

בינואר 2004 יצאה לפועל עסקת חילופין בין חיזבאללה לישראל, במסגרתה הוחזרו לישראל האזרח החטוף אלחנן טננבאום וגופות שלושת החיילים שנחטפו באוקטובר 2000,  תמורת שיחרורם של אסירים פלסטינים ולבנונים, ובהם מי שהוגדרו "קלפי המיקוח" לעסקה עתידית להחזרתו של הנווט הנעדר רון ארד - השייח עבד אל-כארים עובייד ומוסטפא דיראני. גם לאחר ביצוע העסקה נותרו בכלא הישראלי מספר אסירים לבנונים, הידוע ביניהם - סמיר קונטאר, אשר נכלא לאחר שהשתתף בפעולת טרור רצחנית בשטח ישראל ב-1979. 

 


החטיפה בצפון

ב-12 ביולי 2006 פתח חיזבאללה במתקפה ארטילרית מתוכננת לאורך גבול הצפון (בה נפצעו חמישה אזרחים ישראלים). בחסות הירי תקף מארב מתוכנן שני רכבי סיור צה"ליים מדגם "האמר" שנעו לאורך גדר המערכת. בהתקפה נהרגו שלושה חיילי צה"ל, ונפצעו שניים. שני חיילים נוספים נשבו על ידי חיזבאללה והוברחו במהירות לשטח לבנון. אופן פעולת חיזבאללה באירוע זה דמה במידה ניכרת לפעולת חטיפת החיילים באוקטובר 2000.

 

 

אחד מרכבי הסיור מדגם "האמר", ממנו נחטפו החיילים בידי החיזבאללה (צילום: גיל נחושתן)

 

בעקבות החטיפה פתחו כוחות צה"ל בירי ארטילרי כבד על מוצבי חיזבאללה לאורך הגבול, וכוח שריון נכנס לשטח לבנון במטרה לנסות ולהשיב את החטופים. כמה עשרות מטרים בתוך שטח לבנון עלה אחד הטנקים (מסוג "מרכבה סימן 2") על מטען נפץ, וארבעה לוחמים נהרגו. במהלך ניסיונות חילוץ הטנק והחזרתו לשטח ישראל נהרג חייל נוסף.  

 

זמן קצר לאחר חטיפת החיילים, התכנסה ממשלת ישראל לישיבת חירום, בסיומה אושרה בפה אחד היציאה מבצע "שכר הולם" - מבצע צבאי נרחב נגד כוחות חיזבאללה בשטח לבנון. בהקשר זה יש לציין כי פעולת חיזבאללה נעשתה כשבועיים לאחר חטיפת חייל צה"ל (ב-25 ביוני 2006) סמוך לרצועת עזה על ידי ארגון החמאס, שבעקבותיה יצא צה"ל למבצע צבאי ("גשמי קיץ") בעזה.  

 


כתישה אווירית בלבנון

בשלב הראשון במלחמה פתח צה"ל במתקפה אווירית נרחבת על אלפי מטרות בשטח לבנון: מוצבי חיזבאללה לאורך הגבול, מחסני תחמושת, בסיסי אימונים, בנייני מפקדה בשטח לבנון ככלל וברובע הדרומי של ביירות (רובע דאחיה) בפרט, נמל התעופה של ביירות, גשרים ועוד. דגש מיוחד ניתן על פגיעה במערך הרקטי הנרחב שהקים חיזבאללה, מתוך מטרה לצמצם את היקף ירי התגובה לשטח ישראל.

 

עיקר ההישגים בתחום זה נרשמו בפגיעה במערך הרקטות לטווח ארוך ובינוני בלבד. כמו כן הוטל מצור ימי, אווירי ויבשתי על שטח לבנון. במהלך הסגר מנעו ספינות חיל הים כל ניסיון של כלי שיט שאינו מוכר להיכנס אל לבנון ולצאת ממנה. במקביל, חיל הים אפשר לספינות שהגיעו להביא ציוד הומניטרי וביקשו לפנות פליטים להיכנס לאזור. 

 

פיצוץ גשרים ליד נהר זהראני בלבנון בתחילת מבצע "שכר הולם" (צילום: איי פי)

 

 

בתגובה למתקפת צה"ל, פתח חיזבאללה בירי אלפי רקטות אל עבר יישובים בשטח ישראל. כבר ביום השני למלחמה (13 ביולי) נורו כ-100 קטיושות לשטח ישראל, ואחת מהן נפלה בשטח העיר חיפה. במהלך אותו יום נפצעו 115 אזרחים ושניים נהרגו. גם בימים לאחר מכן ירה חיזבאללה עוד מאות רקטות מדגמים שונים לשטח ישראל, ואילץ את תושבי כל היישובים מחיפה וצפונה לשהות במקלטים ובמרחבים ממוגנים. 

 

כאמור, עיקר פעולות צה"ל בשלב זה נעשו בירי ארטילרי והפצצות של מטוסי חיל האוויר, אולם במקביל בוצעו גם פעולות יבשתיות ממוקדות בשטח לבנון על ידי יחידות מיוחדות בצה"ל (סיירת מטכ"ל, סיירת אגוז, הקומנדו הימי וכו').

 

ב-14 ביולי ירו כוחות חיזבאללה טיל לעבר אח"י חנית, ספינת טילים ישראלית מדגם "סער 5". הטיל פגע בספינה ובפיצוץ נהרגו 4 חיילי צה"ל.

 


ההשתלטות על רצועת הביטחון

ירי הרקטות המתמשך לשטח ישראל והיעדרו של לחץ בינלאומי משמעותי להפסקת הפעולות הצבאיות, הביאו את ממשלת ישראל להורות על המשך הלחימה ועל הרחבתה גם לפעילות קרקעית. ב-23 ביולי פתח צה"ל במבצע "קורי פלדה" וכוחות חי"ר ושריון החלו בסדרת פשיטות ממוקדות על מוצבי חיזבאללה ויישובים שיעים בתוך שטח לבנון (בסמוך לקו הגבול). מטרת המבצע היתה להשתלט על רצועת שטח בסמוך לגבול (בחפיפה רבה לאזור רצועת הביטחון), לטהרו מלוחמי חיזבאללה ולהשמיד את כל מוצבי הארגון המצויים בו. 

  

הפצצות בלבנון, 16 ביולי 2006 (צילום: רויטרס)

ההתנגדות הקשה בה נתקלו הכוחות הפושטים הביאה בימים שלאחר מכן להגדלת סדר הכוחות שעורבו בלחימה ולהארכת שהותם בשטח לבנון. בשלב מאוחר יותר גויסו גם כוחות מילואים רבים אשר השתלבו בלחימה. במהלך שלב זה ניהלו כוחות צה"ל קרבות קשים עם לוחמי חיזבאללה בעיירות ובכפרים בקרבה לקו הגבול (דוגמת בינת ג'ביל, מרון אר-ראס, אט-טייבה ועייתא א-שעב) וספגו אבדות לא מעטות.

 

למרות הכוחות הרבים והמאמצים שהושקעו בהשגת מטרת המבצע, לא הצליח צה"ל לטהר לחלוטין את הרצועה מלוחמי חיזבאללה או להשיג שליטה בכל מוצביו ועמדותיו. עם זאת, במסגרת שלב זה נפגעה במידה לא מעטה תשתית החיזבאללה באזור.

 

פעילות כוחות צה"ל במרון אר-ראס (צילום: אביר סולטן, דובר צה"ל)

 

לצד הלחימה בשטח רצועת הביטחון ביצע צה"ל גם מספר פעולות עומק בשטח לבנון, רובן הוצאו לפועל על ידי יחידות מיוחדות (אשר הופעלו במהלך המלחמה תחת מסגרת ארגונית אחת). בליל ה-1 באוגוסט פשטו כוחות סיירת מטכ"ל על מפקדת חיזבאללה שפעלה מתוך בית חולים במרחב בעל בק. בליל ה-5 באוגוסט פעלו כוחות שייטת 13 בעיר צור במטרה לפגוע בכמה מבכירי חיזבאללה במערך שיגור הרקטות ארוכות הטווח. 

 

במקביל לפעילות הקרקעית המשיך חיל האוויר בתקיפת מטרות בשטח לבנון, רובן במסגרת המאמץ להפחית את ירי הרקטות לישראל, מאמץ שלא נשא פירות.

 


העורף הישראלי

מראשית המלחמה ועד סופה ירה ארגון חיזבאללה אלפי רקטות וטילים לעבר יישובי צפון המדינה. בסך הכל נמנו במהלך 33 ימי המלחמה כ-4,000 נפילות של רקטות ושל טילים, 901 מתוכם באזורים מיושבים. 520 מתוך סך הנפילות, נרשמו בשטחה של העיר קרית שמונה, שספגה את מספר הפגיעות הגדול ביותר. 

 

במרחב הגליל (תחום עכו - קריית שמונה) נמנו 3,530 נפילות. במרחב החוף (תחום חדרה - עכו) נמנו 221 נפילות. במרחב העמקים (תחום טבריה, בית-שאן, עפולה) נמנו 217 נפילות. כמו כן נמנו שתי נפילות של טילים ארוכי טווח במחוז שומרון-יהודה.

 

נפילת רקטות בחיפה (צילום: ירון ברנר)

 

ב-4 באוגוסט נחתו מספר רקטות בשטחים פתוחים בעיר חדרה, הנקודה הדרומית ביותר בישראל שנפגעה במהלך המלחמה. ב-6 באוגוסט פגע מטח קטיושות קטלני בקבוצת אנשי מילואים שהתאספו בסמוך לקיבוץ כפר גלעדי, והרג 12 חיילים.

 

בעקבות הירי שובשה שגרת החיים במרבית יישובי הצפון בצורה משמעותית. ביישובים בסמוך לגבול, אשר ספגו את מרב הירי, בילו התושבים את מרבית ימי המלחמה במקלטים ובמרחבי ביטחון. ירי הרקטות המתמשך והנזק שהסב, הביא רבים מתושבי הצפון לעזוב את ביתם ולמצוא מקלט במרכז הארץ ובדרומה. 

 

מקום נפילת הקטיושות בכפר גלעדי בו נהרגו 12 חיילים (צילום: ניב קלדרון)

 

ירי הרקטות המתמשך לשטח ישראל יצר קשיים כלכליים והומניטריים עבור רבים מתושבי יישובי הצפון, בניסיון למצוא מקלט באזור המרכז, בקיום היומיומי במרחבי הביטחון ובמקלטים ובהתמודדות עם פגיעה בנפש וברכוש שגרמו הרקטות עצמן.  למרות כל האמור לעיל, נמנעה ממשלת ישראל מהכרזה רשמית על מלחמה, מהלך בעל משמעויות כלכליות ומשפטיות נרחבות. היערכותה של ממשלת ישראל למתן פתרונות לקשיים אלו זכתה לביקורת נוקבת במהלך המלחמה ובמיוחד לאחריה.

 

על פי נתוני פיקוד העורף גרם הירי הארטילרי לעבר שטח ישראל ל-52 הרוגים בקרב אזרחי ישראל (כולל 12 חיילי המילואים שנהרגו מנפילת קטיושה בכפר גלעדי) ול-4,304 נפגעים, מהם: 2,774 נפגעי חרדה, 1,388 נפגעים במצב קל, 68 נפגעים במצב בינוני ו-32 במצב קשה. 

 


משבר הומניטרי בלבנון

פעילות צה"ל בשטח לבנון ובמיוחד ההפצצות והירי הארטילרי, שיבשו כמעט כליל את שגרת החיים בדרום לבנון ובמידה פחותה גם באזורים אחרים. מאות אלפים מתושבי דרום לבנון נמלטו ממקום מגוריהם והפכו לפליטים, בתיהם של רבים מהם נהרסו כליל. בעיית הפליטים היוותה את הקושי ההומניטרי הגדול והקשה ביותר שיצרה המלחמה בלבנון, שכן מערכות השלטון האזרחיות במדינה קרסו אל מול מספרם העצום והתקשו לייצר פתרונות דיור ואספקה הולמים.

 

פינוי פליטים מדרום לבנון (צילום: איי פי)

 

על מנת לסייע בפיתרון קשיים אלו, נרתמו כמה ממדינות ערב ומדינות בעולם המערבי, והחלו במשלוחי סיוע ללבנון. אולם המצור שהטילה ישראל והפצצתם של מתקני תשתית רבים דוגמת גשרים, כבישים וקווי תקשורת, הקשו על העברת סיוע הומניטרי לזקוקים לו.

 

כמו כן נוצר קושי בפינויים של אזרחים זרים ולבנונים בעלי נתינות זרה אשר ביקשו לצאת מלבנון. בנושא זה התגבש במהלך המלחמה שיתוף פעולה בין ישראל למדינות המערב, שהוביל ליצירת נתיבים בטוחים להעברת סיוע הומניטרי אל לבנון ולפינוי אזרחים זרים ממנה.

 

פעולות צה"ל הביאו גם למותם ולפציעתם של מאות אזרחים

לבנונים שלא היו קשורים ישירות לארגון חיזבאללה. מצב זה נגרם בין היתר בשל הטמעתה של תשתית חיזבאללה (מתקנים, מחסנים, אתרי שיגור וכו') בתוך האוכלוסייה האזרחית.

 

כפר כנא. פינוי פצועים והרוגים מבין ההריסות (צילום: איי פי)

 

בליל ה-30 ביולי תקפו מטוסי חיל האוויר מטרות בכפר כנא בדרום לבנון, שממנו שוגרו רקטות לישראל. בבוקר שלמחרת התקיפה קרס בניין בכפר בו שהו כמה פליטים לבנונים, ביניהם ילדים וחסרי ישע. על פרטי האירוע המדויקים קיימות מספר גרסאות שונות, אולם ידוע כי קריסת הבניין הביאה למותם של כמה עשרות מן השוהים בו (על פי הערכות מקובלות בין 50 ל-70). בעקבות האירוע הסכים רה"מ אהוד אולמרט לבקשת ארה"ב והורה על הפסקת ההפצצות האוויריות למשך 48 שעות על מנת לאפשר פעולות סיוע הומניטריות בלבנון.

 


סיום הלחימה

ב-9 באוגוסט הודיע הרמטכ"ל כי סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי ישמש כנציגו בפיקוד צפון במהלך המלחמה. המהלך נתפס בעיני רבים כהדחתו בפועל של אלוף פיקוד צפון אודי אדם. באותו יום אישר קבינט ממשלת ישראל עקרונית את הוצאתו לפועל של מבצע קרקעי נרחב בשטח לבנון, אשר מטרתו השתלטות על המרחב מקו הגבול דרומה עד לנהר הליטני, והסמיך את רה"מ אהוד אולמרט לקבוע את המועד המדויק של היציאה לפעולה. המבצע נועד לסייע לצה"ל להשיג הכרעה ברורה במלחמה, להפחית את ירי הרקטות לעבר ישראל וכן לשמש כמנוף לחץ במו"מ הבינלאומי שהתנהל לסיום המלחמה.

 

ב-12 באוגוסט התכנסה מועצת הביטחון לדיון מיוחד על מנת לאשר את נוסח הסכם הפסקת האש שהושג במו"מ בין צרפת (כנציגת לבנון) וארה"ב (כנציגת ישראל). לאחר דיון קצר הועלה ההסכם להצבעה ואושר פה אחד. במקביל לדיונים באו"ם הורה רה"מ לצה"ל לפתוח במבצע שתוכנן. בשעות לאחר מכן יצא המבצע לפועל, בין היתר באמצעות הטסת כוחות רבים במסוקים לעומק השטח הלבנוני.

 

המבצע הצבאי לא נפסק גם לאחר ההצבעה במועצת הביטחון וקבלת ההחלטה על ההפסקת אש. במהלך כ-48 השעות מקבלת ההחלטה ועד לכניסת הפסקת האש לתוקף (14 באוגוסט) המשיך צה"ל בהרחבת הפעילות הקרקעית בדרום לבנון. בקרבות באותן שעות נהרגו 24 חיילי צה"ל. פעילות צה"ל באותן שעות, והקורבנות שגבתה פעילות זו, הפכו מוקד למחלוקת ולביקורת בתום המלחמה.

 

ב-14 באוגוסט 2006 נכנסה לתוקף הפסקת האש, ובאופן רשמי המלחמה הגיעה אל סופה, כאשר כוחות צה"ל נותרו בשטח לבנון. במהלך הימים לאחר מכן דילל צה"ל את סדר הכוחות בלבנון, זאת במקביל לפריסתו של צבא לבנון וכוחות בינלאומיים בדרום לבנון.  בתחילת חודש ספטמבר הסירה ישראל את המצור האווירי והימי על לבנון. ב-1 באוקטובר 2006, לאחר פריסת כוחות יוניפ"יל וצבא לבנון, יצאו כוחות צה"ל משטח לבנון ונערכו מחדש על הגבול בין המדינות.

  

במהלך המלחמה תקף צה"ל מהאוויר 7,000 מטרות בלבנון וחיל הים ביצע כ-2,500 הפגזות לעבר חופי לבנון, אשר כוונו  ליעדי שיגור רקטות, למשגרים, למחסני אמצעי לחימה, לצירי חוף, לתשתיות חיזבאללה, לתחנות מכ"ם, לתחנות ולחוות דלק ולכביש החוף. כ-17 מיליון כרוזים הופצו ברחבי לבנון, במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית והאזהרות שהועברו לתושבים. 

 

במלחמה נהרגו על פי הערכות שונות בין 300 ל-700 לוחמי חיזבאללה ונפצעו כ-1,000 ההבדל בין מקורות ישראלים ללבנוניים ביחס למספר הנפגעים נובע בעיקר מן ההבחנה הלבנונית בין פעילי חיזבאללה "אזרחיים" לבין פעילים "צבאיים"; כאשר רק האחרונים נכללים במניין ההרוגים מקרב הלוחמים. מנגד נפלו  119 חיילי צה"ל ונפצעו 700; 44 אזרחים ישראלים נהרגו במלחמה, ובקרב הלבנונים כ-600 אזרחים נהרגו. 

 

במרס 2007 קבעה ממשלת ישראל את "מלחמת לבנון השנייה" כשמה הרשמי של המלחמה. מועד סיום המלחמה הרשמי נקבע כ-19 באוגוסט 2006. ב-16 ביולי 2008, שנתיים וארבעה ימים לאחר אירוע החטיפה שהוביל לפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה, הוחזרו גופותיהם של חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב לישראל. במסגרת עסקת חילופי שבויים עם ארגון חיזבאללה, שיחררה מדינת ישראל לחופשי את המחבל הלבנוני סמיר קונטאר וארבעה אנשי חיזבאללה, וכן החזירה את גופותיהם של 199 מחבלים.

 


החלטת האו"ם

ב-11 באוגוסט 2006 קיבלה מועצת הביטחון את החלטה מס' 1701 בדבר הפסקת אש במזרח התיכון וקראה ל"הפסקה מוחלטת של הפעולות ההתקפיות, ובעיקר הפסקה מיידית של כל התקפות חיזבאללה והפסקה מיידית של הפעולות הצבאיות מצד ישראל".  

 

 

ישיבת מועצת הביטחון באו"ם בדבר הפסקת האש (צילום: איי פי)

 

כמו כן כלל נוסח ההחלטה הודעה על שיגור של עד 15 אלף פקחי או"ם לשמירת השלום בדרום לבנון - כחלק מכוח יוניפי"ל - במקביל לנסיגה ישראלית מדורגת. הפקחים, להם ניתנה סמכות להפעיל נשק, הונחו לערוב ל"הפסקה מוחלטת של פעולות האיבה" ולסייע לצבא לבנון להשתלט על השטח. סעיף 12 בהחלטה קבע שכוח האו"ם "ינקוט את כל הפעולות הנדרשות להבטיח ששטחי הפעילות שלו לא ינוצלו לביצוע פעולות עוינות מכל סוג, ויסתייע באמצעים רבי-עוצמה למניעת ירי". עוד קבע הסעיף את חובת הכוח "להגן על אזרחים מפני איום מתפתח של אלימות פיזית".

 

כן נכללה בהסכם קריאה ללבנון ליישום החלטה 1559 במלואה, המדברת בין השאר על פירוק המיליציות החמושות - ובהן חיזבאללה - מנשקן. כמו כן כללה ההחלטה "קריאה לשחרור מיידי וללא תנאים" של שני חיילי צה"ל החטופים, וזאת ללא זיקה כלשהי לשחרור אסירים לבנונים.

 

סעיפים נוספים בהחלטה: מניעת הכנסת נשק לאזור בלא הסכמת ממשלת לבנון, אי-הימצאות גורם אחר בעל סמכות אכיפה בדרום לבנון, איסור מלא על מכירת נשק והעברתו לחיזבאללה והתניית נסיגת צה"ל מלבנון בפריסתו של הכוח הלבנוני יחד עם הכוח הרב-לאומי.  

 


מחאה וביקורת

בימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה זכו מהלכי ממשלת ישראל לתמיכה ציבורית ופוליטית נרחבת, אולם במהלך השבועות לאחר מכן חלה שחיקה מתמדת בתמיכה זו וגילויי ביקורת פומביים החלו להישמע. סיום מלחמת לבנון השנייה ותוצאותיה הולידו גל ביקורת ציבורית ופוליטית עז, שבא לידי ביטוי בין היתר בקריאה להתפטרותם של ראשי הדרג המדיני והצבאי וכן בקריאה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי המלחמה.

הביקורת נגד מהלכי המלחמה התפרסה על מספר תחומים ולא היתה בעלת קול אחד. עם זאת, בהכללה ניתן לקבוע כי מרבית המבקרים כיוונו את מחאתם למספר נושאים מרכזיים: עצם ההחלטה לצאת למלחמה והעיתוי שנקבע לה, תפקודו של הדרג המדיני במהלך המלחמה, במיוחד לאור חוסר ניסיונם הביטחוני של ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ, הכנת העורף האזרחי ורמת הסיוע שניתנה לו אל מול מטחי הרקטות, תפקודם של דרגי הפיקוד השונים של צה"ל במהלך המלחמה ובעיקר זה של הרמטכ"ל דן חלוץ ואלוף פיקוד צפון אודי אדם, רמת המוכנות הצבאית למלחמה, הן באימון הכוחות והן בציוד, היציאה למבצע הקרקעי המקיף בשעות האחרונות למלחמה ומנגד עצירת המלחמה מבלי שהושגו תוצאותיה המוצהרות. כמו כן נשמעה ביקורת רבה נגד התנהלותה של התקשורת הישראלית במהלך המלחמה.

 

במהלך השבועות לאחר המלחמה הוקמו מספר ועדות בדיקה צבאיות וממשלתיות לחקר אירועי המלחמה, אולם אלה קרסו אל מול הלחץ הציבורי להקמת ועדת חקירה ממלכתית. בתחילת ספטמבר 2006 החליטה ממשלת ישראל על הקמת ועדת וינוגרד - ועדת חקירה ממשלתית בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד. הוועדה קיבלה לידיה סמכויות זהות כמעט במלואן לאלה של ועדת חקירה ממלכתית.

 

בינואר 2007 עם סיום שלב התחקירים הצבאיים בצה"ל בנוגע למהלכי המלחמה וההכנות לה, הודיע הרמטכ"ל, דן חלוץ,  על התפטרותו מתפקידו. במכתב ההתפטרות שהגיש כתב בין השאר: "עבורי, המילה 'אחריות' היא בעלת משמעות גדולה: היא חזות הכל, מ-א' ועד ת'. מאמון ועד תחקיר. תפיסת האחריות שלי היא זו שהובילה אותי להישאר בתפקידי עד לעת הזו, ולהניח על שולחנך את המכתב הזה היום".

 

ב-30 באפריל 2007 פירסמה ועדת וינוגרד דו"ח ביניים חלקי, אשר התייחס רק לדרך קבלת ההחלטה לצאת למלחמה, לחמשת הימים הראשונים של המלחמה (12 - 17 ביולי 2006) ולבחינת המדיניות בשש השנים שקדמו למלחמה, מאז הנסיגה מלבנון (2000). במסיבת עיתונאים בה נמסרו עיקרי הדו"ח, מסר יו"ר הוועדה, השופט בדימוס אליהו וינוגרד, כי הוועדה איתרה כשלים חמורים בשיקול הדעת, וכן ביחסי העבודה שבין הדרג הצבאי לדרג מדיני. "את עיקר האחריות אנו מטילים על ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הקודם", הצהיר יו"ר הוועדה, אך הוסיף כי לכישלון - כמו גם ל"אכזבה הציבורית מתוצאות המלחמה" - היו שותפים נוספים.

 

ב-30 בינואר 2008 הגישה ועדת וינוגרד את הדו"ח הסופי המסכם את עבודתה, אשר נפרש על פני 617 עמודים. במסיבת עיתונאים אשר נערכה באותו יום הקריא יו"ר הוועדה השופט וינוגרד את עיקרי הדו"ח, בהם תוארה מלחמת לבנון השנייה בין היתר במשפט: "החמצה גדולה וחמורה, לה אחראי בעיקר הצבא - אולם שותפה לו גם החולשה שהוקרנה על-ידי הדרג המדיני".

 


תוצאות והשלכות

כאמור בפרקים לעיל, מהלכיה ותוצאותיה של מלחמת לבנון השנייה עוררו דיון ציבורי שהחל עוד בזמן המלחמה והתרחב בסיומה. בהתאם ניתן לשער כי למלחמה ולתוצאותיה יהיו השלכות עתידיות מרחיקות לכת על התנהלות הממסד הפוליטי והצבאי בישראל וכן על מעמדה של ישראל במרחב המזרח תיכוני. אופיין המדוייק של השפעות אלו אינו ידוע בבירור וקיימות הערכות שונות וסותרות בנוגע לעניין זה. עם זאת, במסגרת הדיון שהתפתח בתום המלחמה ניתן להצביע על כמה קביעות, עליהן קיימת הסכמה יחסית:

 

1. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה ללא הכרעה או ניצחון ברורים של אף אחד משני הצדדים הלוחמים.

 

2. לאורך כל המלחמה הצליח ארגון חיזבאללה לשמר בידיו יכולת משמעותית לשיגור רקטות לעבר מרבית צפון ישראל. יכולת כזו נותרה בידיו גם לאחר המלחמה. בהתאם ניתן לקבוע כי אחת ממטרותיה המוצהרות של המלחמה - הסרת האיום הרקטי על צפון ישראל - לא הושגה, או לפחות לא הושגה במלואה.

 

3. פעולות צה"ל במלחמה הביאו לפגיעה ניכרת בתשתית הצבאית של חיזבאללה, במיוחד בדרום לבנון, אולם לא בצורה בלתי ניתנת לשיקום. כמו כן ניתן לקבוע כי החל מסוף המלחמה עוסק חיזבאללה באופן מתמיד בשיקום והרחבת תשתית זו.

 

4. פעולות צה"ל במלחמה לא הביאו לשיחרור החיילים, אשר חטיפתם היוותה את המניע המוצהר לפתיחת המלחמה.

 

5. מלחמת לבנון השנייה שינתה את יחסי הכוחות בזירה הפנים לבנונית והביאה לבחינה מחודשת של מעמד חיזבאללה מול מוסדות השלטון הלבנוני וצבא לבנון.

 

6. מהלכי המלחמה חשפו כשלים שונים בתפקוד צה"ל ובהערכות מוסדות המדינה מול הפיכת העורף האזרחי לחלק מחזית הלחימה.

 

כפועל יוצא של קביעות אלה הועלו בדיון הציבורי מספר השלכות ותוצאות אפשריות:

 

אי-הצלחתה של ישראל להשיג את יעדיה העיקריים במלחמה (להסיר את איום הרקטות על צפון המדינה, לשחרר את חיילי צה"ל החטופים ולהניע תהליך שיביא לפרוקו של חיזבאללה מנשקו), עלולה להביא לשחיקה בדימויה העצמי בפני אזרחיה שלה, לפגיעה בדימויה האזורי והבינלאומי, ולכרסום בכוח ההרתעה שלה למול אויבים כמו סוריה, אירן וחמאס. 

 

גורמים עוינים לישראל שעקבו אחר מהלך המלחמה עלולים להסיק שצה"ל מתקשה להתמודד מול כוחות נחותים ממנו הנוקטים באסטרטגיה המתאימה. מאפייני הלחימה בעימות בין צה"ל לחיזבאללה נלמדים על ידי צבאות סוריה, אירן וארגון החמאס, ולקחים שונים, כמו למשל יעילותו ושרידותו של מערך רקטות הקרקע-קרקע (רק"ק) שהפעיל חיזבאללה כמו גם יעילותם של טילים נגד טנקים (נ"ט), נתפשים בעיניהם כחשובים לקראת עימות צבאי נוסף בעתיד. 

 

פריסתו של צבא לבנון בדרום המדינה ותגבור הכוחות הבינלאומיים באזור עשוי להביא לחיזוק ריבונותה של המדינה במרחב זה וערעור שליטתו של החיזבאללה.

 

חשיפתם וחקירתם של הכשלים שנחשפו במהלך המלחמה עשוי להביא להערכות טובה יותר של מדינת ישראל וצה"ל לקראת עימות עתידי.

 

בתחום החברתי-כלכלי חשפה המלחמה קווי שבר וסדקים בלכידות ובחוסן החברתי של הציבור הישראלי. אותן סוגיות ואותם שסעים המאפיינים את החברה הישראלית בעתות שלום, התבלטו ביתר שאת בעת המלחמה. אי-השוויון והפערים הכלכליים המתרחבים והולכים בין עשירים ועניים בישראל, ותפקוד לקוי של מנגנוני התמיכה והסיוע האזרחי, גרמו לכך שהאוכלוסיות החלשות ביישובי קו העימות ואף דרומה לו, מצאו עצמן נסמכות על חסדיהם של ארגוני צדקה ונדבנים פרטיים. בתחום זה בלט איש העסקים והנדבן ארקדי גאידמק, שיזם הקמת כפר אוהלים בחוף ניצנים עבור המתפנים מיישובי הצפון אשר ביקשו להתגורר מחוץ לטווח הרקטות ולא מצאו פתרון אחר.

 

יחסי יהודים-ערבים בעת המלחמה, נעשו אף הם מורכבים וטעונים. הרקטות שנפלו על יישובי הצפון לא הבחינו כמובן בין יהודים וערבים, אך ברבים מהיישובים ומהשכונות הערביות לא נמצאו מקלטים או מרחבים מוגנים מן הסוג המצוי ביישובים היהודים. סוגיית "הזהות החצויה" של אזרחיה הערביים של ישראל התבטאה גם ביחס הדו-ערכי שגילתה המנהיגות הפוליטית הערבית בשאלת המלחמה. דברי ביקורת של חברי כנסת ערביים על מהלכי המלחמה זכו לתגובות עוינות ביותר מצד הימין ואף מצד המרכז הפוליטי הישראלי.

 


ציטוטים

 

  • "הלא כבר שנה אני מבטיח שקונטאר (סמיר קונטאר, אסיר לבנוני בישראל) יחזור הביתה. מאחר שכל הנסיונות לגייס את דעת הקהל העולמית לא צלחו, נותרה רק דרך אחת: מבצע איכותי של חטיפת חיילי האויב (...) המטרה שלנו היתה לשבות חיילים ישראלים כדי להחליפם. אנחנו לא מעוניינים בהסלמה בדרום לבנון". (חסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה, במסיבת עיתונאים שעות לאחר החטיפה, 12 ביולי 2006).

 

  • "ישראל לא תסכים לחיות בצל איום הטילים או הרקטות נגד תושביה. יש רגעים בחייה של אומה שבהם היא חייבת להביט אל המציאות נכוחה ולומר עד כאן. ואני אומר לכולם - עד כאן. ישראל לא תהיה בת ערובה. לא של כנופיות טרור, לא של רשות טרור, וגם לא של אף מדינה ריבונית". (אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל, מתוך נאומו בכנסת בתחילת המלחמה, 18 ביולי 2006).

 

  • "ישראל היא שכופה עלינו להמשיך בהפצצות. השלב של חיפה הסתיים. במסגרת הרחבת הלחימה אנחנו מתחילים במערכה של 'אחרי חיפה'. נמשיך במאבק יהיה אשר יהיה. אם נצטרך, נגיע גם הרבה הרבה מעבר לחיפה". (חסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה מתוך נאום שנשא במהלך המלחמה, 25 ביולי 2006).

 

  • "יש כאן הרס של התשתיות, הרג של כאלף אזרחים, שליש מהם מתחת לגיל 12, מיליון פליטים. טבח נורא אירע בכפר חולא שם נהרגו יותר מ-40 בני אדם בשל הפגזה ישראלית נוראה. הצבא הישראלי לא השאיר גשר, דרך, ומרפאה שהוא לא פגע בהם ומוצבים של האו"ם. הכל למען הנקם ושום דבר חוץ מנקם". (פואד סניורה, ראש ממשלת לבנון, מתוך נאום שנשא במהלך המלחמה, 7 באוגוסט 2006).

 

  • "לא קל להתבונן בעצמנו השנה. הייתה מלחמה. ישראל הניפה שריר צבאי אדיר אבל מאחוריו נחשפו דווקא קוצר ידה ושבריריותה. הסתבר לנו שהכוח הצבאי שבידינו אינו יכול בסופו של דבר להבטיח לבדו את קיומנו. בעיקר גילינו שישראל נמצאת במשבר עמוק, עמוק מכפי שחששנו, כמעט בכל מערכות חייה". (הסופר דויד גרוסמן, מתוך נאומו בעצרת הזיכרון ליצחק רבין, נובמבר 2006)

 

  • "אחרי 25 שנה ללא מלחמה הייתה כאן מלחמה, והיא החזירה אל מרכז הדיון והמחשבה שאלות נוקבות, שהחברה הישראלית העדיפה, בחלקה, להתעלם מהן". (מתוך דו"ח ועדת וינוגרד לחקר אירועי המלחמה).

 

  • "הפעולה הצבאית לא השיגה את יעדיה המוצהרים והצבא לא עמד במידה מתחייבת, לאורך תקופה ממושכת, באחת ממשימותיו העיקריות- להגן על אזרחי המדינה מפני פגיעה על ידי אויב חיצוני". (מתוך דו"ח ועדת וינוגרד לחקר אירועי המלחמה).

 


מידע נוסף

 

ניאבק על הזכות לחיים נורמליים - ראש הממשלה אולמרט נשא נאום ראשון מאז החלה הלחימה בצפון. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

מלחמת לבנון השנייה - היכן ממוקם הכפר עייתא א-שעב? מתי הפך חסן נסראללה למנהיג ארגון חיזבאללה? מבט מקרוב אל האישים והמקומות של מלחמת לבנון השנייה. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

הנופלים - ישראל מבכה את חלליה: אלה שמות הנופלים במלחמה בצפון שהחלה ב-12 ביולי 2006. עמוד זיכרון מיוחד.

לצפייה בעמוד - לחצו כאן

 

טלטלת וינוגרד - פרויקט סיקור מיוחד באתר ynet לרגל פירסום דו"ח ועדת וינוגרד: הכתבות, הפרשנויות והסיכומים.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

שיח לוחמים - פרויקט אנציקלופדי מיוחד ובו סקירת כל מלחמות ישראל.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

זו הארץ - תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.  

לציר הזמן - לחצו כאן

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as28-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©
 
פיקוד העורף התרעה במרחב:
    רשימת יישובים במרחב