מבצע נחשון (3 - 15 באפריל 1948), מבצע צבאי במלחמת העצמאות
במהלכו יצאו כוחות ה"הגנה"
לפרוץ את המצור על ירושלים.
בעקבות החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל,
ב-29 בנובמבר 1947, החל השלב הראשון במלחמת העצמאות בו התעמתו כוחות היישוב הציוני עם הכוחות הפלסטינים, שהסתייעו במתנדבים מארצות ערב. הפעילות הצבאית בחלק הראשון של שלב זה התבטאה בלחימה על צירי התחבורה בין היישובים השונים ובלחימת רחוב בערים המעורבות (ירושלים, חיפה, שכונותיה הדרומיות של תל אביב הסמוכות ליפו ועוד), לחימה בה עיקר היוזמה היתה נתונה בידי הצד הפלסטיני בעוד הצד היהודי עסק בעיקר בהתגוננות ובבלימה.
לקראת מבצע נחשון, אזור חולדה (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)
אחת מחזיתות הלחימה העיקריות היתה לאורכו של הכביש לירושלים. התנועה בדרך זו מן השפלה אל ירושלים ובכיוון ההפוך היתה נתונה לירי צלפים, למטעני נפץ ולהתקפות של כנופיות פלסטיניות מן הכפרים הסמוכים לדרכי התנועה. כתגובה לכך פיתח ארגון ה"הגנה" את שיטת השיירות - תנועה בשיירות מאורגנות של כלי רכב ממוגנים, אשר אובטחו על ידי משטרת היישובים העבריים
או אנשי "הגנה" חמושים. השיירות לירושלים ספגו פגיעות קשות מצד הכנופיות הפלסטיניות (בעיקר בקטע ההררי שבין הקסטל ושער הגיא - באב אל ואד), אולם הצליחו לשמר רמה מסוימת של קשר ואספקה מן השפלה לירושלים.
לוחמים בקסטל (צילום: לע"מ)
במרס 1948, עם החמרה ברמת ההתקפות על תנועת השיירות לירושלים (דוגמת שיירת חולדה),
נותקו למעשה הדרכים אל העיר והמצור על ירושלים
החל. במהלך המצור נאלצו תושביה היהודים של ירושלים להתמודד עם מחסור ממושך וחמור במזון, במים ובמוצרים חיוניים שונים.
המצור על ירושלים הביא את הנהגת היישוב הציוני, ובראשה דוד בן גוריון,
להחלטה במרס 1948 על שינוי פני הלחימה ונטילת היוזמה ההתקפית (החלטה שסימנה את המעבר לחלק השני בשלב א' במלחמה). בעקבות ההחלטה גיבשה מפקדת ה"הגנה" את תוכנית ד' - תוכנית מבצעית התקפית שיעדיה היו: "ההשתלטות על שטחה של המדינה העברית וההגנה על גבולותיה, וכן על גושי ההתיישבות והאוכלוסייה העברית שמחוץ לגבולות".
ב-3 באפריל 1948 יצאו כוחות ה"הגנה" למבצע נחשון, המבצע הגדול הראשון של המלחמה, שנועד לתפוס שטחים החולשים על ציר לטרון - שער הגיא - קסטל - ירושלים, ובכך ליצור פרוזודור מאובטח לתנועה שרוחבו 2 - 10 ק"מ משני צדי הכביש הראשי לירושלים.
כפר הקסטל (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)
הכוחות שרוכזו למבצע נחשון התארגנו במסגרת חטיבתית: שני גדודי פלמ"ח,
יחידות מחטיבות גבעתי ואלכסנדרוני, כוחות משוריינים וכוחות נוספים. היה זה סדר הכוחות הגדול ביותר שריכזה ההגנה עד לאותה עת לפעולה אחת. הלוחמים (כ-1,500 לערך) נגרעו לצורך המבצע מכוחות ההגנה של יישובים רבים, וצוידו בנשק שהגיע ממש באותה עת במבצעי הרכש המוטסים הראשונים. תכנון המבצע וביצועו הופקד בידי יגאל אלון,
אולם כשזה נותר באקראי נצור בגוש עציון, הועבר הפיקוד לידי שמעון אבידן, מפקד חטיבת גבעתי, שאף הקים מטה ייחודי לצורך ההכנות וניהול הלחימה.
יש לציין כי להגעת ספינת הנשק "נורה" לנמל תל אביב זמן קצר לפני תחילת המבצע (1 באפריל 1948) היתה חשיבות רבה בהצלחתו. רבים מכלי הנשק והתחמושת שנשאה עליה (4,500 רובים, 200 מקלעים וכ-5 מיליון כדורים), שמשו את הלוחמים.
למבצע קדמו שתי פעולות צבאיות שנועדו לסייע במהלכי הקרבות: ב-3 באפריל נכבשו כפר הקסטל ומשלט הקסטל (מוצב מבוצר שעמד בראש ההר עליו ישב הכפר). ב-5 באפריל נערכה פשיטה מוצלחת על מפקדת חסן סלמה הסמוכה
לרמלה.
קולוניה לפני הכיבוש (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)
במהלך המבצע השתלטו הכוחות הלוחמים על נקודות שליטה שונות ממזרח וממערב לנתיב התנועה לירושלים וחסמו את תנועתם של כוחות פלסטיניים אליו. במסגרת מהלך זה נכבשו ונתפסו הכפרים הפלסטיניים: קסטל
(2- 9 באפריל), חולדה הערבית ודיר מוחזין (בליל 5 - 6 באפריל). הכפר קולוניה נכבש פונה ובתיו פוצצו (11 באפריל). כמו כן נכבש המחנה ואדי סראר. כארבעה ימים לאחר תחילת המבצע יצאה שיירת אספקה מחולדה לירושלים אשר הצליחה להגיע ליעדה.
חולדה הערבית (באדיבות אוצר תמונות הפלמ"ח)
הקרב על הקסטל היה אחד המרכזיים במבצע ובמהלכו עברה השליטה בכפר ובפסגת ההר המבוצרת מצד לצד מספר פעמים. הקרבות גבו קורבנות רבים, הן בקרב הכוחות היהודים והן בקרב הכוחות הפלסטינים, אשר מפקדם עבד אל-קאדר אל-חוסייני
נהרג באחד הקרבות. לבסוף נכבש הכפר על ידי הגדוד הרביעי של הפלמ"ח.
הצלחתו של מבצע נחשון אפשר את פריצתו הזמנית של המצור על ירושלים והעברת כ-900 טונות של אספקה חיונית לעיר הנצורה. אולם עם סיומו ועם נסיגת הכוחות התחדש המצור על העיר. במהלך מבצע נחשון נהרגו 57 לוחמי "הגנה" ו-72 לוחמים נוספים נפצעו.
ההישגים שהושגו במבצע נחשון דרבנו את מפקדת ההגנה לערוך מבצעים התקפיים נוספים בגזרות לחימה אחרות. כמו כן ניתן לראות בו שלב חשוב במעבר כוחות ה"הגנה" ממסגרת מחתרתית-הגנתית לצבא לוחם. כוחות ה"הגנה" ולאחר מכן צה"ל המשיכו ליזום מבצעים שמטרתם היתה תפיסת שטחים שולטים בדרך לירושלים (מבצע דני,
מבצע ההר
ועוד), אולם נתיב התנועה המאובטח הראשון לעיר נפרץ רק עם הכשרתה של "דרך בורמה".
הדפס
