מוחמד חוסיין פדלאללה

פדלאללה, נמנה על מייסדיו של ארגון חיזבאללה (צילום: mct)

נולד בנג'ף למשפחה מעיינתא (הסמוכה לבינת-ג'ביל בדרום לבנון) שבראשה עמד האב, אייתאללה עבדל-ראוף, וכך זכה לחינוך ולהשכלה רחבה מבית. משחר נעוריו גילה פדלאללה עניין רב בספרות, בפילוסופיה ובשאלות הפוליטיות העומדות על הפרק. אביו עודד אותו לשלוח יד בשירה על מנת לחזק את שליטתו ברזי השפה הערבית. תפיסתו המהירה ובקיאותו אפשרו לו להתקבל לכיתות הלימוד של גדולי המורים בנג'ף. ב-1952 ערך ביקור בלבנון, וחיבר בה שירה שעניינה דת חברה ומדינה: עוני ואבטלה, אחדות האסלאם, הקולוניאליזם הצרפתי, וגם הספד למשורר הלבנוני הגדול מוחסין אל-אמין (Muhsin al-Amin). 

לכשסיים פדלאללה את חוק לימודיו, נעשה מורה מבוקש, והוזמן ב-1966 ללבנון על ידי "משפחת האחווה", חוג מאמינים ברובע נבעא שבמזרח ביירות, שם הוסמך כ"אימאם" (ראש קהילה ופוסק הלכה). בניגוד להנהגה המסורתית שמרנית של השיעים, אשר הקפידה להתכנס בדלת אמותיו של התלמוד הדתי, נקט פדלאללה גישה של מעורבות אקטיבית בחיי יומיום של קהילת מאמיניו. יתר על כן, הוא גילה עניין רב בהרחבת הדיאלוג ויחסי הגומלין התרבותיים בין השיעים לבין הסונים והנוצרים. במערב ביירות הקימו פדלאללה ותלמידיו את "מוסד השריעה האסלאמי", בו למד בין השאר השייח' רג'ב חרב, ממנהיגי ההתקוממות השיעית נגד צה"ל בדרום לבנון.

זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת האזרחים הועתקה פעילות המוסד לשכונותיה הדרומיות של העיר (1976). מתוך תחושת דחיפות ושליחות עמוקה, נשא פדלאללה דרשות בהן קרא למאמינים להתאחד סביב האסלאם נגד האימפריאליזם המערבי המבקש להכריעו. יחד עם מוחמד באכר אל-סאדר, אף הוא מגדולי המלומדים והפוסקים בעולם השיעי, תרם פדלאללה להתפתחותה של התנועה האסלאמית שיעית בעירק.

קהל מאמינים מאזין לדרשת יום השישי של פדלאללה במסגד אל-אמאמין, שכונת חארת חריכ בדרום ביירות, יולי 2000 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

בסיוע תרומות הקים פדלאללה מוסדות קהילתיים ורשת חינוך ורווחה ענפה הכוללת: בית חולים, מרפאות, מכוני מחקר, בתי ספר, גני ילדים ותמיכה בנזקקים; למעלה מ-100,000 איש נהנים משירותי מערכת זו מידי שנה. באישור שלטונות סוריה, אף הוקם על ידו בית ספר דתי בדמשק, בו הוא מלמד.

השייח' פדלאללה הוא מחברם של עשרות ספרים, מאמרים ופרסומים שונים בתחומי ההלכה האסלאמית, השירה והעיון. 

ב"פתווה" (פסק הלכה) שפירסם בעקבות פיגוע טרור במרוקו בשנת 2003, יצא כנגד פיגועי התאבדות "שהורגים גברים, נשים וילדים" והגדירם "מעשים ברברים". אולם במקרים אחרים בהם נדרש לעניין זה, טען פדלאללה כי על פי האסלאם ההתאבדות אמנם אסורה, אך אין בכך משום איסור על פיגועי הקרבה עצמית הנערכים במסגרת ג'יהאד (מלחמת קודש), מאחר והקרבה עצמית במלחמה אינה בגדר התאבדות. השייח' פדלאללה אינו מכיר בזכות קיומה של ישראל בגבולות כלשהם (לדעתו יאסר ערפאת היה בוגד משום שהכיר בה), ושולל במידה רבה גם את הלגיטימיות של הרפובליקה הלבנונית במתכונתה הנוכחית. הוא דוגל בחזון פאן-אסלאמי ומציע לכונן במקום מדינות ערב הנפרדות מדינת הלכה אסלאמית גדולה. 

לאחר המערכה בין צה"ל לחיזבאללה ביולי-אוגוסט 2006 יצא פדלאללה נגד יישום החלטה 1559 של האו"ם והצהיר כי "כל דיון בנושא פירוק נשקו של חיזבאללה אחרי כל מה שקרה עולה לדרגה של בגידה."

לפרוייקט המלא - לחצו כאן.