יגאל אלון

יגאל אלון נולד בכפר תבור בשם יגאל פייקוביץ', בן הזקונים לראובן וחיה פייקוביץ' ונצר למשפחה ארץ ישראלית ותיקה ששורשיה משולבים בשורשי ההתיישבות הציונית בא"י. הוריו היו ממייסדי כפר תבור ובעצמם צאצאים למייסדי ראש פינה. את לימודיו (1933 - 1937) עשה בבית הספר החקלאי "כדורי" (במחזור הראשון לפעילותו). במהלך לימודיו היה פעיל בתנועת "מכבי הצעיר" והשתתף בקורס למפקדי כיתות של ארגון ההגנה. ב-1936 גוייס על ידי יצחק שדה לפלוגות השדה (פו"ש) .

יגאל אלון (במרכז) עם יצחק רבין (שני משמאל) ומפקדי הפלמ"ח, 1948 (צילום: לע"מ)

עם סיום לימודיו בכדורי הצטרף אלון לגרעין המייסד של קיבוץ גינוסר. לאחר מכן השתלב בתפקידים שונים בפעילות ה"הגנה" והפלמ"ח: מפקד החי”ש (חילות שדה) בגליל (1940 -1941), ב-1941, עם הקמת הפלמ"ח, מונה למפקד פלוגה, השתתף בכוח הפלמ"ח אשר פלש ללבנון ולסוריה בשיתוף פעולה עם הצבא הבריטי (כחלק ממהלכי מלחמת העולם השנייה). היה ממייסדי ומפקדי מחלקת "המסתערבים" של הפלמ"ח שהוקמה ב-1942. בשנת 1943 מונה לסגן מפקד הפלמ"ח ושנתיים לאחר מכן למפקד הארגון, תפקיד בו החזיק עד 1948.

עם פתיחת מלחמת העצמאות עסק אלון בשילוב יחידות הפלמ"ח בצבא שהחל להיבנות, ייסד את חטיבת "יפתח" והיה למפקדה הראשון. בתפקיד זה ניהל את הקרבות מול צבאות סוריה, לבנון וצבא ההצלה של קאוקג`י בגליל, דוגמת מבצע יפתח (ראשי תיבות - יגאל פייקוביץ תל חי) לכיבוש הגליל העליון המזרחי. לאחר מכן פיקד על מבצע דני במהלכו נכבשו לוד ורמלה. לאחר הקמתו של צה"ל מונה למפקד חזית הדרום ופיקד על מהלכיו של צה"ל (דוגמת מבצע יואב) שהובילו לכיבוש הנגב, אילת ושטחים נוספים.

בשנת 1949 לאחר פירוק הפלמ"ח, פרש אלון משירות צבאי והחל בפעילות פוליטית. תחילה הצטרף למפ"ם, אך זו התפלגה בשנת 1954 ואלון נעשה אחד המנהיגים של הפלג "אחדות העבודה - פועלי ציון".

יגאל אלון, מפקד חזית הדרום במלחמת העצמאות

בשנת 1955 נבחר לכנסת השלישית מטעם "אחדות העבודה - פועלי ציון". בשנת 1960 התפטר מהכנסת ויצא לתקופת לימודים (פילוסופיה, פוליטיקה, כלכלה) בת שנתיים באוניברסיטת אוקספורד. כשחזר לישראל נכנס לכנסת הרביעית. מבין תפקידיו: שר העבודה (1961 - 1967), שר הקליטה (1967 - 1969), שר החינוך והתרבות (1969 - 1974), שר החוץ וסגן רה"מ (1974 - 1977). מילא תפקיד מרכזי בהקמת מפלגת המערך (1965) ומפלגת העבודה (1968).

אחרי מלחמת ששת הימים הציע תוכנית לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי ("תוכנית אלון") ולטיפול בשטחים שנכבשו במהלך המלחמה. על פי תוכנית זו תחזיק ישראל בשטחים החיוניים לה מבחינה אסטרטגית בגדה המערבית, ברצועת עזה ובסיני, ואת רוב השטח המיושב בצפיפות בידי ערבים תמסור להם בחזרה. תוכנית זו עסקה באופן מפורש ב"בעיה הפלסטינית", נושא אשר נחשב לטאבו מדיני ופוליטי באותה עת. תוכנית אלון לא הועלתה לדיון רשמי בממשלה אולם השפיעה על מדיניותן של ממשלות המערך לאחר מכן.

בראשית 1969, לאחר מותו של רה"מ לוי אשכול, כיהן אלון למשך ימים ספורים (26 בפברואר עד 17 במרס) כראש הממשלה בפועל, עד אשר הוחלף על ידי גולדה מאיר. במשך שנים רבות נחשב אלון לאחד ממנהיגיו הבולטים של הדור הצעיר בתנועת העבודה (לצדו של משה דיין), ולמי שסימל באופיו ומראהו את דמות הצבר הארץ ישראלי. יחד עם זאת, העובדה שלא הצליח בתפיסת העמדה הבכירה במפלגתו, סימנה בעיני רבים את עשייתו הפוליטית כהבטחה לא ממומשת.

יגאל אלון (משמאל) ויצחק בן אהרון (באדיבות הארכיון הציוני, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית)

ב-1977 נבחר ליו"ר תנועת העבודה הציונית. בשנת 1980 התכוון אלון להתמודד מול שמעון פרס על ראשות מפלגת העבודה, אך נפטר מהתקף לב בטרם התכנסה ועידת המפלגה. יגאל אלון נטמן בקיבוץ גינוסר. לאחר מותו, הוקם "בית אלון" הממוקם בקיבוץ ומשמש כמוזיאון להנצחת זכרו ומורשתו.