אליהו (אֵלִיָּה), נביא שניבא על ישראל בימי אחאב,
אחזיה
בנו, ואולי גם יהורם בן אחאב.
מכונה "התשבי" (מל"א יז,א), אולי משום מוצאו מהעיר תשבה שבגלעד. מתוך קנאתו לה' (שם יט, י) והתנגדותו לעבודת אלילים נלחם במלכים שששלטו בימיו, ואפשר שאליהו אינו אלא כינוי המסמל את שליחותו.
סיפורי אליהו מעוגנים במציאות היסטורית: ממלכת ישראל בימי בית עמרי,
הקשרים ההדוקים עם צור והמאבקים על השפעתה הדתית-פולחנית בישראל; אבל הסיפורים עצמם הם סיפורי נפלאות על הנביא שהתחברו בחוג בני הנביאים. מעניינת ההקבלה בין אליהו למשה:
הליכתו של אליהו להר האלהים חורב והתגלות ה' אליו שם (מל"א יט); ואולי בשל הדמיון שבין השניים תואר אליהו כמבשר יום ה' הגדול (מלאכי ג, כג-כד).
אליהו הנביא קיבל מאלוהים את ה"מפתח" להורדת הגשמים, ובשל חטאיו של אחאב גזר על העם שלוש שנות בצורת. ואולם שליחותו הראשית היתה הפסקת עבודת האלילים שפשתה בעם ובראשו. לצורך כך קרא אליהו את המלך אחאב, לכנס את עם ישראל ואת 450 נביאי הבעל ו-400 נביאי האשרה על הר הכרמל. אליהו הוכיח את העם על חטאיהם ולאחר מכן הרג את כל נביאי הבעל והאשרה. מששמעה על כך איזבל,
רעייתו של אחאב, ביקשה להרגו ואליהו נאלץ להימלט, עד שקיבל שליחותו הבאה: למשוח את חזאל למלך על ארם, את יהוא בן נמשי למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט לנביא תחתיו. תפקיד נוסף של אליהו היה הוכחת אחאב על גזילת כרמו של נבות
היזרעאלי.
אליהו הנביא (משמאל) עם המלך אחאב ואשתו איזבל בכרם נבות. ציור משנת 1754 (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)
המסורת שאליהו עלה חי לשמים ולא מת העניקה לו מעמד מיוחד בעיני חז"ל, שאף סברו כי נוסף על תפקידו של מבשר המשיח הוא ממשיך לשוטט בעולם כשהוא פושט ולובש צורה (לעיתים לובש דמות של עני זקן) ונפגש עם צדיקים וחסידים. רבות הן האגדות בתלמוד ובמדרש שבהן מוסר אליהו ידיעות על פעולותיו של האלוהים. לפי המסורת, נוכח אליהו בכל טקס של ברית מילה (הוא
מכונה גם "מלאך הברית") ואף שמים את הרך הנימול על כיסא אליהו.
בחג הפסח
נוהגים למזוג כוס חמישית, המכונה "כוסו של אליהו" והיא מסמלת את הציפיה לגאולה.
אליהו הנביא עולה לשמיים בכרכרה. ציור משנת 1857 (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)
הדפס
