דיוק אלינגטון

אלינגטון בן למשפחת מעמד בינוני, נולד בעיר וושינגטון. בגיל צעיר החל ללמוד לנגן בפסנתר. דמותו המסוגננת עוד בנעוריו הקנתה לו את הכינוי "דיוק" (דוכס) שהפך לשמו המקובל. ב-1923 הקים אלינגטון הרכב ג'אז מקומי ועימו נסע לניו-יורק. ההרכב זכה בהצלחה רבה וקיבל את המינוי הרשמי של "תזמורת הבית של מועדון הכותנה" - מועדון ג'אז נחשב וידוע בניו-יורק.

חברותו בתזמורת היוותה מקפצה מקצועית עבור אלינגטון, שהחל להלחין ולהקליט במסגרת ההרכב ובאופן פרטי. עבודותיו, בסגנון "ביג בנד" וסווינג, החלו להתפרסם בעולם ועד מהרה הוא הוזמן להופיע בארה"ב ומחוצה לה.

שנות ה-30, שהיו שנות "השפל הכלכלי הגדול" לכלל אזרחי ארה"ב, היו דווקא השנים הטובות לקריירה הנוסקת של אלינגטון. בשנות ה-40 סבל, כמו כל עולם המוסיקה, מהשפעת מלחמת העולם השנייה. בתחילת שנות ה-50 ניסה לעורר שוב את העניין הציבורי ביצירותיו, אך רק בפסטיבל הג'אז של ניופורט (1956) חזרה אליו אהדת הקהל והוא שב ליצור באופן פורה.

אלינגטון שיתף פעולה עם רבים מן היוצרים המובילים בג'אז, הקליט מאות שירים ועשרות אלבומים, הלחין כ- 2000 יצירות (שרבות מהן הפכו ל"סטנדרט") והופיע בפני מאות אלפי בני אדם. השתתף במאות הקלטות. הקטעים שהלחין והפכו ל"סטנדרטים" (מעין קלאסיקה מקובלת) הם רבים ומתוכם ראויים לציון: Creole Rhapsody, Cocktails for Two, Echoes of Harlem, Solitude, Take the A Train ועוד.

במהלך שנות פעילותו המוזיקלית זכה אלינגטון ב-11 פרסי גראמי, 19 תארי דוקטור כבוד, אות לגיון הכבוד הצרפתי ואותות נוספים. נפטר ב-1974 בבית חולים בניו יורק, כתוצאה ממחלה קשה.