אלכסנדר ינאי (126 - 76 לפנה"ס) מלך מבית חשמונאי; בן יוחנן הורקנוס.
בשמו העברי: יונתן.
לאחר מות אחיו אריסטובולוס ה-1
(103 לפנה"ס) עלה לכס המלוכה והיה גם לכוהן גדול. נשא לאשה את שלומית אלכסנדרה, שהיתה לימים שלומציון
המלכה. אלכסנדר ינאי הוא השליט החשמונאי הראשון שהותיר אחריו מטבעות הנושאים את התואר "מלך". יש הטוענים כי כבר אריסטובולוס אחיו נטל לעצמו תואר זה, אך הדברים מוטלים בספק ואלכסנדר ינאי הוא המלך החשמונאי הראשון אשר מקורות מוצקים מעידים על מעמדו.
בשנים הראשונות לשלטונו, המשיך במדיניות אחיו ועסק בהרחבת הממלכה על ידי כיבוש שטחים הגובלים ביהודה. ינאי נקט במדיניות דומה לזו של אריסטובולוס בנוגע לתושבי הערים שנכבשו וביקש לייהד את תושביהם.
בשנים 90 - 83 לפנה"ס התחולל מרד בממלכת יהודה כנגד שלטונו של ינאי. את המרד הנהיגו עדת הפרושים
והוא פרץ לאחר שינאי הובס בקרב נגד הנבטים.
מתנגדיו חשבו לנצל את התבוסה על מנת להפיל את המלך מכסאו. הרקע המלא לרגשות הטינה כלפי ינאי לא לגמרי ברור אך ניתן להניח כי תואר המלוכה שנטל לעצמו מילא תפקיד חשוב בהצתת המרד. לתואר זה נלוו סמכויות בלתי מוגבלות אשר ביטלו את ההבנות וסדרי השלטון שקבע שמעון החשמונאי. הפרושים
היו העדה ממנה באו רוב הדיינים בבתי המשפט וקבוצה זו הייתה רגישה במיוחד לכל שינוי בדרכי החקיקה במדינת יהודה.
המורדים השכילו לרתום למאבקם את המלך הסלווקי דמיטריוס ה-3, שגבר על צבאו של אלכסנדר ינאי במספר קרבות וכבש שטחים מממלכת יהודה. אך ינאי שרד על כס המלכות ובתום 7 שנים של מלחמה קשה דיכא את המורדים והחזיר לעצמו את השטחים שאיבד.
בסוף שנות שלטונו הגיעה מלכות החשמונאים לשיא התפשטותה הטריטוריאלית, ונכללו בה כל חבלי א"י במערב ובמזרח הירדן, לרבות שטחי הדקאפוליס (יוונית; "10 ערים" - ברית הערים היווניות בא"י) והגולן. עם זאת, כיבושיו של ינאי, בניגוד לכיבושיו של אביו יוחנן הורקנוס, לא הסתיימו בהטמעות של האוכלוסייה הכבושה בעם היהודי ולא הוכרו על ידי הרומאים כשאלו כבשו את יהודה ב-63 לפנה"ס.
אלכסנדר ינאי מת בשנת 76 לפנה"ס בנסיבות לא ברורות. אשתו, שלומציון, נטלה את השלטון לאחר מותו ובניו פיקדו על הצבא. תקופת שלטונו מתאפיינת בתמורות מרחיקות לכת במדיניות החוץ והפנים של המדינה החשמונאית. כלפי פנים, השליט הפך מנשיא למלך, וסמכויתיו בשלטון ובחקיקה היו לבלתי מוגבלות. כלפי חוץ, ינאי בחר שלא לחדש את הברית עם רומא ונשען על תמיכתם של גורמים אנטי-רומיים במזרח, כמו קליאופטרה ממצרים ומיתרדת מלך פונטוס.
למדיניות זו היו השלכות על גורלה של יהודה לאחר הפלישה הרומית למזרח התיכון ב-63 לפנה"ס וישנם היסטוריונים התולים את היחסים המעורערים בין השלטון הרומי ליהודה במהלכיו של אלכסנדר ינאי.
הדפס
