אלמוגיים

בשימוש כללי, המונח אלמוג (קוֹרָל) מתייחס ליצורים חיים רבים, מקבוצות מיון שונות. אך מבחינה מדעית טקסונומית, מקובל כיום להחיל מונח זה רק על בני מחלקת האלמוגיים (Anthozoa), שהיא אחת משלוש המחלקות העיקריות במערכת הצורבים, על-מערכת נבוביים.

פרחית פרושה (צילום: ד"ר יעקב דפני)

הקבוצה הדומיננטית במחלקת האלמוגיים, שהופיעה לראשונה בתקופת האורדוביקון, היא תת-מחלקת הששאים, המכונה גם אלמוגי-אבן, שכן אלה הם האלמוגים התורמים את שלדם לבניית שוניות האלמוגים, תצורות האבן שתרומתן לעולם החי התת-ימי הטרופי מכרעת. קבוצות אלמוגים אחרות הן הריפיונאים, האוכמנאים ועוד, ששלדיהם פחות מוצקים, אך בשל דגמיהם הצבעוניים ויופיים הם מהווים מרכיב משמעותי ליצירת בית הגידול התת-ימי הטרופי בעיקר.

יחידת המבנה של האלמוגים היא הפוליפ, שלעתים הוא בודד, אך לרוב הוא מהווה אחד מפרטים רבים, המחוברים וקשורים זה לזה קשר קבוע, ומכונים "מושבת אלמוגים". הפוליפ הוא מעין צינור אנכי קצר, שחללו הפנימי מהווה את מערכת העיכול. בחלקו התחתון הוא אטום, ואילו בחלקו העליון נמצא הפה המוקף במששנים (הנקראים לעתים גם זרועות-ציד), המצוידים בתאי-צריבה המכילים חומרי ארס (נוהגים להבדיל בין ארס המופרש במגע או עקיצה ורעל הבא במזון). המששנים הללו מהווים נשק יעיל הן לטריפה והן להגנה מפני טורפים או פולשים מתחרים.

כללית, האלמוג בנוי משתי רקמות–שכבות של תאים: האקטודרמיס מבחוץ, והגסטרודרמיס המרפד את דפנותיו הפנימיים. חללו הפנימי, המשמש חלל עיכול, של האלמוג מחולק על ידי מחיצות רדיאליות (מהמרכז לצדדים), אשר מספרן מהווה מציין חשוב להבדיל בין קבוצות האלמוגים. לאלמוגים השמונאים (Octocorallia), יש תמיד שמונה מחיצות ואילו מספר המחיצות באלמוגים הששאים (Hexacorallia) הוא שש או כפולותיו (12, 18 וכו').

הבדלים נוספים בין קבוצות האלמוגים הם צורות המששנים ומספרם. בשמונאים הם תמיד שמונה, והם מנוצים (ראו תמונת קסניה). באלמוגים הששאים יש בתחילה שישה מששנים, אך עם גדול הפוליפ, נוספים לו מששנים ומספרם מגיע לעשרות רבות.

הבדלים יותר משמעותיים מצויים במבנה השלד של בני הקבוצות השונות. בששאים נמצאות בחלקו התחתון של האקטודרמיס בלוטות המפרישות את תערובת הגיר המפיקה את שלדו החיצוני של האלמוג. שלדי הפוליפים המהווים את המושבה יוצרים רצף אחד, הכולל את גביעי הפוליפים ורקמה המשותפת למושבה כולה, ה-coenencyme. העובדה שרקמת השלד משותפת לכלל הפוליפים אחראית לכך שבמותם מותירים האלמוגים הששאים מסת אבן מוצקה, המהווה חלק משמעותי משונית האלמוגים. משום כך מכונים האלמוגים הללו אלמוגים בוני-שונית (hermatypic corals).

שלדי השמונאים מציגים מגוון צורות עשיר. השלד הוא לרוב פנימי, בצורת מחטי גיר שצורותיהן מוגדרות היטב ומשמשות סימן הגדרה מקובל. בריפיוניתאים (Alcyonacea) מושגת היציבות המכנית של גוף המושבה על ידי לחץ הנוזל המוכל בחללים הפנימיים של הרקמה המושבתית, כאשר מחטי הגיר המצטופפות בין האקטודרמיס והגסטרודרמיס מספקות תמיכה נוספת. עם מותם, מתפוררת הרקמה האורגנית ומחטי הגיר נושרות אל החול שבין האלמוגים.

שלדים מורכבים יותר יש בכמה קבוצות של שמונאים, למשל בריפיוניתאים בעלי הציר המרכזי (axon) המוצק אך הגמיש; בתת-סדרת הפנים-ציריים (Scleraxonia) יש רקמת שלד צפופה, המורכבת ממחטים המצטופפות בה, וממלאת את מרכז החלל המושבתי, שהופך להיות מעין ציר מוצק; בתת-סדרת הכליל-ציריים (Holaxonia) המחטים מלוכדות לציר עשוי מחומר קרני הקרוי גורגונין, התומך במושבה שצורתה כמניפה גמישה או כשוט מאורך; קבוצת גירי-הציר (Calacaxonia) דומה לקודמתה, אך הציר המרכזי בה עשוי מגיר.

כללית, רואים בשמונאים אלמוגים שאינם בוני-שונית (ahermatypic corals), אם כי בקבוצה זו נכללים גם אלמוגים ששאים, שאינם מקיימים סימביוזה עם האצות, ולכן שלדיהם רופסים וקצרי-ימים. כדוגמה לקבוצה כזאת נביא את האוכמנאים (Antipatharia), אלמוגים המצוידים בשלד צירי, קשה מאד אך גמיש, העשוי מחומר קרני. צורת המושבות כתיל מסולסל או כשיח יבש כהה, הנושא פוליפים בהירים.

גודלן של מושבות אלמוגים מגוון. יש מושבות, הכוללות מספר קטן של פוליפים זעירים, שגודלן אינו עולה על סנטימטרים ספורים וישנן ענקיות, המונות מיליוני פוליפים, ושקוטרן מגיע למטרים אחדים.

הרבה ממיני האלמוגים פעילים בשעות החשיכה. אז יוצאים הפוליפים מחביונם, וטורפים את הפלנקטון המצוי במים העליונים בעיקר בשעות הלילה. בשעות היום מתכווצים הפוליפים אל תוך גביעיהם. אולם רוב מיני האלמוגים החיים בתחום הרדוד של חוף הים (עד 40 מ') מכילים בתאי גופם את תאי האצה החד-תאית שתופנית ((Symbiodinium, הידועה גם בשמה האקולוגי זואוקסנתלה (Zooxanthella).

אצות אלה, המצטופפות בכמויות עצומות – עשרות אלפי פרטים לכל מ"מ מרובע של שטח גופם של האלמוגים – מקיימות את תהליכי הפוטוסינתזה. הן מנצלות את הפחמן הדו-חמצני שמפריש האלמוג הפונדקאי והופכות אותו לחמצן ולפחמימות  שמהן ניזון האלמוג. סימביוזה זו מסייעת גם לכושרם של אלמוגי האבן להפריש כמויות גיר גבוהות ליצירת השונית. משום כך מוגבלים האלמוגים בוני-השונית לעומק הרדוד והמואר; אך מינים אחרים, שאינם מכילים אצה זו, חיים במערות חשוכות ובמעמקי הים.

בין הפוליפים בתוך מושבת האלמוגים יש לעתים חלוקת תפקידים ומידה ניכרת של שיתוף, למשל, כאשר מזון שנצרך על ידי כמה פוליפים מועבר לחלק אחר של המושבה. בין המושבות הסמוכות, ובעיקר בין בני מינים שונים, יש יחסי שכנות מורכבים, שעיקרם תחרות – תוך הפגנת אלימות קשה – על כיבוש שטח ועל דחיקת מתחרים. מאידך גיסא, מושבות אלמוגים, ובעיקר אלמוגי-שיח, מהוות בית גידול ליצורים רבים, מהם סרטנים ודגים שבעצם נוכחותם שם ממלאים תפקיד בהגנה על האלמוג מפני טורפים – דגים שונים, כוכב-הים כוכבן קוצני, או טפילים מסוימים.

שיטית עגולת גביעים (צילום: ד"ר יעקב דפני)

רביית האלמוגים יכולה להיות זוויגית או אל-זוויגית. ברבייה הזוויגית של כמה מינים, פוליפים זכריים פולטים למים את תאי הזרע שלהם, ואלה פוגשים שם תאי ביצה שנפלטו על ידי פוליפים נקבות ומפרים אותם. מההפריה מתפתחת פגית הקרויה פלנולה (planula), המרחפת במים עד שהיא מוצאת מצע מתאים להתיישב בו ולייסד מושבה חדשה. במינים אחדים, תאי הזרע של הזכר נשאבים פנימה עם המים בתהליך הנשימה של הנקבה, וההפריה פנימית; אחריה פולט האלמוג פגיות אל המים. תהליכי הרבייה הזוויגית מתוזמנים היטב, ובכמה מקומות בעולם היא מתרחשת בבת אחת בלילות האביב, והיקפה מגיע לממדים מדהימים.

הרבייה האל-זוויגית, האחראית לגדילת המושבה או לחלוקתה למושבות-בנות, נעשית בשלוש דרכים: הנצה - פרטים חדשים יוצאים כסעיפים מגופם של פרטים בוגרים; חלוקת הפוליפ לשני חלקים או יותר, שמכל אחד מהם מתפתח יצור שלם; או רביית מקטעים, שבה המושבה נקטעת או נקרעת למקטעים המסוגלים להתחדש למושבות בנות. באלמוגי האבן, צורת הרבייה האל-זוויגית קובעת את צורת המושבה: גושית, אם לכל הפוליפים על פני המושבה יש אפשרות להתחלק או להנץ צאצאים; שיחנית, אם רק פוליפים הנמצאים בקצה הענף יכולים להנץ; צורת מניפה, אם רק אלה שבהיקף המושבה מתחלקים; וכו'. לכל משפחת אלמוגים צורת שלד אופיינית, והסוגים והמינים שבה נבדלים זה מזה על פי גודל הפוליפים, נטייתם ועוד תכונות משניות.

מכאן שמושבת האלמוגים שראשיתה בהתיישבות הפלנולה הבודדת על מצע אבן, יכולה לגדול במשך עשרות ואולי אף מאות שנים, בתהליך אטי מאוד: הפוליפים המתרבים בדרך אל-זוויגית הולכים ומגדילים את המושבה, הן בבסיסה תוך תפיסת שטח מתמדת, והן לגובה. גודלה אפוא הוא תוצאה של (א) גודל הפוליפים הבודדים, (ב) מספרם, העשוי להגיע למיליונים רבים, ו- (ג) צורת המושבה.

שתי צורות הרבייה כאילו מתחרות זו בזו. הפלנולות הנוצרות ברבייה הזוויגית, תרות אחרי מצע מתאים להתיישבות וליסוד מושבה חדשה, בעוד המושבות הקיימות, מתנגדות באמצעים רבים ומגוונים כנגד פלישת פלנולות מחד והתרחבות המושבות הסמוכות, המאיימת לדחוק אותן מאידך.

מושבות האלמוגים בוני-השונית הולכות ומתרחבות ומגביהות מעל לשכבות הגיר שהשקיעו בעבר. אם חותכים לרוחבה או גובהה של מושבה כזאת, אפשר לגלות במשקעי הגיר שכבות הדומות למדי ל"טבעות" המופיעות בחתך הגזע של עצים. מעובי השכבות והרכב החומרים המלווים את משקע הגיר ניתן ללמוד על גיל המושבה ועל תנאי החיים בעברה.

מושבות האלמוגים המשקיעות גיר רב, הנותר כגושי אבן גיר מסיביים במותן, הן הלבנים הבונים את שונית האלמוגים. הפרשת חומרי גיר על ידי אצות אדומיות ואחרות (הנקראת אצות גירניות), הגדלות בין גושי האבן, הן המלט המצמיד את גושי האבן הללו זה לזה, למקשה אחת. מגוון רב של יצורים מאכלס את השונית, מהם בוני שונית, כאלמוגים, רכיכות, תולעים ואצות שונות ומהם מהרסי-שונית, הקודחים וממיסים את מסת הגיר ויוצרים בה כוכים ומערות.

תפוצתם של האלמוגים כלל-עולמית. הם מצויים באזורי הכְּרִית (אזור הים שבין קו הגיאות וקו השפל) ואף במעמקי הים, אך השוניות המצויות ברוב החופים הטרופיים יוצרות מגוון נרחב של נופים תת-ימיים. איי אלמוגים הם איים שנוצרו משוניות אלמוגים שהתרוממו אל מעל למפלס הים. איים ששקעו בקצב שהיה אטי מקצב גדילת השוניות, השאירו אחריהם אטולים – "טבעות" של שוניות ואיים המקיפות לגונה מרכזית. תפקידן של שוניות האלמוגים בהגנה על החופים מפני סערות ימיות, וכן כמוקד מרכזי ליצור מזון ודיג ולפעילות תיירותית, לא יסולא בפז.

רוב מיני האלמוגים שבסביבת ישראל מצויים במפרץ אילת. שונית האלמוגים שבחוף אילת היא כנראה שונית האלמוגים הטרופית הצפונית ביותר בעולם, אם כי אלמוגים שאינם יוצרים שונית חיים בימים הממוזגים – כמו הים התיכון - והקרים. במפתיע, נתגלו לאחרונה שוניות אלמוגים חיות בעלות אופי מיוחד בעומק מאות מטרים בים הצפוני, סמוך לחופי נורבגיה.

האלמוגים והאדם.

ההגנה על שוניות האלמוגים מהווה נושא אקולוגי בוער בכל העולם. התחממות כדור הארץ עקב תוצא החממה, ובעקבותיה עלייה בטמפרטורת מי האוקיינוסים, גורמת לתמותת אלמוגים, אשר האצות השתופניות שלהם נוטשות אותם (תופעה זו נקראת הלבּנה), מה שגורם להרעבתם ולמותם; טריפה מוגברת של אלמוגים חיים על ידי כוכבי-ים וחלזונות טורפים, מחלות אלמוגים, דיג באמצעות חומרי נפץ ורעלים הפוגע בשוניות – כל אלו מהווים רק חלק קטן מהסכנות שמאיימות לחסל את שוניות האלמוגים בעולם כולו.

אלמוגי אילת היו מטרה לשלייה פרועה בשנת ה-50 של המאה ה-20, שנבלמה עם הקמת החברה להגנת הטבע ומאבקה לשמירתן של שוניות האלמוגים. כיום סובלת שונית האלמוגים בעיקר מהשפעת מזהמים סביבתיים שונים.

מהנאמר לעיל, כבר ידוע כי האלמוגים בסיוע השתופניות, מסוגלים לקיים את עצמם ואף לתמוך בבית הגידול כולו, על דגיו, סרטניו, הרכיכות וכלל המינים הרבים המלווים את השונית. למרות שמפרץ אילת נחשב ל"מדבר כחול" - ים דל בחומרי מזון - חנקן וזרחן, שוניות האלמוגים הן שמורת-טבע של מגוון עשיר ופורה. מבחינה זאת הן "נאות המדבר במדבר הכחול".

באופן פרדוקסלי, דווקא העוני הרב של מזינים במימי המפרץ הוא הערובה לקיומה של שונית האלמוגים. "העשרת הים" בחומרי מזון על ידי גורמים אנתרופוגניים – הקרויה בשם הכללי זיהום – גוזרת עליה כליה. הכנסת חומרי הזנה לים בצורת ביוב עירוני, חומרי פלט מגידול דגים במתקני חקלאות ימית, פליטת זרחן מהטענת פוספטים – כל אלה גורמים להעשרת מי הים שמזיקה לשוניות. גורמי נזק אחרים – פגיעה פיסית על ידי צוללנים, אשפה תת-ימית ואחרים, תורמים אף הם את חלקם.

ההגנה על שונית האלמוגים היא המטרה העיקרית של ארגוני איכות הסביבה שנרתמו למאמץ זה.

מחבר: ד"ר יעקב דפני, ביולוג ימי

ספרות:

לויה, י. ור. קליין (1994) שוניות האלמוגים. הוצ' משרד הבטחון ואונ' תל-אביב

דפני, י. (2000) מפרץ אילת מים סוף ועד סופו.. הוצאת צ'ריקובר

פישלזון, ל. (עורך) (1984) כרך 4 בספר: החי והצומח בארץ ישראל. הוצ' משרד הבטחון והחב' להנת הטבע

אבולעפיה, נ. (מרכזת) (2004) לצלול בשונית האלמוגים (סביבת מולטימדיה ממוחשבת). האגף לתכניות לימודים מש'

החינוך והתרבות, האונ' העברית והמרכז הישראלי לחנוך מדעי ע"ש עמוס דה-שליט. 

לכניסה לאתר - לחצו כאן.

מה מזהם את האלמוגים - קרוב ל- 7,000 שתילי אלמוגים משגשגים בימים אלה, וצומחים בקצב מהיר ביותר במשתלת אלמוגים ניסיונית הממוקמת 6 מטרים בלבד ממערכת כלובים המאוכלסים דגי דניס. אותן חוות דגים "מואשמות" על ידי גורמים רבים כמזהם מספר אחד באילת, התורם העיקרי להרס שונית האלמוגים באילת המצויה כ 8 ק"מ דרומה לכלובים, הייתכן? כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

מפגש קסום עם שונית האלמוגים - כתבה וחידון לילדים בנושא שוניות אלמוגים במפרץ אילת, מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

ממלכת המעמקים - מה אוכלים אלמוגים? מהי מהירות השחייה של דג טונה? איזה לווייתן שר? מבט מקרוב אל עולמם המרתק של היצורים החיים מתחת לפני הים. פרויקט באתר הכיתה האינטראקטיבית.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן.