אדמונד אלנבי

נולד באנגליה. את חינוכו והכשרתו הצבאית קיבל באקדמית סנדהרסט. בתחילת שירותו הצבאי הוצב בדרום אפריקה שם השתתף מלחמת הבורים. עם תחילתה של מלחמת העולם הראשונה מונה לפקד על חיל הפרשים של כוח המשימה הבריטי, בחזית המערבית. מאוחר יותר קודם לתפקיד מפקד הארמיה השלישית שהוצבה בצרפת. בעקבות חילוקי דיעות בינו לבין גנרל דאגלס הייג הועבר ביוני 1917 לחזית ארץ ישראל.

מהלכיו בחזית זו הם אלו שהקנו לו את תהילתו כמצביא מבריק. אלנבי עשה שימוש מושכל בעליונותם הטכנולוגית של כוחותיו על הצבא הטורקי והחל בכיבוש ארץ ישראל דרך עזה, באר שבע ויפו. בדצמבר 1917 כבש את ירושלים. טקס השלמת כיבוש העיר התנהל ברשמיות רבה תוך הקפדה על סממנים דתיים. בבואו אל מצודת דוד, ירד אלנבי מסוסו במחוות כבוד לקדושת העיר.

ב-18 לספטמבר 1918 השלים את כיבוש ארץ ישראל. לאחר ניצחון מכריע בקרב במגידו על הצבא הטורקי הוביל את כיבוש לבנון ודמשק. ב-1919 קיבל תואר אצולה. בשנים 1925 - 1929 כיהן כנציב עליון במצרים. לאחר פרישתו מן הצבא בשנת 1925 התמנה לרקטור אוניברסיטת אדינבורו.