אלעזר בן יאיר (? - 73 לספירה), ראש הסיקריים,
מפקד מצדה
מראשית המרד הראשון ברומאים ועד לנפילתה ב-73 לספירה.
לאחר מותו של מנחם בן יהודה הגלילי, מנהיג הקנאים,
שבו אלעזר בן יאיר ושאר הניצולים מירושלים למצדה. לאחר שנפלה ירושלים נותרה מצדה כמבצר האחרון של המורדים, ושם התנהל הקרב מול הצבא הרומי בראשות פלביוס סילבה.
ברגעים האחרונים של הקרב נאם בן יאיר מול הנצורים וקרא להם להמית עצמם על מנת שלא יפלו בשבי ויהיו לעבדים. יוסף בן מתתיהו
מביא את נוסח דבריו המסעירים, מפי שתי נשים שהסתתרו ונשארו בחיים. יש לשער שיוסף ייפה את הדברים, ואף על פי כן זהו אחד הנאומים החשובים בתולדות ישראל. המורדים המיתו איש איש את משפחתו, ואחר כך הפילו גורלות ביניהם. העשרה שעלו בגורל המיתו איש את רעהו, והאחרון מהם, אלעזר, נפל על חרבו. בחפירות מצדה נמצא שבב חרס ועליו השם "בן יאיר", ולפי אחת הסברות זהו חרס הגורל.
תהליך דעיכתן של האידיאולוגיות הגדולות בציבוריות הישראלית, אשר הואץ בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20, הביא בין היתר לבחינה ביקורתית של אלעזר בן יאיר כמנהיג, ולהצגתו של "מיתוס מצדה" כמוצר תרבות שנוי במחלוקת מבחינה ערכית.
הדפס
