נתן אלתרמן

נולד בעיר ורשה בפולין, בנם של יצחק ובלה אלתרמן. אביו היה מחנך ציוני נלהב ומחלוצי גן הילדים העברי (מחברו של שיר הילדים "יש לנו תיש"), אמו היתה רופאת שיניים במקצועה, אישה סגורה ומופנמת שהיוותה ניגוד מושלם לבעלה. על חוג מכרי המשפחה, עוד באירופה, נמנו מיטב הסופרים העבריים של התקופה - ביאליק, י"ל פרץ, הלל צייטלין ואחרים. לעניין זה נודעה השפעה מכרעת על אלתרמן הצעיר, הן מבחינת היכרותו המעמיקה עם השפה העברית והן מבחינת עיצוב יחסו האמביוולנטי כלפי סגנון יצירתם של דור חלוצי הספרות העברית.

בשנת 1925 עלתה המשפחה לישראל וקבעה את משכנה בעיר תל אביב. את לימודיו התיכוניים עשה אלתרמן בגימנסיה הרצליה, שם נחשב לתלמיד סגור וביישן, נוטה לגמגום ומתקשה למצוא את מקומו בחברת בני גילו. אולי זו הסיבה, שגם כעבור שנים, כאשר כבר נודע כאישיות מוערכת ורבת השפעה, תמיד גילה אהדה גדולה דווקא כלפי השכבות החלשות, אנשים קשי יום ומוכי גורל. 

ב-1929 נסע אלתרמן, במצוות אביו, ללמוד אגרונומיה בצרפת. בתקופת שהותו בפריס, הושפע עמוקות משירתם של הסימבוליסטים הצרפתים והרוסים, והחל לכתוב שירים שפורסמו בשבועון העברי "כתובים". עם שובו לישראל כעבור ארבע שנים, עבד תקופה קצרה בבית הספר מקווה ישראל, אולם עד מהרה התמסר לאהבתו האמיתית - כתיבה ספרותית. אלתרמן השתייך לחבורת הסופרים "יחדיו", שבראשה עמד אברהם שלונסקי, מי שנודע אז כמתנגדו הספרותי הגדול של ביאליק. בחירה זו היוותה מעין מרד של אלתרמן בסמכותו של אביו אשר נחשב מעריץ גדול של ביאליק, וסימנה את דרכו של כאמן עצמאי וחדשני, המבשר, יחד עם שאר בני החבורה, על בואו של עידן אוונגארדי בספרות העברית.

נהוג לחלק את שירתו של אלתרמן לשני סוגים: שירה פוליטית חברתית ושירה לירית. שירתו הפוליטית הגיבה על ענייני השעה, ושיקפה את הלוך הרוחות ביישוב העברי לפני ואחרי קום המדינה. בשנות ה-40. בין השנים 1934 - 1943 פורסמו שירי האקטואליה שלו בעיתון "הארץ" ואח"כ ב"טור השביעי" של עיתון "דבר" (מאוחר יותר כונסו שירי "הטור השביעי" בספר הנושא שם זה). הוא תקף בהם את שלטון המנדט הבריטי ותיאר את מאבק ה"הגנה" והפלמ"ח לעלייה חופשית ולעצמאות.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, פירסם אלתרמן את אחד משיריו המפורסמים ביותר - "מגש הכסף" - בו תיאר את מחיר ההקרבה הנדרש לכינונה של מדינת ישראל. במשך השנים הפך שיר זה לאחד הטקסטים המכוננים באתוס הציוני ובתרבות העברית.

שנות ה-50 נחשבות לתקופה ה"לאומית" ביצירתו של אלתרמן. בעשור זה שקד על כתיבתו של המחזור האפי הגדול "עיר היונה" - מעין כרוניקה שירית רחבת יריעה הסוקרת את תקופת "המאבק" -  מלחמת העצמאות והעלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה. לאחר מלחמת ששת הימים נודע המשורר בתמיכתו האידיאולוגית ברעיון ארץ ישראל השלמה. 

שירתו הלירית של אלתרמן מצאה את ראשית פרסומה בשבועון "כתובים" ואחר כך בכתב העת "טורים" ששלונסקי היה עורכו. מאוחר יותר נמנה עם מייסדי כתב העת "מחברות לספרות", ולימים כבש את מקומו כדמות הדומיננטית בקרב משוררי "הדור החדש". השירה הלירית התבססה על דימויים מיתיים המעמתים שני עולמות: מחד, עולם הטבע הבראשיתי, מעין גן עדן אבוד, שממנו הוגלה המשורר ואליו הוא שואף לשוב, ומאידך, האורבניות המודרנית המתנקזת אל תוך הקיום העירוני הקר והמנוכר, המקדם את פניו בתחושת אסון המבשרת מוות. עימות הטבע הפראי מול העיר המודרנית מהווה תמה מרכזית בשיריו של אלתרמן, ובא לידי ביטוי גם בשירי האהבה שלו, שבהם האישה היא מיושביו של גן העדן האבוד או מבנות העיר הנוראה, או שילוב של מי שחיה בשני העולמות. בכל שיריו, גם אלו בעלי הגוון הפוליטי, יש הקפדה על מבנה הבית והשורה, על המשקל ועל החריזה. לצד כתיבתו השירית, שלח אלתרמן ידו גם בכתיבה מחזאית, מבין מחזותיו גם המחזה המפורסם "פונדק הרוחות". 

אלתרמן היה נשוי לשחקנית רחל מרכוס, ובמקביל ניהל רומן ארוך שנים עם הציירת צילה בינדר. הוא היה אביה של המשוררת תרצה אתר. דמותו המוכרת ורבת ההשפעה היתה אחת הבולטות שבחבורת כסית התל אביבית.

מיצירתו: ספרי שירה - "כוכבים בחוץ" (1938), "שמחת עניים" (1941), "שירי מכות מצרים" (1944), "עיר היונה" (1957), "חגיגת קיץ" (1965). מחזות - "כינרת כינרת" (1961) – מחזה היסטורי אשר שיחזר את עולמה של העלייה השנייה, "פונדק הרוחות" (1962) – מחזה פיוטי אודות היחס שבין האמנות לחיים וכוחה של היצירה, "משפט פיתגורס" (1965) – מחזה פילוסופי הנוגע בשאלות יסוד של הקיום האנושי בעידן הקידמה המדעית והטכנולוגית, "אסתר המלכה" (1966) – מעין פארסה מחורזת של ה"פורים שפיל" המסורתי (1966). לילדים - "ספר התיבה המזמרת" (1958). כמו כן, תרגם מחזות לעברית, בהם מיצירותיו של שייקספיר ומולייר, וכתב עשרות פזמונים שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי הפופולרי ("כלניות" ,"צריך לצלצל פעמיים", "זמר שלוש התשובות" ועוד) .

לעמוד הפרוייקט – לחצו כאן

ובמקום הראשון - נתן אלתרמן הוא הזוכה במשאל "המשוררים הישראלים שאתם הכי אוהבים" שנערך על ידי מדור הספרים של ynet והמדור לספרות של ידיעות אחרונות. אחריו: לאה גולדברג, רחל ויהודה עמיחי. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

דיוקנו של המשורר כאיש צעיר - "את העיקר צריך לומר כבר בהתחלה: ספרו של מירון על אלתרמן ראוי לקבלת פנים אוהדת, אפילו חגיגית. כי אלתרמן הוא גדול המשוררים שקמו לשירה העברית מאז דור ביאליק, ומירון הוא החשוב בחוקרי אלתרמן (בלי לגרוע מחשיבות חוקרים אחרים)". על ספרו של דן מירון, "פרפר מן התולעת", שעוסק באלתרמן הצעיר וביצירתו, מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

שאלת התם של אלתרמן - "מבין ארבעת הבנים בהגדה דווקא התם הוא החכם באמת בעיני נתן אלתרמן, על פי שיר נשכח שלו מן 'הטור השביעי'". כתבה באתר ynet. 

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

קאובויז יהודים במדבר - ב-1957 הזמין הדובר הלאומי נתן אלתרמן משוררים וסופרים להקראה חגיגית של קובץ "שירי עיר היונה". 50 שנה אחרי ואריאנה מלמד תוהה מה נותר מהפאתוס. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

אין קץ לילדות - יגאל בשן מגיע ל"שיר השבוע" ומגיש ביצוע מיוחד של "פגישה לאין קץ" של נתן אלתרמן ונעמי שמר. מתוך אתר ynet.

להאזנה - לחצו כאן.  

לא עובר אורח - מאה שנה אחרי הולדתו, ועדיין לא פוחתת האהבה של הקוראים לשירים של נתן אלתרמן. למה זה קורה? למה הוא לא הופך לעוד משורר נוסטלגי? ניסים קלדרון מציע כמה תשובות. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

עוד חוזר הניגון - "הטור השביעי" המלא של נתן אלתרמן, שיצא שוב במהדורה מחודשת, הוא קצת פחות עוצמתי מהמבחר שערך אלתרמן בזמנו, אבל עדיין מרתק לבחון את חיינו היום לאור אזהרותיו הרוחניות. כתבה מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.