רואלד אמונדסן

אמונדסן נולד בעיירה בורגה (Borge) ליד אוסלו. כילד רותק לסיפורי הרפתקאותיהם של חוקרי קטבים, ובמיוחד לניסיונותיו של סר ג'ון פרנקלין למצוא את המעבר הצפוני-מערבי בצפון יבשת אמריקה (המעבר המחבר בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי). אביו, בעל אוניות עשיר, ואמו מתו בהיותו נער. אמונדסן הפסיק את לימודי הרפואה בהם החל ובגיל 21 והצטרף כחובל ראשון לצוות האונייה בלגיקה (Belgica), שהשתייכה למשלחת בלגית שחקרה את חופי אנטארקטיקה.

המסע כמעט והסתיים באסון לאחר שהאונייה נתקעה על שדה קרח ונותרה תקועה בו במשך 13 חודשים. למעשה, היתה הבלגיקה האונייה הראשונה שחרפה באזור אנטארקטיקה, אזור שבו תנאי מזג האוויר הם הקשים ביותר בעולם. כאשר חלה מפקדה של הספינה, אדריאן דה ז'רלש (Adrien de Gerlache), תפס אמונדסן פיקוד על צוות הספינה. רבים ממלחיה לא תפקדו וחלו בצפדינה - מחלה טיפוסית בה לוקים יורדי ים המבלים את זמנם בהפלגות ממושכות. במצב המורכב שנוצר, הוכיח אמונדסן כושר מנהיגות והצליח בסופו של דבר להשיט את הספינה למקום מבטחים.

ב-1901 החל אמונדסן בלימודי חקר המגנטיות של כדור הארץ בהמבורג, ולתכנן לפרטי פרטים את מסעותיו העתידיים. ב-1903 יצא למסע על גבי היֵאָה (Gjöa), אוניית דיג קטנה במשקל 47 טון ובאורך של 22 מטרים אשר איכלסה 6 אנשי צוות ו-17 כלבי מזחלות, במטרה לבצע ניסויים מדעיים באזור הקוטב המגנטי ולנסות לחצות את המעבר הצפוני-מערבי.

ב-1906, לאחר מסע ימי מפרך, היה אמונדסן לאדם הראשון בהיסטוריה שעבר בספינה את ים הקרח הצפוני-מערבי לכל אורכו. בחירתו של אמונדסן באונייה קטנה הוכיחה את עצמה, ואפשרה תימרון זריז בין גושי קרח ובתוך תעלות רדודות. כיבוש המעבר, אותו גילה הבריטי רוברט מק'קלור ב-1854, זיכה את אמונדסן בתהילה עולמית. הוא החל לתכנן את כיבוש הקוטב הצפוני, אולם לאחר שנודע לו כי החוקר האמריקאי רוברט פירי כבש כבר אותו, שינה אמונדסן את תוכניותיו והחל לתכנן בחשאי את כיבוש הקוטב הדרומי.

ב-20 באוקטובר 1911 יצא אמונדסן עם ארבעה מלווים וציוד שכלל 4 מזחלות ו-52 כלבים, במסע לכיבוש הקוטב. מזג האוויר האיר פנים לקבוצה רוב הימים, וב-14 בדצמבר 1911 הצליח לבסוף החוקר הנורבגי להגיע אל הקוטב הדרומי. הוא הקדים בשבועות אחדים את החוקר הבריטי רוברט סקוט, אשר נספה בדרכו חזרה. אמנם מזג האוויר הטוב סייע לאמונדסן בהישגו, אולם יש לזקוף את הצלחתו (במיוחד לנוכח כישלונו הטרגי של סקוט) לזכות התכנון הקפדני והיכרותו הרחבה עם התנאים באיזור. גם התבוננותו באורח חייהם של אינואיטים בחוג הארקטי תרמה רבות להצלחת מסעו.

ב-1918 יצא אמונדסן לחקור אזורים חדשים באזור הארקטי, אולם בשל תנאי מזג אוויר קשים וחודשים רבים בהם היתה ספינתו לכודה בקרח, נאלץ לוותר על יעדי המשימה. למרות זאת הצליחה המשלחת בפיקודו להביא נתונים מדעיים (בין השאר נתונים מטאורולוגיים) חשובים מהאזור. במאי 1926 הצליח אמונדסן, יחד עם החוקר לינקולן אלסוורת (Lincoln Ellsworth) והטייס אומברטו נובילה (Umberto Nobile) לחלוף מעל הקוטב הצפוני בספינת אוויר, בטיסה הטרנס-ארקטית הראשונה בין שפיצברגן אשר בנורבגיה לאלסקה, מרחק של 5,500 ק"מ. לאחר שנחת נודע לו כי החוקר ריצ'רד בירד הקדימו ביומיים.

ביוני 1928 התנדב אמונדסן להצטרף לחיפושים אחר נובילה, אשר נעדר בעקבות טיסה מעל הקוטב. אמונדסן יצא במטוס לחיפושים אחריו, ולא חזר. נובילה נמצא לבסוף וניצל. שברי מטוסו של אמונדסן נמצאו ב-31 באוגוסט של אותה שנה.

אמונדסן בקוטב הדרומי, 1911 (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

בשנים האחרונות הטילו מומחים ספק בהישגיהם של פירי ושל בירד. פירי, טוענים מומחים, ביצע טעויות ניווט גסות, ויתכן כי פספס את הקוטב הצפוני ביותר מ-50 ק"מ. קשה גם להוכיח כי פירי אכן הגיע לקוטב, בשל הרישומים הרשלניים שביומנו. מיומניו של בירד, שנחשפו ב-1996, עולה כי הוא נאלץ לחזור לבסיסו בשל תקלה במטוסו, 250 ק"מ לפני הקוטב הצפוני. טענות אלו, אם הינן נכונות, הופכות את אמונדסן לאדם הראשון שהגיע אל שני הקטבים, הדרומי והצפוני - באחד דרך ברגליו ובשני הביט מבעד למטוסו.