אידי אמין

אמין טבח באנשי צבא שהיו נאמנים לאובוטה על מנת לבסס את שלטונו. תחילה קיבל סיוע מישראל, אך לאחר שנדחתה בקשתו לסיוע צבאי נוסף, פנה לעזרת לוב, שסיפקה לו תמיכה וסיוע צבאי.

ב-1972 גירש אמין מהמדינה את הישראלים ששהו בה, ומאוחר יותר את כל התושבים ממוצא הודי ופקיסטני, בטענה כי הם עושקים את העם האוגנדי. מעבר לאכזריותו, גרם הגירוש ההמוני לערעור הכלכלה של אוגנדה, מאחר שהעסקים והרכוש שנלקחו הועברו לתומכי אמין שהיו מושחתים ובלתי מיומנים.

ב-1976 כאשר השתלטו מחבלים פלסטינאים  על אחד ממטוסי חברת "אייר פראנס" התיר להם אמין להנחיתו בנמל התעופה באנטבה ואף שיתף איתם פעולה. לאחר מכן עסק בתיווך בין החוטפים למדינת ישראל, עד להוצאתו לפועל של מבצע יונתן ושיחרור החטופים על ידי כוחות צה"ל.

שלטונו של אידי אמין הפך אכזרי אף יותר לאחר ניסיון הפיכה כושל של אובוטה. מעשי טבח נגד מתנגדים או מתנגדים-לכאורה נפוצו במדינה. על פי הערכות שונות, נרצחו בשנים אלה בין 300 אלף לחצי מיליון אזרחים. למרות התנגדות גוברת בעולם לשלטון הטרור של אמין, הוא הצליח לשרוד בעזרת סיוע מלוב ומבריה"מ, וכן סיוע נסתר מארה"ב ומחברות פרטיות במערב.

ב-1978 פלש צבא אוגנדה לטנזניה השכנה. צבא טנזניה, שאליו הצטרפו חיילים מאוגנדה שהתנגדו לשלטון אמין, הדפו את הפלישה והחלו בכיבוש אוגנדה עצמה.

באפריל 1979 הגיעו לבירה קמפלה, והפילו את שלטונו של אמין. אידי אמין חולץ על ידי מטוס לובי, שהה זמן-מה בעירק,ומשם עבר לערב הסעודית. את השלטון באוגנדה תפס שוב מילטון אובוטה. ב-2003 נמסר על מותו בבית חולים בג'ידה שבערב הסעודית.