אמת מים

הרומאים החלו לבנות אמות מים בשנת 300 לפנה"ס לערך. ב-144 לפנה"ס נבנתה בסמוך לרומא אמת המים העילית הראשונה, אורכה היה כ-90 ק"מ (10 ק"מ עברו על גבי גשרים). עד לשנת 220 לספירה, לאורך תקופה של כ-500 שנים, נבנו ברומא בסך הכל אחת עשרה אמות, אשר סיפקו לרומא ולסביבתה כ-200,000 קוב מים ביום. חלק מהאמות עברו על גבי גשרים וקשתות וחלקן היו קרקעיות או תת קרקעיות. בתקופת פריחתה של האימפריה הרומית, בנו הרומים אמות מים גם בשטחים שהיו נתונים לשליטתה. לאחר נפילת האימפריה הרומית ובמהלך ימי הביניים הוזנחו הטיפול והתחזוקה באמות המים, ורבות מהן נהרסו כליל. שרידים של אמות מתקופת האימפריה הרומית נשתמרו בספרד, בצרפת, בצפון אפריקה, בקיסריה ובמקומות נוספים.

המצאת המשאבה סייעה להעביר מים ממקום למקום בלי הצורך להסתמך על כוח הכבידה בלבד, וכיום ממעטים להזרים מים (במיוחד לשתייה) בתעלות פתוחות. עם זאת השימוש בתעלות וצינורות להעברת מים ממרחקים למרכזי אוכלוסין גדולים קיים גם במאה ה-21. כך למשל, ערים שונות בארצות הברית (למשל ניו יורק ולוס אנג'לס) מקבלות אספקת מים באמצעות אמות מים שאורכן יכול להגיע לכמה מאות ק"מ. במערב אוסטרליה הוקמה אחת מאמות המים הארוכות בעולם, באורך של 565 ק"מ. אמת המים הגדולה בישראל היא מוביל המים הארצי.

דוגמה מובהקת לאמה החצובה בסלע היא נקבת השילוח אשר בירושלים. הנקבה נחצבה במאה ה-8 לפנה"ס בהוראת חזקיהו מלך יהודה והובילה את מי מעיין הגיחון אל ברכת השילוח שבין חומות העיר ירושלים. היא נתגלתה באקראי בשנת 1880. אורכה 533 מ', רוחבה כ-60 ס"מ וגובהה נע בין 1.45 ל-5.08 מ'