שושנון

השושנון ושושנת-הים מקיימים יחסים סימביוטיים: השושנון מוצא לו מחבוא בין הזרועות הצורבות של שושנת-הים הפונדקאית, ו"בתמורה" לכך הוא מגרש דגים הבאים לטורפה (כגון פרפרונים), וכן מביא לה פירורי מזון מן הסביבה. השושנון מתרחק מן השושנה רק כאשר הוא יוצא לחפש מזון (בעיקר פלנקטון), וגם אז לא ירחיק ליותר ממטר או שניים. מערכת יחסים זו מעוררת עניין מדעי רב, ומחקרים חדשניים הראו כי ריר המופרש מגוף הדג הוא המנטרל את התאים הצורבים של השושנה ומאפשר לשושנון לחיות בקרבתה מבלי להיפגע.

שושנון אילתי (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

מין מהסוג שושנון. דג אנדמי (ייחודי) לים סוף. אורכו עד כעשרה ס"מ, מבנה גופו מעויין והוא מכוסה קשקשים קטנים. צבעו חום-כתום עם שני פסים כחולים אנכיים במרכז הגוף. לדג הצעיר יש לעתים פס בהיר שלישי בבסיס הזנב. הלסתות מצויידות בשיניים חרוטיות, שולי קדם מכסה הזימים ומכסה הזימים עצמו משוננים, וסנפיר הגב מעט שקוע.

הדגים הבוגרים מקיימים אורח חיים מונוגמי. הם חיים בזוגות בין זרועות השושנה המשמשת להם כמעין נחלה משותפת, ולעתים נוסף להם גם דג צעיר. השליטה היא הנקבה, והיא גם הגדולה והתוקפנית יותר כלפי החודרים לנחלתה. בני מין זה מסוגלים להחליף את מינם: אם נטרפת הנקבה, יהפוך הזכר לנקבה והצעיר שבמקום, או צעיר אחר שחודר לתוך השושנה, מקבל את תפקיד הזכר. אם נבודד צעיר כזה, שאורכו 10 - 15 מ"מ, הוא יתפתח ישירות לנקבה בלי שיעבור את שלב הזכר.

בתקופת הרבייה מנקה הזכר משטח סלעי בקרבת השושנה ומזמין אליו בתנועות חיזור את הנקבה. הנקבה מטילה את הביצים הנדבקות לסלע, ושני בני הזוג שומרים עליהן בקפדנות מפני אויבים פוטנציאליים ודואגים לזרימת מים שוטפת כדי לספק לביצים שפע חמצן. זוג אחד מסוגל להטיל 4 - 6 פעמים בשנה.לאחר 5 – 6 ימים בוקעות הפגיות (דגיגים) שגודלן כ-2 מ"מ. בשלב הראשוני לחייהם, מתפתחים בני המין בתוך להקות פלנקטון, אולם עם הגיעם לגודל של כ-10 מ"מ הם יוצאים לדרכם בחיפוש אחר שושנת ים שתשמש להם מקלט. פרטים שלא הצליחו למצוא את מבוקשם, עתידים להיטרף עד מהרה בידי דגים גדולים מהם.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.