חאפז אל-אסד

חאפז אל-אסד נולד בשם חאפז אל-וחש, בכפר קרדחה הסמוך לעיר לטקיה, כבן לעדה העלווית (מיעוט אתני בסוריה). בנערותו נשלח לפנימיה בעיר לטקיה ובתוך זמן קצר נעשה מעורב בפעילות פוליטית וציבורית. ב-1946 הצטרף למפלגת אל-בעת'.

ב-1952 נכנס לאקדמיה הצבאית של סוריה והוכשר כטייס. עבר אימונים והשתלמויות במצרים ובברית המועצות. באותם שנים שינה את שם משפחתו מ"אל-וחש" (הפרא) ל"אל-אסד" (האריה). ב-1958 התחתן עם אניסה מחלוף; לזוג נולדו חמישה ילדים (ארבעה בנים ובת). בתקופת שותפותה של סוריה בקהילייה הערבית המאוחדת (1959 - 1961) שהה בגלות במצרים. בה בעת המשיך בפעילותו במפלגת הבעת', ומשנות ה-60 היה מראשי הסיעה הצבאית השמאלנית שבה.

לאחר הצלחתה של הפיכת מרס 1963 ותפיסת השלטון ע"י הבעת', נתמנה למפקד חיל האוויר. בהפיכת 1966 תפסה הסיעה הצבאית את השלטון, ואסד נתמנה שר ההגנה. בתקופת כהונתו בתפקיד זה נוצחה סוריה במלחמת ששת הימים ואיבדה את רמת הגולן. בעקבות זאת התעמת אסד עם שליט סוריה דאז, הרמטכ"ל צלאח אל-ג'דיד, וב-13 בנובמבר 1970 הדיח אותו ואת מקורביו; לימים כונתה הפיכה זו "מהפכת התיקונים".

חאפז אל-אסד (מימין) ואנואר סאדאת בפגישה בדמשק, 1977 (צילום: איי פי)

עד 1971 כיהן כראש ממשלת סוריה, ואז נבחר לנשיא המדינה (כמועמד יחיד); ב-1978 נבחר שנית ל-7 שנים. בתקופת שלטונו פעל במרץ לשיקום צבא סוריה ולמודרניזציה שלו, ונעזר בסיוע סובייטי רב. בה בעת קידם תוכניות פיתוח נרחבות, במימון מדינות הנפט הערביות וגורמים בינלאומיים. בתקופה זו שררה יציבות פוליטית בסוריה, בין השאר משום שאסד שלט ביד חזקה ודיכא באכזריות את כל מתנגדיו, בעיקר את "האחים המוסלמים"; כאשר ניסו להתמרד ב-1982, ערך טבח במעוזם בעיר חמת, שנהרגו בו (לפי הערכות שונות) 10,000 - 30,000 איש.

אסד נקט מדיניות קיצונית נגד ישראל. ב-1973 הצטרף למצרים בהתקפת הפתע עליה במלחמת יום הכיפורים, ולאחריה ניהל מו"מ קשוח עם ישראל, בד בבד עם מלחמת התשה, עד שחתם ב-1974 על הסכם הפרדת הכוחות ברמת הגולן. אסד קיים בקפידה את ההסכם ולא התיר למחבלים לפעול נגד ישראל משטחה של סוריה, אך מסוף שנות ה-70 סייע לגורמים שונים בלבנון בפעולותיהם נגד ישראל.

ביחסים עם מדינות ערב אימץ עמדה דוקטרינרית קיצונית, והביא למעשה לבידודה של סוריה. היה שרוי בסכסוך תמידי עם הפלג העירקי של הבעת', בראשות צדאם חוסיין; ובניגוד לעמדה הכלל-ערבית, תמך באירן במלחמתה עם עירק. אסד לא סלח לאנואר סאדאת על שחתם על הסכם שלום עם ישראל, וניתק את היחסים הדיפלומטיים עם מצרים למשך עשר שנים.

מאז ומתמיד היה אסד שותף לתחושה הרווחת בסוריה כי לבנון היא חלק ממנה, שנקרע מעליה עקב תככי האימפריאליזם. ב-1976, על רקע מלחמת האזרחים המסלימה בארץ זו, שיגר את צבאו לעזרת הגורמים המוסלמיים הלבנוניים. בסדרה של מהלכים צבאיים ומדיניים עלה בידו לבסס את שליטת סוריה בלבנון, ואף לזכות בהסכמת הליגה הערבית לכך.

בעת פלישת ישראל ללבנון ב-1982 (מלחמת לבנון הראשונה) התעמתו כוחותיה עם צבא סוריה, שהוכה קשות באוויר. אף על פי כן סייעה המלחמה לסוריה לבסס עוד יותר את אחיזתה בלבנון, ואסד כפה על הלבנונים חוקה חדשה, שצמצמה את סמכויות הלא-מוסלמים. אסד המשיך לסייע למלחמת הגרילה נגד ישראל בלבנון, ובעיקר לפעילותם של אנשי חיזבאללה בדרום המדינה.

חאפז אל-אסד (במרכז) לצד נשיא מצרים, חוסני מובארכ ויורש העצר הסעודי, עבדאללה, 1996 (צילום: איי פי)

אסד טיפח את הקשרים ההדוקים ששררו בין סוריה לברית המועצות עוד לפני זמנו. לעומת זאת, יחסיו עם מדינות המערב היו מעורערים. אך החל מפירוקה של ברית המועצות השתנה יחסו והתחילה התקרבות הדרגתית למערב. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה צירף יחידות סוריות לכוחות הקואליציה הבינלאומית, ואחר כך שלח את נציגיו לוועידת מדריד, שם נקטו קו קשוח של נכונות לשלום עם ישראל תמורת החזרתה של כל רמת הגולן. בעקבות זאת התנהלו לסירוגין שיחות ישירות בין ישראל לבין נציגיו של אסד (הוא עצמו סירב להיפגש עם כל אישיות ישראלית), אך אלה נקלעו שוב ושוב למבוי סתום.

מצב בריאותו הרעוע של אסד בשנות חייו האחרונות עורר מאבק סמוי למחצה על כס הנשיאות; במאבק זה ניסה אחיו רפאעת לבצר לעצמו עמדת בכורה. בנו הבכור באסל, שנועד להיות יורשו, נהרג בתאונת דרכים ב-1994, ואסד החליט להעביר את ירושת השלטון לבשאר, בנו השני. ביוני 2000 נפטר הנשיא, וחודש אחר כך בחרה סוריה בבנו בשאר אל-אסד כיורשו.

הלוויתו של חאפז אל-אסד (צילום: רויטרס)

אסד הביא יציבות לסוריה, אחרי שנים רבות של זעזועים וחילופי שלטון. הגם שלא עלה בידו מעולם להגשים את חלומו, נטילת ההגמוניה בעולם הערבי, הוא הצליח לבסס את ארצו כגורם רב-חשיבות במזרח התיכון, וכאמור, גם מימש במידה רבה את חזון "סוריה הגדולה" במה שנוגע ללבנון. שאיפתו לשקם את הצבא הסורי נופצה כאשר נשמט מתחתיו בסיס הסיוע הסובייטי. מאידך גיסא, מצבה הכלכלי של סוריה השתפר בימיו, והדבר סייע רבות ליציבות שלטונו.