אסתר המלכה

לבקשת מרדכי בן-דודה (ולא דודה, כפי שמקובל בטעות) הייתה אסתר לאשת אחשוורוש (המזוהה עם המלך קסרקסס) מלך פרס ומדי (אסתר ב, טו-יז), וניצלה את מעמדה כדי להציל את עמה מידי המן האגגי.

אסתר מול אחשוורוש, צילום מבויים (ג'וליה מרגרט קמרון, 1865)

תיאור דמותה של אסתר יוצא דופן בין תיאורי הנשים במקרא מבחינת פיתוחו הספרותי, הדינמיקה ועושר הפרטים וההתרחשויות בסיפור המגילה. אסתר משתלבת בחצר המלך רוויית התככים, ולבקשת מרדכי לוקחת על עצמה סיכון כבד, ויוזמת בניגוד למקובל, מפגש עם המלך (על אף שלא זומנה אליו), "ובכן אבוא אל המלך, אשר לא כדת" (כלומר, שלא כדין) "וכאשר אבדתי, אבדתי" (אסתר ד, טז).

כפי שעולה מתוכנה של עלילת המגילה, עוברת אסתר שינוי דרמטי, מדמות כנועה ופסיבית המופעלת על ידי מרדכי, לאישיות נחושה והחלטית הפועלת בנחרצות מתוך שיקול דעתה העצמאי. בסביבה רוויית יצרים, תשוקות ומאבקי כוח היא נוקטת בתחבולות, מגלה אומץ לב, חוכמה, מסירות וסולידריות עמוקה עם בני עמה. סיפורה שזור הסתירות והמתחים הדרמטיים והקומיים, מעלה שאלות ערכיות ומוסריות עמוקות כמו: שאלת הזהות האינדיבידואלית למול זהות ומחוייבות קולקטיבית; התנגשות ערכי תרבותה היהודית בערכי התרבות הכללית המקובלים בחצר המלך הפרסית; סתירה בין נורמות אישות וטוהר מידות המקובלות על פי דתה היהודית לבין שליחות הפיתוי והמשכב עם המלך הערל; קונפליקט בין ערכי מוסר כלליים לבין צידוק הטבח במשפחת המן וברבבות נאמניו.

על פי המסופר, בעקבות סירובה של ושתי המלכה, אשת אחשוורוש, להענות להזמנה מעליבה של בעלה להופיע במשתה מלכותי בפני אורחיו הגברים, ביקש אחשוורוש להחליפה במלכה אחרת. לשם כך נערכו חיפושים בכל מדינות ממלכתו (כ-127 במספר: "המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה"; אסתר א א). בסופם של החיפושים נבחרה אסתר היהודיה לאשת המלך ולמלכה. אסתר, בתו המאומצת ובת דודו של מרדכי היהודי , הסתירה מהמלך, בעצת מרדכי, את עובדת היותה יהודיה.

אחשוורוש והמן במשתה של אסתר המלכה, ציור של רמברנט, 1660 (מתוך מאגר jupiter)

לאחר שסיפר מרדכי לאסתר את דבר המזימה, ביקש ממנה לפנות אל המלך בבקשה לביטול הגזירה. אסתר דיווחה לו על הסיכון בפנייה ישירה מצדה אל המלך, מבלי שהוא עצמו יזם את המפגש. מרדכי השיב בתוקף כי לנוכח הסכנה ליהודי הממלכה, אין בידה הזכות להתחמק ממילוי תפקידה: "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (ד, יג-יד). אסתר, כאמור לעיל, נענתה להוראה, הסתכנה במוות ופנתה לאחשוורוש בבקשה לביטול הגזירה. במקביל להסכמתה קרא מרדכי בשם אסתר לכל יהודי שושן לצום שלושה ימים (ומכאן מצוות תענית אסתר).המגילה אינה מסבירה את סיבת הצום, וההנחה היא כי הוא נועד להביא להצלחת המשימה, כמו גם להצלתה של אסתר מתגובה נזעמת של המלך ליוזמת הפנייה הישירה.

מקץ שלושה ימים הלכה אסתר למלך אחשוורוש וביקשה ממנו להצטרף אליה למשתה. יום לאחר מכן ביקר אותה המלך, יחד עם המן, ואז גילתה לו אסתר את דבר היותה יהודיה. כמו כן ביקשה ממנו את ביטול גזירת ההשמדה, ואת דבר אחריותו של המן על ההחלטה. המלך זעם ויצא מן האולם, והמן, שחשש לחייו, פנה לאסתר מתוך תקווה כי תפעל למען רחמיו של המלך. כששב אחשוורוש לאולם מצא את המן רכון על מיטת אסתר, ומחזה זה העצים את כעסו על המן: "ויאמר המלך: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית. הדבר יצא מפי המלך, ופני המן חפו" (ז, ח). אחשוורוש נענה לבקשת אסתר, והגזירות בוטלו. את המן ובניו הורה לתלות על העץ שהוא עצמו הקים לשם תליית מרדכי. את מרדכי מינה אחשוורוש למשנה למלך.

בתוספות המופיעות בתרגום השבעים לנוסח המקראי של המגילה, נושאת אסתר תפילה לאלוהים ומבקשת את עזרתו. בתפילתה מתוודה אסתר כי היא סולדת מכתר מלכות ומתעבת משכב ערל (עם המלך אחשוורוש); כמו כן היא מצהירה על כך שלא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו. עוד מסופר שם כי במהלך המפגש היזום שלה עם המלך (לבקשתו של מרדכי), היא אבדה את הכרתה, ורוחה שבה אליה רק לאחר שהמלך סלח לה (על הכניסה לחצרו ללא הזמנה מפורשת מצידו, שדינה מוות) והרגיע אותה בהבטיחו לה כי לא תענש.