מגילת אסתר

מהלך האירועים המתואר במגילת אסתר מתרחש בימי מלכותו של אחשוורוש על פרס ומדי. במחקר המקראי קיימות סברות לפיהן אחשוורוש הוא המלך הפרסי חשאיארשא (קסרקסס ה-1 ביוונית), שישב במלכות בשנים 465 - 485 לפני הספירה.

על פי המסופר, בעקבות סירובה של ושתי, אשת אחשוורוש, להופיע במשתה מלכותי ביקש אחשוורוש להחליפה באחרת. לשם כך נערכו חיפושים בכל מדינות ממלכתו (כ-127 במספר: "המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה"; אסתר א א). בסופם של החיפושים נבחרה אסתר היהודיה לאשת המלך ולמלכה. אסתר, בתו המאומצת ובת דודו של מרדכי היהודי, הסתירה מהמלך, בעצת מרדכי, את עובדת היותה יהודיה.

בחלק מרכזי מהמגילה עומד סיפור העימות בין המן, ראש שרי המלך, למרדכי. סירובו של מרדכי להשתחוות בפני המן הביא את האחרון ליזום את השמדת כל היהודים ("כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש, עם מרדכי" אסתר ג ו). המן קיבל את הסמכת אחשוורוש לביצוע ההשמדה בי"ג באדר. צו הנושא את שם המלך וחותמת טבעתו נשלח לכל רחבי הממלכה והוקם עץ לתליית מרדכי היהודי.

לאחר שסיפר מרדכי לאסתר את דבר המזימה, קרא מרדכי בשם אסתר לכל יהודי שושן לצום, כדי להעביר את רוע גזרותיו של המן (ומכאן תענית אסתר). מקץ שלושה ימים הלכה אסתר למלך אחשוורוש וגילתה לו, בעת משתה שנערך בנוכחות המן, את דבר היותה יהודיה. בעקבות סיפורה של המלכה שינה אחשוורוש את רוע הגזרה וציווה לתלות את המן ואת בניו. את מרדכי מינה אחשוורוש למשנה למלך.

אסתר מספרת לאחשוורוש את דבר מזימתו של המן הרשע (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

מאחר ועל פי חוקי הממלכה לא ניתן לבטל צו שניתן בשם המלך ונושא את חותם טבעתו, לא ביטל אחשוורוש את הצו להשמדת היהודים, אך הוציא תחתיו צו נוסף, המתיר ליהודים להגן על נפשם כנגד הקמים להורגם ולהשמיד את אויביהם. ביום שנועד להשמדה, לחמו היהודים ולבסוף גברו על אויביהם. הנצחון נחגג במשתה אשר לזכרו ולזכר ניצחון היהודים על מבקשי נפשם נקבע פורים כחג לדורות הבאים.

לקראת סופה של המגילה מתוארים מנהגי פורים, כפי שנכתבו בידי מרדכי: משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.

המנהג לקרוא את המגילה בפורים עתיק ביותר: במסכת מגילה (המוקדשת כולה לענייני קריאתה ולשאר המצוות הקשורות בפורים) מסופר על חכמים שונים, שקיימו את מצוות קריאת המגילה בשעת השמד, ובכך סיכנו את עצמם. רבי יהודה הנשיא העיד, כי בימי ילדותו, בשעה שהיה בעיר לוד, נכח בקריאת המגילה בלילה. כן מספרת האגדה על רבי מאיר שהלך לעיר עסיא לעבר את השנה ולא מצא שם מגילה שממנה יוכל לקרוא. משנוכח לדעת כי לא יוכל להשיג מגילה ממקום אחר, כתב את כל המגילה על קלף כשר מזכרונו.

בימינו פסקה ההלכה, שמי שאין בידו מגילה כשרה, יכול בשעת הדחק לקרוא את המגילה מתוך ספר מודפס. בשעה שקוראים במגילה נהוג לגלול אותה מספר פעמים כמין איגרת. גם מנהג זה קדום - מתקופת הגאונים, ומצאו בו רמז לכתוב בה: "על כל דברי האיגרת הזאת".

בתקופת המשנה היו נוהגים לקרוא את המגילה החל ביום י"א באדר ועד יום ט"ו לחודש זה. הצורך בהקדמת הקריאה נבע מכך, שבני הכפרים לא היו בקיאים בקריאת המגילה, ויכלו אפוא לקחת חלק בקריאתה רק בבואם העירה בימי השוק - ימי שני וחמישי. ברוב הערים נהגו לקרוא את המגילה בי"ד באדר, ובערים המוקפות חומה מימי יהושע בן-נון - בט"ו לחודש.

חכמי האגדה ניסו ליישב קושי זה בדרך אחרת. הם טענו שחלק מן המילים "מלך" המופיעות פעמים רבות במגילה, מכוונות כלפי האל. כך לדוגמה דרשו על הפסוק: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (מגילת אסתר, פרק ו' פסוק א') - שנת מלכו של עולם (מגילה ט"ו). רבי יוחנן אף נתן כלל בדבר: "כל מקום שנאמר במגילה המלך אחשוורוש - באחשוורוש הכתוב מדבר; וכל מקום שנאמר בו מלך סתם - במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר".

על פי סברה נוספת הסיפור כולו אינו יהודי במקורו, אלא "מאומץ", משום ששמותיהם של שני היהודים הממלאים את התפקידים המרכזיים במגילה, מרדכי ואסתר, הם גרסאות של שמות האלים המסופוטמיים מרדוך ו אישתר.

לפרויקט - לחצו כאן.