ארבעה מינים

לדעת חז"ל, נבחרו ארבעה צמחים אלו משום השוני שביניהם, ואיחודם מסמל את אחדות העם ולכידותו:

• אתרוג - יש לו טעם ויש לו ריח.
• לולב - לפריו (תמר) יש טעם אך אין לו ריח.
• הדס - ריחו נעים, אך אין לו טעם.
• ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח.
  

האתרוג מסמל את תלמידי החכמים שהם יודעי התורה (ריח) ומקיימי המצוות (טעם). הלולב - את אלה שלא למדו די תורה ואינם ידענים ומעמיקים, אך מעשיהם נאים ובעלי טעם. ההדס - את הדורשים יפה אך אינם מקיימים, והערבה - את אלה שלא למדו תורה ושאינם מקיימים את המצוות. הבורא מחבר את כולם ואוגדם לאגודה אחת, ונמצא זה מכפר על זה וזה משלים את זה. כך מלמדת היהדות על היחסים שבין האדם לחברו.

חרדים בודקים לולבים בשוק ארבעת המינים בבני ברק (צילום: אי פי איי)

בבוקר חג הסוכות מברכים "ברוך אתה... על נטילת לולב" בסוכה (ביום החג הראשון מוסיפים גם ברכת "שהחינו וקימנו"). בבית הכנסת מחזיקים המתפללים בידיהם את ארבעת המינים: את האתרוג ביד אחת, ואת שלושת המינים האחרים ביד שניה, משולבים זה בזה. עם המינים מקיפים את בימת בית הכנסת, ומנענעים אותם תוך כדי אמירת ה"הלל". הרעיון בנענועי אגד המינים הוא עצירת "רוחות רעות".  

ביום הראשון של סוכות ארבעת המינים חייבים להיות רכושו של כל אדם המברך עליהם. זאת משום שהמצווה מן התורה המתייחסת ל"ביום הראשון" מורה על "לקחתם לכם" - כלומר, משלכם (ראו הציטוט המובא בפתיחת הערך). בשאר ימי החג מקור המצווה הוא הוראת חכמים ("מצווה מדרבנן"), ועל כן יכול אדם לברך על ארבעת המינים שאינם שלו, ובלבד שקיבל את רשות בעליהם. מלכתחילה נהגו לקיים את מצוות ארבעת המינים רק ביום הראשון של חג הסוכות, כהוראת המקרא, ורק בבית המקדש קיימו מצווה זו במשך שבעת ימי החג. עם חורבן הבית תיקנו חכמים לברך על נטילת ארבעת המינים כל שבעת ימי החג, לזכר המנהג שנהג בבית המקדש.

האתרוג הוא "פרי עץ הדר" המקראי - קביעה זו נשענה, בין היתר, על תרגום המקרא הקדום לארמית של אונקלוס (תרגום אונקלוס), אשר תרגם את הפרי הנדרש לאתרוג. מכל ארבעת המינים, רבים המקפידים להשקיע ממון רב דווקא בניסיון להשיג אתרוג מהודר במיוחד. הכללים הבסיסיים לאתרוג כשר: על קצהו התחתון של האתרוג להיות רחב, ועל חלקו העליון להיות צר. עליו להיות נקי מפגיעות ומ"פצעים" בחלקי גופו החיצוניים.   

הלולב הוא ענף מעץ הדקל, והוא מהודר וזקוף. כל המצווה קרוייה על שמו - "נטילת לולב" - משום שהוא הבולט בארבעת המינים. שאר שלושת המינים מוצמדים אליו (כולל האתרוג שמקורב אליהם בשעת התפילה).

להדס משתמשים בשלושה ענפים, לפי הכתוב: "ענף (אחד), עץ (אחד), עבות (אחד)". הדס מהודר הוא ענף שבו שלושה עלעלים יוצאים מאותה נקודת מוצא ; ענף "עבות".

לערבה מסתפקים בשתי ערבי נחל. רצוי שהקנה של הערבה יהיה בגוון אדמדם, שעליה יהיו צרים וארוכים וראשיהם שלמים. נוהגים לרענן את הערבה על ידי עטיפתה בבד לח, אם כי רצוי להחליף את ענפי הערבה במשך חול המועד. את ההדסים מצמידים לימין הלולב, ואת הערבות האגודות לצד שמאל של הלולב, כשהן נמוכות מן ההדסים. הלולב עצמו בולט מעל ההדסים בשיעור של טפח לפחות - 10 ס"מ.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.