הפסל "דוד" (1504) צילום: גטי אימג' בנק ישראל
	הפסל "משה" (1513/6) צילום: גטי אימג' בנק ישראל
	פסל "העבד" צילום: גטי אימג' בנק ישראל

   הדפס

אתרים נוספים

מיכלאנג'לו בואונרוטי

ערכים קשורים

	רנסנס
	משפחת מדיצ'י
	דיוניסוס
	קפלה סיסטינה
	פרסקו
	נח
	ניאו-אפלטוניות

תחומים קשורים

	אדריכלות
	ציור ופיסול

מיכלאנג'לו בואונרוטי

Michelangelo Buonarroti

מידע נוסף

מיכלאנג'לו בואונרוטי (1475 - 1564), שמו המלא: מיכלאנג'לו די לודוביקו (Ludovico) בואונרוטי סימוני (Simoni). צייר, פסל, רשם, אדריכל ומשורר, יליד הכפר קפרזה (Caprese) שבטוסקנה, כ-100 ק"מ מזרחית לפירנצה. מגדולי האמנים של תנועת הרנסנס ואמנות המערב.

מיכלאנג'לו למד בסדנתו של הצייר האיטלקי דומינקו גירלנדאיו, וב-1489 למד בהדרכתו של ברטולדו די ג'ובני ב"גן פסלי העולם העתיק" של בית מדיצ'י, שהיה מעין אקדמיה לאמנות; שם נהנה מחברתם של אמנים, פילוסופים ומשוררים.

ב-1496 הגיע מיכלאנג'לו לרומא ושם השלים את ראשוני פסליו החשובים, "בכחוס" (1496/7) ו"פייטה" (1499). ב"פייטה", פסל מדונה המחזיקה בזרועותיה את גוויית ישוע שהורדה מהצלב, מצא פתרון מבריק לבעיית גילופו של גוף גבר באורך מלא השרוע על ברכי אשה. יצירה מרהיבה זו פרסמה את שמו בכל איטליה, ובשובו לפירנצה ב-1501 קיבל הזמנות רבות וחשובות. הפסל "דוד" רב העוצמה (1501/4) התקבל בהתלהבות גדולה, כביטוי לעצמאותה של פירנצה.

ב-1505 חזר מיכלאנג'לו לרומא בהזמנת האפיפיור יוליוס ה-2 ותכנן את מצבת הקבורה המונומנטלית לאפיפיור. המפעל שלא הושלם וממנו נותר הפסל "משה" (1513/6) בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי; מיכלאנג'לו פיסל את משה כשבראשו קרניים, בשל תרגום שגוי לאיטלקית של משפט בתנ"ך.

ברומא החל לצייר ב-1508 את תקרת הקפלה סיסטינה שבוותיקן, מפעל אדיר-ממדים שהושלם לאחר 4 שנות עמל מפרך; במשך רוב הזמן הזה עבד ללא עוזרים. ציורי הפרסקו הללו מגוללים את חזון שאיפת האדם אל השגב האלוהי, תוך מיזוג מרהיב של החן הפלורנטיני ורוממות המבצע הרומאי. נביאים, סיבילות ו"איניודי" (נערים עירומים) צופים במעשה הבריאה, במבול ובשכרותו של נוח - שילוב מושלם של יסודות נוצריים ואליליים-קלאסיים, שמקורם בתורות הניאו אפלטוניות.

בפירנצה (1519 - 1534) יצר מיכלאנג'לו את פסלי קבריהם של לורנצו וג'וליאנו דה מדיצ'י בקפלת מדיצ'י שבכנסיית סן לורנצו. עם שובו לרומא, שם עבד ב-30 שנותיו האחרונות, קיבל על עצמו את ביצוע הפרסקו "יום הדין האחרון" (1536/41) על קיר המזבח בקפלה סיסטינה. היצירה מבטאת את דכדוך הנפש לאחר הרפורמציה. ישוע זועם, נוקם ונוטר, ודמויות שריריות ומעוותות, שבאו על מקומן של הדמויות הרכות המוקדמות, מדגישות את עונשם של החוטאים.

מידע נוסף

 

אמנות הרנסנס - מסע בזמן אל אחת התקופות היצירתיות בתולדות האמנות - אמנות הרנסנס שגילתה נפח חדש ופרספקטיבה חדישה על החיים. פרויקט מיוחד באתר הכיתה האינטראקטיבית.

	חזרה לעמוד הקודם
	חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה