פרנסיסקוס הקדוש מאסיזי (1182-1226), באיטלקית סן פרנצ'סקו ד'אסיזי (San Francesco d'Assisi), בשמו המקורי פרנצ'סקו די פייטרו די ברנרדונה (Francesco di Pietro di Bernardone); נזיר איטלקי, מטיף ומשורר, מייסד המסדר הפרנסיסקני,
אחד האישים הנערצים ביותר בנצרות הקתולית.
כשהיה בן 22 פרש לחיי נזירות וסגפנות; למרות שבא ממשפחה עשירה, הוא האמין כי העוני הוא אידיאל חשוב בדת הנוצרית. כשהיה ברומא, שאליה הגיע כצליין, החל לקבץ נדבות וכך השתחרר מהצורך להיות בעל נכסים.
עבר בדרום צרפת, בספרד ובמצרים במסע הצלב ה-5
(1219).
צניעותו, שמחת החיים שפיעמה בו ומסירותו לדת משכו אליו קהל מעריצים, שהיו לגרעין מסדרו ונדרו נדרי עוני חמורים ("נזירים-קבצנים"). מסופר עליו שהטיף לציפורים, ובנועם דבריו השפיע על זאב.
פרנסיסקוס הקדוש מטיף לציפורים (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)
על פי המסורת הנוצרית בשנת 1224 במהלך חגיגות לכבודה של מריה הקדושה הופיע על גופו של פרנסיסקוס סימני ה"סטיגמטה" (סימני הצליבה בידיו וברגליו של ישוע
הנוצרי וכן סימנים שהופיעו באורח מסתורי בגופם של כמה קדושים נוצרים, במקומות שישוע נפצע בהם בעת שנצלב. סימנים אלה מסמלים את שיתוף נשמתם בצליבת ישוע). עד למותו, שנתיים לאחר מכן, ניסה פרנסיסקוס להסתיר מעיני כל את הסימנים.
בשנת 1226 נפטר ונקבר בכנסיית סנט גיורגיו באסיסי. הוכרז כקדוש ב-1228. במסורת העממית נחשב לקדוש המגן על בעלי החיים, ולאחד הקדושים המגינים על איטליה. ב-1979 הכריז עליו האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2
כקדוש המגן על האקולוגיה.
הדפס
