נעמי שמר

נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת. הוריה והקיבוץ תמכו בנטייתה המוסיקלית, וכבר בגיל צעיר למדה באקדמיה למוסיקה בירושלים וכן קיבלה שיעורי פסנתר ממורים פרטיים. את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל. לאחר מכן התחילה לפרסם שירים משלה, תחילה תחת שם-העט "אליפז" (למשל, "שיירת הרוכבים"). בסוף שנות ה-50 כבר הכיר הציבור בישראל רבים מלחניה ושיריה ("הטיול הקטן", "הדואר בא היום"), ולקראת תום אותו עשור כתבה שירים רבים ללהקות צבאיות, למחזות זמר ("חמש חמש") ולאמנים מוכרים (ריקה זראי, יפה ירקוני). שיתוף הפעולה של שמר עם חברי "בצל ירוק" (ב-1957) הניב להיטים כמו "נועה" ו"משירי זמר נודד", ושיתוף הפעולה שלה עם צמד "הדודאים" הניב את "כיבוי אורות" ו"שיר לחג עשור". ללהקת פיקוד המרכז כתבה שמר את "חמסינים במשלט".

נעמי שמר בהופעה, 1990 (צילום רפרודוקציה: מיכאל קרמר)

בראשית שנות ה-60 כבר היתה נעמי שמר דמות מרכזית בעשייה המוסיקלית בישראל. היא היתה לכותבת ומלחינה מבוקשת, במיוחד ללהקות הצבאיות השונות. ללהקת הנח"ל כתבה את "מטריה בשניים", "מחר", "חפש אותי", "עוד לא אכלנו", "חורשת האקליפטוס" ועוד. לאחר מכן באו הלחן ל"שם הרי גולן" (שכתבה המשוררת רחל), "לילה בחוף אכזיב" ועוד רבים אחרים. ניתן לומר בביטחון ששמר היתה היוצרת המוסיקלית המוכרת והאהובה ביותר בישראל של אותן שנים.

במחצית השנייה של שנות ה-60 המשיכה הקריירה של שמר לנסוק: היא כתבה והלחינה את "העיר באפור", "אילו ציפורים", וב-1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, הציגה את יצירתה שהציבה אותה במקום יחיד ומיוחד במינו, "ירושלים של זהב". השיר בוצע בפסטיבל הזמר של אותה שנה (מחוץ למסגרת התחרות) על ידי הזמרת שולי נתן, והאפיל על כל השירים שלקחו חלק בתחרות. מספר שבועות לאחר מכן, בתום מלחמת ששת הימים שבמהלכה נכבשה העיר העתיקה של ירושלים, עידכנה שמר את השיר (שכבר זכה לפופולריות חסרת תקדים) והוסיפה לו בית נוסף. הגירסה החדשה היתה להמנון הבלתי רשמי של אווירת הניצחון שלאחר המלחמה, וקשרה את נעמי שמר, שוב, בקורות העם והמדינה. אחרי המלחמה כתבה את "אנחנו שנינו מאותו הכפר", שביטא את תחושת האבל על חללי המלחמה.

גם בתקופת מלחמת יום הכיפורים הטביעה נעמי שמר את חותמה. לנוכח אווירת הדיכאון והחרדה ששררה בארץ בימיה הראשונים של המלחמה החליטה שמר לתרגם ולבצע את "Let It Be" של הביטלס. אך בסופו של דבר הכירו המאזינים את השיר במנגינה שונה, ששמר כתבה לו במיוחד. השיר "לו יהי" הפך באחת לסמלה של מלחמת יום הכיפורים, ומזוהה עמה עד היום.

במהלך שנות ה-70 החלה נעמי שמר לחרוג ממנהגה ולהבליט את עמדותיה הפוליטיות, שנטו לימין (שירה "על כל אלה", ובו המלים "אל נא תעקור נטוע", היה סמל למאבקם של תושבי חבל ימית נגד פינויים). אבל מקומה של שמר בקונסנזוס הישראלי היה חזק דיו, והיא המשיכה ליצור ולשתף פעולה עם חשובי האמנים. למשל, לקראת סוף שנות ה-70 הפך יהורם גאון את שירה "עוד לא אהבתי די" ללהיט.

פעילותה המוסיקלית של שמר הואטה מאוד בשנות ה-80 וכמעט פסקה בשנות ה-90. היא הקליטה מספר שירים וכתבה גם לאמנים אחרים (שושנה דמארי, משה בקר, בני אמדורסקי ואחרים), אך במידה פוחתת והולכת. חריג אחד ראוי לציון הוא שיר הילדים שכתבה בסוף שנות ה-80, "הכול פתוח", אשר הפך ללהיט בביצוע עופר לוי ולאה לופטין. בשנות חייה האחרונות חזרה שמר להופיע בפני קהל מצומצם והמשיכה לכתוב ולהלחין. ליום השנה הראשון לרצח יצחק רבין תרגמה והלחינה את שירו של וולט ויטמן, "הו רב-חובל".

חדר מוסיקה בקיבוץ כנרת לזכרה של נעמי שמר (צילום: עמית מגל)

במשך שלושה עשורים היתה נעמי שמר אחד מסמלי התרבות הישראלית: כותבת, מלחינה ומבצעת של עשרות שירים שהפכו לקלאסיקה. דומה שהיא השכילה, בכל עת, לשקף ולבטא בשיריה את הלוך הרוח של הציבור הישראלי. ואכן, שיריה נלמדים בבתי ספר, מבוצעים באינספור טקסים ומעמדים ומושרים על-ידי אמנים בני דורות שונים. מלותיהם פורסמו בכמה ספרים; עד למותה הופיעו חמישה אלבומים מוסיקליים שיוחדו לשיריה, מהם שניים לילדים. בנה מבעלה השני, עורך הדין מרדכי הורוביץ (לפניו היתה נשואה לשחקן גדעון שמר), הוא אריאל הורוביץ, הידוע כמלחין וכזמר בזכות עצמו. נעמי שמר, מחברת "עצוב למות באמצע התמוז", נפטרה בשבת, אור לז' בתמוז תשס"ד (26.6.04).

לפרויקט מיוחד של Ynet לפרידה מנעמי שמר - לחצו כאן

לצפייה בסרטון - לחצו כאן.