ארמניה

ארמניה - דיוקן

שם רשמי	Hayastani Hanrapetut'yun (הַיָסְטָאני הַנְרָאפֶּטוּטְ'יוֹן(
שטח	29,800 קמ"ר (מקום 144 בעולם)
אוכלוסייה	2,976,372 (מקום 135 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין	-0.19%
תושבים	ארמנים 93%, אזרים 3%, אחרים 4%
שפה רשמית	ארמנית
דתות	נוצרים אורתודוכסים 98%, מוסלמים 2%
בירה	ירוון
ממשל	רפובליקה
ראש מדינה נוכחי	הנשיא רוברט קוצ'ריאן
עצמאית מאז:	21 בספטמבר 1991 (מברית-המועצות)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני	43%
תמ"ג לנפש	4,500 דולר (מקום 141 בעולם)
שיעור אבטלה	31.6%
ענפי כלכלה מרכזיים	פירות (במיוחד: ענבים), ירקות, בקר וצאן; עיבוד יהלומים, מכונות מתוחכמות לחיתוך מתכת, מכונות לחישול מתכת, מנועים חשמליים, צמיגים, צמר סרוג, לבנים וגרביים, נעליים, בדי משי, כימיקלים, משאיות, מכשירים, אלקטרוניקה זעירה, ייצור תכשיטים, פיתוח תוכנה, עיבוד מזון, ייצור אלכוהול (ברנדי)
מטבע	דרם
ידיעת קרוא וכתוב	98.6%
תוחלת חיים	נשים - 76.02; גברים - 68.25 (מקום 200 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006) 

ארמניה היא מדינה הררית ברובה. הגבוה בהריה הוא הר אלגז (4,090 מ'). במרכזה שוכן אגם סוואן (גובה פני מימיו - 1,902 מ'), שהוא הגדול בשורת אגמי הרים במדינה. ארמניה גם עשירה בנהרות ונחלים, והנהר הגדול בה הוא ההראזדן הזורם בשטחה מגרוזיה בצפון ועד טורקיה בדרום.

מנזר סוואן (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

האקלים משתנה בהתאם לגובה, אך ברובו יבשתי יבש. באזורים הגבוהים יש גשמים רבים יותר ושלגים.

ארמניה סובלת מבעיות אקולוגיות אופייניות לרפובליקות הסובייטיות לשעבר. גם מדינה זו עברה תיעוש מזורז לאחר הסיפוח לברה"מ, תיעוש שנעשה ללא התייחסות לנזקים הנגרמים לסביבה. לאחר העצמאות ב-1991 נקלעה ארמניה למשבר אנרגיה חמור, לאחר שאזרבייג'ן הטילה עליה חרם מסחרי. לכן, באמצע 1995 הפעילה מחדש את הכור הגרעיני שלה במטסאמור, שנסגר ב-1988 מחשש לתאונה גרעינית. ארמניה נמצאת בלב אזור וולקני, והסכנה לרעידות אדמה חמורה ואילו הכור נבנה ללא הגנה בפני מצבים אלה.

ארמניה נמצאת במשבר כלכלי מאז רעידת האדמה הקשה שפקדה אותה ב-1988 ומאז עצמאותה ב-1991 והיא נסמכת במידה רבה על סיוע מרוסיה ומארגונים בינלאומיים. רעידת האדמה גרמה להרס תשתיות, מפעלים ודרכי תחבורה, והעצמאות מברה"מ - ובעיקר הלחימה נגד אזרבייג'ן על חבל נגורנו-קרבך (ראו בהמשך) - חסמו את רוב ערוצי הייבוא והייצוא של המדינה. בשנים הראשונות לאחר העצמאות ירד התל"ג של ארמניה בכ-60%. בשנים האחרונות החל להירשם שוב גידול איטי בתל"ג.

חסימת דרכי המסחר ומשבר האנרגיה העלו את חשיבותה של החקלאות בכלכלת המדינה, אם כי מנעו התפתחות חקלאות לייצוא. ארמניה ידועה בפירות משובחים, תפוחי אדמה ובקר. מאז העצמאות ננקטים צעדים למעבר לבעלות פרטית הן בתחום התעשייה והן בחקלאות.

יש בארמניה מעט אוצרות טבע, כמו נחושת, מוליבדן, אבץ, אלומיניום וזהב. לאחרונה החלו בבדיקות לגבי הסיכוי לגלות בה נפט או גז טבעי.

ארמניה של היום יושבת בחלקו הצפוני-מזרחי של האיזור בו התיישבו אבות הארמנים כ-3,000 שנה לפנה"ס, ואשר כלל גם חלקים מאירן וטורקיה. במאה ה-1 לספירה, תחת שלטון המלך טיגראנס התפשטה ממלכת ארמניה מהים הכספי ועד הים התיכון, כולל חלקים מסוריה של היום. אך עוד לפני תום המאה, נכבשה ארמניה על ידי האימפריה הרומית והשטח הפך לשדה מריבה בין רומא לאימפריה הפרסית ועבר מצד לצד מספר פעמים. בשלהי המאה ה-3 פעל להפצת הנצרות בארמניה גרגוריוס "המאיר" (על שמו נקראת הכנסייה הארמנית גם הכנסייה הגרגוריאנית), ובמאה ה-4 אימץ המלך טירידאטס (Tiridates) את הנצרות והפכה לדת השלטת במדינה. (בכך היתה ארמניה למדינה הראשונה בעולם שהפכה את הנצרות לדת הרשמית בה, 80 שנה לפני שתאודוסיוס קבע אותה כדת הרשמית של קיסרות רומי).

במאה ה-7 נכבשה ארמניה על ידי הערבים המוסלמים, אך נהנתה מאוטונומיה נרחבת תחת שלטונם. המאות שבאו לאחר מכן התאפיינו בהתחלפות תדירה של כובשים. במאה ה-10 היא נכבשה על ידי האימפריה הביזנטית; במאה ה-11 על ידי הסלג'וקים; במאה ה-13 כבשו אותה המונגולים; ובמאה ה-16 האימפריה העות'מאנית. ב-1820 הסתיים כיבושה של ארמניה (השטח של ארמניה היום) על ידי האימפריה הרוסית, כאשר חלקיה האחרים נותרו בידי האימפריה העות'מאנית. כבר בתקופה זו - תחילת המאה ה-19 - קמה בארמניה תנועה לאומית, שנאבקה למען מתן אוטונומיה לארמנים הנתונים תחת שלטונן של שתי האימפריות. העות'מאנים דיכאו ביד קשה את ההתעוררות הלאומית, וטבחו במאות אלפי ארמנים באיזור השליטה שלהם. גם הרוסים נלחמו בלאומיות הארמנית, אם כי יותר בדרך של דיכוי, סגירת בתי ספר, הפקעת רכוש של הכנסייה הארמנית וכד'.

בעת מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1914 עד 1918 ביצעה האימפריה העות'מאנית רצח עם רחב היקף בארמנים. 90% מהאוכלוסייה הארמנית באזורי השליטה של האימפריה נרצחו או הוגלו. יותר מ-800,000 ארמנים נרצחו או מתו ברעב ובמחלות. הטבח הטורקי בארמנים נחשב לג'נוסייד הגדול הראשון במאה ה-20, והוא מוסיף לעורר סערות פוליטיות עד היום, כאשר הטורקים מכחישים את הטבח וטוענים כי הארמנים מתו תוך כדי מלחמת אזרחים.

טקס אזכרה לציון הטבח שביצעו הטורקים בעם הארמני (צילום: איי פי)

ב-1920, לאחר המהפכה ברוסיה ועליית הבולשביקים לשלטון, היתה ארמניה לרפובליקה סובייטית במסגרת הרפובליקה הסובייטית הטראנס-קווקזית, שכללה גם את אזרבייג'ן וגרוזיה. כמו ברפובליקות האחרות, החלו הסובייטים בתהליך של קולקטיביזציה ותיעוש מואץ בארמניה. מאוחר יותר, ב-1936, התפרקה מסגרת מאוחדת זו, וארמניה היתה לרפובליקה הסובייטית של ארמניה. השלטון הסובייטי המרכזי הכריע כי חבל נגורנו-קרבך המיושב ברובו בארמנים, ישוייך לרפובליקה של אזרבייג'ן.

בשנות מלחמת העולם השנייה התירו הסובייטים חופש תרבותי גדול יותר, והכנסייה הארמנית חזרה לפעול ולהיות לכוח מוביל במדינה, אם כי כוח נאמן לשלטון המרכזי במוסקבה.

באמצע שנות ה-80, בעקבות מדיניות הגלסנוסט שהנהיג מיכאיל גורבצ'וב בברה"מ, התעוררה התנועה הלאומית בארמניה לפעולה, בעיקר סביב המחלוקת על חבל נגורנו-קרבך. בדצמבר 1988 פקדה את המקום רעידת אדמה קשה שהרגה יותר מ-25,000 בני אדם, והרסה את בתיהם של כחצי מיליון ארמנים. רעידת האדמה גרמה גם נזק קשה לתשתיות, מפעלי תעשייה, ודרכי תחבורה. הסכסוך עם אזרבייג'ן הקשה על הגעת הסיוע לנפגעי הרעש.

בספטמבר 1991 הצביע רוב העם הארמני בעד התנתקות מברה"מ וארמניה הכריזה על עצמה כמדינה עצמאית. הנשיא הראשון היה לוון טר-פטרוסיאן, מנהיג בתנועה הלאומית הארמנית. ב-1992 נפתחה מלחמה בין ארמניה לאזרבייג'ן על השליטה בנגורנו-קרבך. המלחמה פגעה קשות בכלכלת המדינה שהיתה ממילא במשבר קשה. נוצר מחסור בנפט, גז ומזון, כאשר המוני הפליטים הארמנים שברחו מאזרבייג'ן היקשו עוד יותר על המצב. מנגד, נמלטו תושבים אזריים שחיו בארמניה לאזרבייג'ן. ב-1994 הסתיימה המלחמה לאחר נצחון ארמני חלקי, אך בעקבות התנגדות רוסית לא סופח נגורנו-קרבך לארמניה אלא זכה באוטונומיה רחבה. מעמד החבל עדיין אינו סופי, והוא מהווה מרכז למחלוקות פוליטיות בתוך ארמניה ולמתיחות אתנית באיזור.

למידע נוסף, ראו ערך ארמנים