פרדינן דה סוסיר (1857 - 1913), בלשן שוויצי, שרעיונותיו על מבנה השפה השפיעו רבות על הבלשנות של המאה ה-20. התמחה בחקר השפות ההודו-אירופיות, ולימד בפריס (1881 - 1891) ובז'נווה (1901 - 1913).
סוסיר ייסד גישה חדשה בבלשנות הכללית, שתחילתה בהבחנה בין תיאור בו-זמני (סינכרוני) של הלשון לבין תיאור היסטורי (דיאכרוני) שלה. במקום לחקור את התהוותה של השפה, טען סוסיר, יש ללמוד שפה מסוימת כפי שהיא קיימת בנקודה נתונה בזמן. משמעות לימוד כזה היא התמקדות ביחס שבין האלמנטים המרכיבים את השפה, דבר שמוביל לתפיסה של השפה כמערכת.
עבור סוסיר השפה היא מערכת של סימנים, שכל אחד מהם מורכב ממסמן (מלה או צליל) וממסומן (רעיון או משמעות), שהקשר ביניהם שרירותי: המלה והדבר שעליו היא מצביעה אינם עוד קשורים זה לזה...
