קרל פרידריך בנץ

נולד בקרלסרוהה. אביו, נהג קטר, נהרג כשהיה כבן שנתיים. ב-1864 סיים לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטה בעיר הולדתו, ובאותה תקופה הגה לראשונה תוכניות לבניית כלי רכב ממונע. ב-1871 החל בנץ לעבוד בבית מלאכה במנהיים.

למרות שהכשרתו בהנדסה היתה בסיסית בלבד, החל בנץ ב-1872 בפיתוח מנוע בעירה פנימית והוציא מספר פטנטים על מתקנים מכניים שבנה, ביניהם מאייד, מצמד, ידית הילוכים, וסת מהירות ומצת חשמלי. ב-1878 פיתח מנוע שתי פעימות שהיווה נקודת ציון חשובה בפיתוח מנוע הבעירה הפנימית.

תלת-האופן שהמציא קרל פרידריך בנץ

ב-1885 הציג בנץ לראשונה מכונית תלת-גלגלית מוּנעת בבנזין שהגיעה למהירות מקסימלית של 16 קמ"ש (יש לציין שלדעת כמה היסטוריונים נחשב הממציא היהודי-אוסטרי, זיגפריד מרכוס, לאבי המכונית המודרנית).

ב-1887 פיתח מכונית בעלת מנוע ארבע פעימות, ובאותה שנה מכר את מכוניתו הראשונה. בתוך זמן קצר מכר עוד עשרות רכבים והעסיק כ-50 עובדים לבנייתן. אישתו של בנץ, ברטה, ערכה את טיול הרכב הארוך הראשון בהיסטוריה (אוגוסט 1888), ממנהיים לפּפוֹרְצְהַיים, מרחק של כ-100 ק"מ.

קרל בנץ עם אשתו ברטה ומכונית ה"ויקטוריה", 1893

ב-1894 בנה לראשונה דגם מכונית בעל ארבעה גלגלים, והצליח למכור כ-1,000 יחידות ממנו בתקופה של 5 שנים בלבד - מספר חסר תקדים לאותה תקופה. במהלך השנים גדל הביקוש לרכבים ממונעים, וב-1899 היתה חברתו של בנץ לחברה הגדולה בתעשיית הרכב המתפתחת והעסיקה כ-500 עובדים.

ב-1926 מיזג את בנץ חברתו עם חברת מתחרהו דיימלר, ומאז מייצרת החברה, בין היתר, את מכוניות מרצדס-בנץ.

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.