רוזה פרקס

פרקס (בשמה המקורי רוזה לואיז מק'קולי) נולדה במדינת אלבמה. את שנות ילדותה עשתה עם אימה בחווה באיזור הסמוך לעיירה מונטגומרי שבמרכז המדינה. תחילה למדה בבית ספר בו הונהגה הפרדה גזעית, וב-1924 עברה לבית ספר פרטי לנערות. לאחר מכן עברה פרקס לתיכון בעיר, אולם בגיל 16 עזבה את לימודיה על מנת לטפל בסבתה ובאימה החולות.

בשנת 1932 נישאה לריימונד פרקס. שנה לאחר מכן השלימה את לימודי התיכון והחלה לעבוד בעבודות שונות. בעלה של פרקס היה פעיל בארגוני זכויות אזרח שחורים וסחף עימו גם את רעייתו הצעירה. במהלך השנים לאחר מכן הגבירה פרקס את מעורבותה במאבק השחורים לשוויון זכויות.

ב-1 בדצמבר 1955 הותירה פרקס חותם בדפי ההיסטוריה לאחר שסירבה לוותר על מושבה בקדמת אוטובוס ציבורי לטובת אדם לבן ולעבור לחלק האחורי של האוטובוס (האזור שהיה מיועד לשחורים). על פי התקנות אשר היו נהוגות באלבמה עד לאותה עת, יושמו כללי הפרדה גזעית באוטובוסים, על פי הם ניתנה עדיפות לישיבה במושבים הקדמיים לנוסעים לבנים. בעקבות העבירה על חוקי ההפרדה נעצרה פרקס ונקנסה בסכום של 14 דולר.

אקט המחאה האישי של פרקס היה הניצוץ שעורר את הפעילות למען שוויון זכויות לשחורים בארה"ב. בעקבות התנגדותה של פרקס ומעצרה, התארגן חרם, שעם יוזמיו נמנה הכומר (האלמוני עדיין) מרטין לותר קינג. במסגרת החרם הפסיקו מרבית תושבי מונטוגומרי השחורים להשתמש בשירותי חברת האוטובוסים הציבורית. החרם נמשך כשנה, ונפסק רק לאחר שבית המשפט העליון קבע כי חוק ההפרדה באוטובוסים אינו עולה בקנה אחד עם החוקה האמריקנית. הצלחתו של החרם סיפקה השראה לפעילי זכויות אזרח ברחבי ארה"ב והוא נחשב לאחת מאבני הפינה במאבקם של השחורים בארה"ב לשוויון זכויות.

בעקבות מחאתה האישית של פרקס איבדו היא ובעלה את משרותיהם וסבלו משך זמן רב מהטרדות והשפלות. ב-1957 עבר הזוג לעיר דטרויט במדינת מישיגן וגם שם סבלו מקשיי פרנסה. ב-1965 החלה פרקס לעבוד במשרדו המקומי של חבר קונגרס דמוקרטי, ובמקביל המשיכה להיות פעילה ומעורבת בארגוני זכויות אזרח ובעיקר ה- NAACP

(National Association for the Advancement of Colored People).

לימים נקרא על שמה הרחוב בו נסע האוטובוס במונטגומרי. ב-1996 זכתה פרקס לעיטור כבוד מנשיא ארה"ב באותה העת ביל קלינטון, וב-1999 זכתה בעיטור כבוד מטעם הקונגרס על מאבקה למען זכויות השחורים.