צ'סטר אלן ארתור (1830 - 1886), נשיאה ה-21 של ארה"ב
(1881 - 1885). כיהן כסגן נשיא בממשלו של ג'יימס גרפילד
וכאשר זה נרצח (1881) החליפו בתפקיד.
צ'סטר ארתור נולד בפיירפילד במדינת ורמונט,
ארה"ב. בנם הבכור של ויליאם ארתור (William Arthur) ומלווינה סטון ארתור (Malvina Stone Arthur). אביו היה כומר בפסטיסטי
ומורה. ב-1839 עברה המשפחה למחוז סרטוגה במדינת ניו יורק שם רכש ארתור את השכלתו. ב-1848 החל בלימודי משפטים ובמקביל עסק בהוראה.
ב-1852 מונה ארתור למנהל בית ספר בסמוך לאלבני, ניו יורק. שנה לאחר מכן עבר לניו יורק (העיר) והחל לעבוד כמתלמד במשרד עורכי דין. ב-1854 הוסמך כעורך דין. תוך זמן קצר זכה למוניטין כלוחם למען זכויות שוות לשחורים בארה"ב. כך ב-1855 ייצג את ליזי ג'נינגס, אפרו-אמריקאית, בתביעה נגד חברת החשמליות בברוקלין, שהפעילה קווי חשמליות ללבנים בלבד. בזכות הניצחון בתביעה זו נקבע בניו יורק תקדים שאסר על אפליה גזעית
בתחבורה ציבורית.
במקביל לפעילותו המשפטית החל ארתור בפעילות פוליטית מקומית במדינת ניו יורק. הוא הצטרף למפלגה הרפובליקנית
(שהתנגדה לעבדות)
והיה מעורב בגיוס תמיכה עבור מועמדיה בבחירות לנשיאות ולמושל ניו יורק. ב-1859 נשא לאישה את אלן לואיס הרנדון (Ellen Lewis Herndon). לזוג נולדו שני ילדים: בת ובן.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית
מונה על ידי מושל ניו יורק לעסוק בגיוסם וציודם של מתנדבים לצבא ארה"ב. כאשר נבחר מושל דמוקרטי
בניו יורק, התפטר ארתור מתפקידו וחזר לעסוק בעריכת דין. באותן שנים הפך לבן חסותו הפוליטי של הסנאטור רוסקו קונקלין (Roscoe Conkling). ב-1871 מונה בתמיכתו של קונקלין לאחראי על גביית המכס
בנמל ניו יורק. ב-1877 פוטר מתפקידו לאחר חקירה ציבורית (אותה יזם רת'פורד הייז,
הנשיא באותה עת) שגילתה כי השתמש בתפקידו לחיזוק מעמדו הפוליטי.
בבחירות לנשיאות ב-1880 היה ארתור מועמד המפלגה הרפובליקנית לסגן נשיא, לצדו של המועמד לנשיאות ג'יימס גרפילד. למרות הסתייגות הציבור ממועמדתו של ארתור, הצליח גרפילד לנצח בבחירות. זמן קצר לאחר מכן נפטרה אשתו אלן, ובמרס 1881 נכנס ארתור האלמן לתפקידו כסגן נשיא. כבר בראשית כהונתו התעמת עם הנשיא על רקע חלוקת תפקידים לנאמניהם השונים (השתייכו לשני אגפים יריבים במפלגה).
ב-2 ביולי 1881 נורה הנשיא גרפילד על ידי מתנקש בשם צ'רלס גיטו (Charles Guiteau) ונפטר 11 שבועות לאחר מכן. יום לאחר מותו הושבע ארתור לנשיאות בביתו בניו יורק. כניסתו לתפקיד לוותה בגל חשש ציבורי שראה בו איש מנגנון מושחת ועושה דבריו של פטרונו קונקלין. אך זמן קצר לאחר מכן הצליח ארתור להוכיח כי הוא בעל הכישורים הנחוצים לתפקיד נשיא ארה"ב.
אל מול העימות בין דמוקרטים ורפובליקנים מיקם ארתור את עצמו כאיש ביניים עצמאי והתנתק מן הנאמנות המפלגתית. בעזרת כישוריו הפוליטיים הצליח להוביל בקונגרס המפולג רפורמה בשרות הציבורי - Pendleton Civil Service Act (1883) - חוק אשר יצר מערכת אמינה למינויים בשירות הציבורי על פי כישורים ולא על פי נאמנות מפלגתית. במקביל המשיך להוביל את המערכה בה החל קודמו, לביעור השחיתות בשירות הציבורי. מהלכיו של ארתור למען ממשל פדרלי "נקי" יותר, הקנו לו תמיכה ציבורית אך פגעו בתמיכה לה זכה במפלגתו שלו. בתחום אחר הוביל מהלך לבניית כוחה הימי של ארה"ב והשיג את הסכמת הקונגרס למימון בניית מספר רב של ספינות קרב מודרניות.
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
למרות שסבל ממחלות כליות
קשה החל ארתור להתמודד על כהונה שנייה בתפקיד. בבחירות המקדימות למינוי המועמד הרפובליקני לנשיאות הפסיד לג'יימס ג' בליין (James G. Blaine), שהפסיד בבחירות למועמד הדמוקרטי גרובר קליוולנד.
בתום כהונתו (1885) שב ארתור לביתו בניו יורק, שם נפטר שנה לאחר מכן.