אשדוד

סביב אשדוד אפשר למצוא שרידים ארכיאולוגיים רבים מתקופות שונות, המעידים על ההיסטוריה העתיקה של המקום.

לפי שרידים אלה, יישובה של אשדוד הקדומה החל, ככל הנראה, כבר בתקופת הברונזה הקדומה. בשלהי תקופת הברונזה התיכונה (מאה 17 לפני הספירה) היא הוקפה סוללת עפר. מתקופת הברונזה המאוחרת נמצאו חלקי מבנים גדולים, וכן כלי חרס, שמקורם בקפריסין ובים האיגאי, וממצאים מצריים - עדות לקשריה של אשדוד עם הארצות השכנות. כתב הירוגליפי (כתב הציורים המצרי הקדום) על קטע ממזוזת שער מרמז שהיתה נתונה אז למרות מצרים.

העיר נהרסה ונשרפה, ואחר-כך הוקמה מחדש. הקמתה מחדש, וייתכן שאף ההרס שקדם לה, מיוחסים לגל הראשון של "גויי הים". באתרה נמצאו כלי חרס וממצאי פולחן רבים, האופייניים לתקופת הפלשתים.

במחצית הראשונה של המאה ה-10 לפני הספירה היתה אשדוד לאחת הערים הגדולות בארץ-ישראל. נראה שבשנת 960 לפני הספירה החריבה פרעה סיאמון, ובסוף המאה העשירית לפני הספירה או בתחילת המאה התשיעית (ראשית ימי ממלכת יהודה) היא שוקמה. עוזיהו פרץ את חומות אשדוד וייתכן שאף החריבה, ולאחר מכן היא שוקמה שוב. מאחד ממסעותיו של סרגון השני, מלך אשור, לפלשת (712 לפני הספירה) נמצאו שרידים רבים המעידים על ההרס שזרע בה: קטעים של כתובת ניצחון אשורית וקבר ובו כ-3,000 גופות. גם לאחר מסע זה, שבה העיר ושוקמה.

זמן מה שלטו בעיר שליטים מקומיים. אחר כך הטילו עליה המצרים מצור (לפי הרודוטוס הטיל פסמתיך על העיר מצור במשך 29 שנים), והיא עברה לשלטונם. לאחר מכן היא עברה לרשות היהודים (כנראה בימי יאשיהו, בעת הרחבת שטחיה של יהודה). על כך מעידים ממצאים שונים, בהם כלי חרס ומשקולות.

העיר נהרסה בעת כיבוש יהודה בידי נבוכדנאצר. בימי שיבת ציון (התקופה הפרסית) היתה אשדוד מאויבותיה הגדולות של יהודה. מתקופה זו שרדו באתרה כלי חרס רבים וכמה אוסטרקונים (שברי חרסים שעליהם נכתב בדיו או בחריתה) הכתובים ארמית (ייתכן שזוהי הלשון ה"אשדודית" הנזכרת בספר נחמיה). מן האוסטרקונים עולה שעל אף היריבות בין אשדוד ליהודה התנהלו ביניהן קשרי מסחר.

ב-332 לפני הספירה, עם נפילת ארץ-ישראל בידי אלכסנדר מוקדון, נכבשה גם אשדוד. מן התקופה ההלניסטית נמצאו בה שתי שכבות יישוב. מטבע מ-114 לפני הספירה, מימי אנטיוכוס השמיני, שנמצא בתוך ההריסות, מעיד על מועד נפילתה בידי החשמונאים.

אשדוד היתה בידי יהודים עד בוא פומפיוס. מימי בית הורדוס ואילך הלכה והתמעטה חשיבותה, אך היא היתה מיושבת ברציפות - גם כשהייתה לעיירה, ולאחר מכן, כשהיתה לכפר - עד ראשית ימי הביניים.

בימי הביניים, בתקופה הביזנטית והערבית הקדומה, הבחינו בין אזוטוס מסוגיוס (Azotus Mesogeius) אשדוד היבשתית, לבין אזוטוס פרליוס (Azotus Paralus) אשדוד שעל החוף, היא אשדוד ים.

בין האתרים הבולטים בסביבת אשדוד:

תל אשדוד - נמצא שבעה ק"מ מדרום לעיר. זהו תל (חפור בחלקו), ובסביבתו עיר חרבה נרחבת מאוד, ובתי קברות מהתקופות הברונזה התיכונה, הברונזה המאוחרת, הברזל, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הערבית הקדומה (ימי הביניים), הצלבנית, הממלוקית והעות'מאנית. החוקרים מזהים את התל עם אשדוד הקדומה.

בין האתרים בתל אשדוד: מסגד סידנא איברהים, המורכב משני גושי מבנים צמודים - המזרחי, ובו קבר השייח' איברהים אל-מתבולי (מיסטיקן מוסלמי) והמערבי, ובו קבר סולימאן אל-פרסי. המבנה המערבי הוא הקדום יותר, וכתובת בערבית מעידה שהוקם ב-1262, בימי דהר אל-ביברס, הסולטן הממלוקי הרביעי במצרים.

כמו כן אפשר למצוא בתל שרידים של בית כנסת, הכוללים חלקים של סורג שיש של במת ארון הקודש, שבמרכזו תבליט של מנורת שבעת הקנים, שופר ולולב. פריט יהודי אחר, שנמצא בתל, הוא משקולת עופרת, ועליה תאור של מנורת שבעת קנים, שופר לימינה ולולב לשמאלה.

תל מור (תל חיידר) - תל בגובה של 17 מטר, על הגדה הצפונית של נחל לכיש. העיר ששכנה כאן התפרנסה מהנמל שהיה בשפך נחל לכיש, ושימש את ממלכת אשדוד. יש הסבורים שכאן מקומה של עיר הנמל אשדוד ים, ומשנעזבה העיר, במאה התשיעית לפני הספירה, נדד שמה לחורבת אשדוד ים, שם מזהים כיום את אשדוד ים.

חורבת אשדוד ים - מצודה מימי הביניים וריכוז חורבות, המשתרעים על פני שטח נרחב בדרומה של אשדוד. את המצודה הקימו ערבים במאות השמינית עד התשיעית לספירה. היא בנויה כמלבן שמידותיו 60 מטרים על 40 מטרים, ולה ארבעה מגדלי פינה עגולים. שני המערביים שבהם שרדו עד היום.

מצפה יונה (תל א-נבי יונס) - אתר עתיק ושרידי קבר שייח' על גבעה בגובה של 53 מטרים. בגבעה שרידי יישובים קדומים

מהתקופות הברזל השנייה, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והערבית הקדומה (ימי הבינים), שרידי מתקנים, קברים וחרסים. כמו כן נראים במקום שרידי קברו של א-נבי יונס, הקדוש למוסלמים. לפי המסורת הערבית, זהו קברו של הנביא יונה בן אמיתי. במקום יש נקודת תצפית.