אהוד אולמרט (יליד 1945) יו"ר מפלגת קדימה וראש
ממשלת ישראל לשעבר (2006 - 2009). בעבר כיהן גם כח"כ מטעם מפלגת הליכוד,
כשר בממשלות ישראל וכראש עיריית ירושלים
(1993 - 2003).
מסוף שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-80 פעל אולמרט מחוץ למסגרת הליכוד (או בתנועת חרות אשר קדמה לו). ב-1966 הצטרף לשמואל תמיר
שהקים את מפלגת "המרכז החופשי" (התמודדה בבחירות במסגרת רשימת הליכוד). בשנת 1973נבחר (בגיל 28, הצעיר מבין חברי הכנסת באותה עת) לכנסת ה-8, בתוך מיכסת המרכז ברשימת הליכוד. בתחילת דרכו הפוליטית הרבה לעסוק בסוגיית המאבק בשחיתות ובפשע המאורגן. אולמרט נבחר שוב לכנסת ה-9, ה-10 וה-11 בתוך רשימת הליכוד.
אהוד אולמרט נולד בנחלת ז'בוטינסקי (כיום חלק מבנימינה), השלישי מבין ארבעה בנים. אביו, מרדכי אולמרט, עסק בחקלאות וכיהן כח"כ מטעם תנועת חרות
(בכנסת ה-3 וה-4). את שירותו הצבאי עשה אולמרט בחטיבת גולני (שוחרר בעקבות פציעה במשחק כדורגל) וכן בעיתון "במחנה". בהכשרתו המקצועית הוא עורך דין, ובמשך רבות משנות פעילותו הפוליטית ניהל במקביל קריירה במקצוע זה. את פעילותו הציבורית החל כסטודנט באוניברסיטה העברית (למד משפטים, פסיכולוגיה ופילוסופיה), בתא הסטודנטים של תנועת חרות.
רק ב-1985 הצטרף אולמרט באופן רשמי למפלגת הליכוד, וכיהן כחבר כנסת מטעם המפלגה בכנסת ה-12, ה-13 וה-14. בשנים 1981 - 1988 שימש כחבר בוועדות הכנסת: החוץ והביטחון, כספים, כנסת וחינוך. בשנים 1988 - 1990 כיהן כשר בלי תיק לענייני מיעוטים בממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר.
לאחר פירוק ממשלת האחדות עבר לכהן כשר הבריאות (1990 - 1992) בממשלת הליכוד. בתפקיד זה החל בביצועה של רפורמה נרחבת במערכת הבריאות אשר עיקרה - תיאגוד בתי החולים הממשלתיים.
|
| אהוד אולמרט במסיבת עיתונאים לסיכום שנת התקציב 2005, בעת שראש הממשלה המכהן אריאל שרון מאושפז בבית החולים (צילום: שי רוזנצוויג) |
ב-1993 נבחר אולמרט לראשות עיריית ירושלים, כאשר גבר בהפרש ניכר על ראש העיר המכהן טדי קולק.
בסוף 1998 נבחר לכהונה שנייה לתפקיד. בתקופת כהונתו יזם וקידם שורה של פרויקטים בתחום התשתיות, בהם פיתוח מערכת הכבישים וקידום פרויקט הרכבת הקלה.
ב-1996 עמד אולמרט למשפט בחשד שביצע עבירות על חוק מימון מפלגות, בזמן כהונתו כגזבר הליכוד (בבחירות ב-1988). בתום משפטו זוכה מכל ההאשמות. בספטמבר 1999 התמודד בבחירות להנהגת הליכוד והגיע למקום השני בהפרש ניכר מהמנצח אריאל שרון.
לאחר הבחירות לכנסת ה-16, בינואר 2003, מונה לשר המסחר והתעשייה וממלא מקום ראש הממשלה, בממשלה שהקים אריאל שרון. בעקבות מינויו זה התפטר מתפקידו כראש עיר. במהלך כהונת הממשלה כיהן גם כשר התקשורת (ספטמבר 2003 - ינואר 2005) והביא להדחתו של מנכ"ל רשות השידור
יוסף בראל. במסגרת פרשת "האי היווני" נחקר גם אולמרט בחשד שקיבל כספים מאיש העסקים דוד אפל. באפריל 2004 החליט היועץ המשפטי לממשלה על סגירת תיק החקירה, בשל היעדר ראיות שהעברת כספים כזו אכן התבצעה.
במהלך כהונת ממשלתו של שרון, היה מתומכיו הנאמנים של ראש הממשלה ובמיוחד בהוצאה לפועל של תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה.
באוגוסט 2005 מונה אולמרט לממלא מקום שר האוצר, לאחר התפטרותו של בנימין נתניהו מהתפקיד.
שלושה חודשים לאחר מכן, בתום מאבק פוליטי ארוך, אישרה הכנסת את מינויו הקבוע לשר אוצר. בנובמבר 2005, הודיע על פרישתו מן הליכוד והצטרפותו למפלגת קדימה -
מפלגתו החדשה של אריאל שרון.
ב-4 בינואר 2006, עקב מצבו הרפואי הקשה של רה"מ שרון, הועברו סמכויותיו לידי אולמרט (מתוקף תפקידו כממלא מקום רה"מ) והוא החל מכהן כראש הממשלה בפועל.
זמן קצר לאחר מכן נבחר ליו"ר קדימה ומועמדה לראשות הממשלה. בבחירות לכנסת ה-17 זכתה מפלגת קדימה בראשותו ב-29 מנדטים והפכה לסיעה הגדולה בכנסת זו. באפריל 2006 במלאות מאה ימים לאשפוזו הוגדר שרון כבעל "נבצרות קבועה" מלשוב ולמלא את תפקידו כראש ממשלה, בהתאם לכך אישרה ממשלת ישראל את מעמדו של אולמרט כראש ממשלה בפועל. במאי 2006 לאחר גיבוש הסכמים קואליציונים עם מפלגות העבודה, ש"ס, והגמלאים, זכתה ממשלתו של אולמרט לאמון הכנסת והוא הושבע כראש ממשלת ישראל.

אהוד אולמרט לאחר כינוס הממשלה והעברת הסמכויות, בעקבות מצבו הרפואי של ראש הממשלה המכהן אריאל שרון (צילום: איי פי)
ביולי 2006 פרצה בגבול ישראל- לבנון מלחמת לבנון השנייה.
המלחמה, ששמה לה למטרה להשיב את החיילים החטופים אלדד רגב ואהוד גולדווסר, לפגוע בתשתיות החיזבאללה
ולהרחיקה מגבול ישראל, הסתיימה בפגיעה קשה בתשתיות החיזבאללה ובהרג מאות מפעיליה, וכן בפגיעה קשה בעורף הישראלי ובהרג למעלה מ- 150 חיילים ואזרחים. עם סיום המלחמה החלה עולה קריאה בקרב הציבור הישראלי לבדיקת הכשלים והמחדלים שהתגלו במהלך המלחמה.
בספטמבר 2006 נעתרה ממשלת ישראל ללחץ הציבורי והקימה את ועדת וינוגרד לבדיקת
האירועים. באפריל 2007 פרסמה הועדה דו"ח ביניים חלקי, בו הטילה את עיקר האחריות לכשלים שהתגלו על ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ
והרמטכ"ל דן חלוץ.
באוקטובר 2006 הודיע היועץ המשפטי לממשלה
מני מזוז על פתיחת חקירה רשמית נגד אולמרט וחשודים נוספים, בחשד כי אולמרט היה מעורב בהטיית המכרז להפרטת בנק לאומי לטובת מקורבו איש העסקים פרנק לואי, בעת שכיהן כמ"מ שר האוצר. ביולי 2007 העבירה פרקליטות המדינה את המלצתה למזוז לפתוח בחקירה פלילית נגד אולמרט, בחשד שקיבל שוחד עבור הענקת זכויות ואישורי בנייה עבור פרוייקט מגורים "כרמיה" בירושלים, בהיותו שר התעשייה והמסחר.
באוקטובר 2007 הודיע רה"מ אולמרט כי במהלך בדיקה רפואית התגלה בגופו גידול סרטני בבלוטת ערמונית. באפריל 2008, פתחה המשטרה בחקירה סביב החשד שאולמרט קיבל שוחד במהלך כהונתו כראש עיריית ירושלים. החשד נפל כי אולמרט קיבל כמה מאות אלפי דולרים מאיש העסקים משה טלנסקי, יהודי ואזרח ארה"ב. אולמרט הכחיש את החשדות והודיע כי אם יוגש כתב אישום נגדו, הוא יתפטר מתפקידו.
לאחר מו"מ עם מפלגת העבודה, אשר החל בעקבות התנהלות החקירה נגד אולמרט, הוחלט במפלגת קדימה כי יערכו במפלגה בחירות מקדימות לבחירות יו"ר חדש למפלגה. ביולי 2008 הודיע אולמרט כי לא יתמודד בבחירות המקדימות וכי עם היבחרו של יו"ר חדש יתפטר מתפקידו כראש ממשלה. בספטמבר 2008 לאחר נצחונה של ציפי לבני
בבחירות המקדימות במפלגת קדימה, הודיע אולמרט לחברי הממשלה על התפטרותו, וזו נכנסה לתוקף עם בחירתו של בנימין נתניהו לראש ממשלת ישראל באפריל 2009.
אולמרט נשוי ואב לארבעה.