פרס נובל

במקורו ניתן הפרס בחמישה תחומים: פיסיקה, כימיה, רפואה ופיסיולוגיה, ספרות ושלום. ב-1968 נוסף גם פרס נובל בכלכלה, מתרומת הבנק של שבדיה לזכרו של נובל, והוענק לראשונה ב-1969. נובל הדגיש בצוואתו את החשיבות בהענקת הפרס למדענים, לממציאים וליוצרים, וכן לאישים שתרמו בעבודתם לרווחת המין האנושי ולקידומו. הפרס לשלום, שלא כשאר הפרסים, עשוי להינתן גם למוסדות ולארגונים, ולא רק ליחידים. ב-1968 נקבע כי הפרס בכל אחד מהתחומים יכול להתחלק בין שלושה זוכים, אך לא יותר מכך. ייתכן גם מצב שבו אדם אחד זוכה במחצית מהפרס בתחום מסוים, והמחצית השנייה מתחלקת בין שני אנשים.

בעת מותו של נובל היו שבדיה ונורבגיה מאוחדות עדיין תחת כתר שבדיה (האיחוד פוצלה ב-1905), אך היו להן פרלמנטים נפרדים. נובל בצוואתו קבע כי הפרס לשלום יינתן ע"י הפרלמנט הנורבגי (סטורטינג), שימנה ועדה מיוחדת לצורך זה ויאשר את המלצותיה במליאתו.

משפחת המלוכה השבדית בטקס חלוקת פרסי נובל, 2005 (צילום: רויטרס)

על הזוכים בשאר הפרסים מחליטים מוסדות מכובדים בשבדיה, שאותם קבע נובל בצוואתו: האקדמיה המלכותית למדעים של שבדיה אחראית על הפרסים בפיסיקה, בכימיה ובכלכלה; מכון קרולינסקה (המרכז החשוב ביותר ללימודי רפואה בשבדיה) מחליט על הזוכים בפרס לרפואה ולפיסיולוגיה; ועל הפרס בספרות מחליטה האקדמיה השבדית. קרן נובל מנהלת את ענייני הפרס, אך אינה מתערבת בהחלטה על הזוכים.

ועדות הפרס פונות מדי שנה למספר רב של מומחים (כ-1,000 בכל תחום, וביניהם חתני הפרס בעבר), בבקשה לקבל הצעות למועמדים לפרס. מועמדויות שהוצעו לוועדות שלא לפי פנייתן נפסלות על הסף. בדרך כלל מקבלת כל ועדה 100 עד 200 שמות, וסוגרת את רשימת המועמדים ב-31 בינואר של שנת ההענקה. עתה מתחיל תהליך דקדקני של בחינה ובדיקה, תוך התייעצות במומחים רבים.

תהליך קפדני זה הוא אחד הגורמים העיקריים ליוקרתו המרובה של פרס נובל. עד ל-15 בנובמבר מחליטים המוסדות העליונים של הגופים המעניקים על חתני הפרס וכלותיו, ומפרסמים את החלטותיהם. עד אז מתנהל התהליך בסודיות גמורה. בתקנון המקורי נקבע כי אין להציע את מועמדותם של אנשים שכבר נפטרו, אולם הפרס יכול להינתן לאדם שמועמדותו הוצעה בעודו בחיים, גם אם הסתלק מהעולם בינתיים. ב-1974 תוקן סעיף זה, ומעתה יכול להינתן הפרס רק ליורשיו של מי שמת בין ההכרזה על זכייתו לבין טקס ההענקה.

פרס נובל כולל דיפלומה, מדליית זהב הנושאת את דיוקנו של נובל בצד אחד ועיטור סמלי בצד האחר, וסכום כסף. סכום זה עומד בשנים האחרונות על 10 מיליון כתר (קרונה) שבדי בשנה (בערך 1.3 מיליון דולר ארה"ב), בכל אחד מהתחומים. הסכום משתנה מעת לעת, משום שהוא נובע מפירות השקעתה של קרן נובל. אם לא ניתן הפרס בשנה כלשהי (משום שלא נמצאו מועמדים ראויים), או אם דחה אדם את הפרס שהוצע לו, מוחזר סכום הכסף לקרן.

טקס חלוקת הפרס נערך מדי שנה ב-10 בדצמבר, יום השנה למותו של אלפרד נובל. פרסי הספרות והמדעים מחולקים בשטוקהולם בנוכחותו של מלך שבדיה והפרס לשלום ניתן בטקס באוסלו, בנוכחות מלך נורבגיה.

עד כה זכו בפרס נובל עשרה אזרחי ישראל: הסופר ש"י עגנון בפרס לספרות; המדינאים מנחם בגין, יצחק רבין ושמעון פרס בפרס לשלום; הביוכימאים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר בפרס לכימיה; הישראלי לשעבר דניאל כהנמן, המתימטיקאי ישראל אומן בפרס לכלכלה, המדענית עדה יונת בפרס לכימיה והמדען פרופ' דן שכטמן בפרס לכימיה.