ארווין רודולף יוזף אלכסנדר שרדינגר

ב-1927 הזמינו מקס פלנק לסגל אוניברסיטת ברלין, שם עבד שש שנים לצד איינשטיין. אך ב-1933 הגיע למסקנה שאינו יכול לחיות בארץ שרדיפת היהודים היא מדיניותה הלאומית, כדבריו (אף שלא היה יהודי בעצמו), והוא עזב את ברלין ונדד מארץ לארץ במשך שבע שנים, עד שהשתקע באירלנד. שם חיבר את ספרו החשוב "מה הם החיים?", שביקש ליישם רעיונות ממכניקת הקוונטים לשאלת מוצא החיים. ב-1955 פרש ממשרתו במכון דבלין למחקר מתקדם, וחזר לווינה.

אופקיו האינטלקטואליים של שרדינגר היו רחבים במידה יוצאת דופן, והוא הרים תרומות לענפים שונים של המדעים ושל הפילוסופיה. במיוחד התעמק בחקר המדע והפילוסופיה של יוון העתיקה.

על שמו של שרדינגר קרויה אחת ההסתייגויות המפורסמות ביותר כלפי פרשנות קופנהגן של מכניקת הקוונטים, מבית מדרשו של נילס בור. זו טוענת כי בטרם נמדד מצבו של חלקיק, אין לו שום מצב מסוים, אלא הוא נמצא בהֶחבֶּר (סוּפֶּרפּוֹזיציה) של מצבים בעלי הסתברויות שונות. בניסוי המחשבתי הקרוי "החתול של שרדינגר", מתורגם החבּר זה למצבו של יצור חי, כדי להמחיש את האבסורד שבפרשנות זו. מניחים חתול בתיבה סגורה שיש בה מתקן ובו כמות של חומר רדיואקטיבי, כזו שיש סיכוי של 50 אחוז להתפרקות אחד הגרעינים שלה במשך שעה אחת; זוהי תופעה קוונטית, ולכן אין לדעת אם במשך שעה התפרק אחד הגרעינים, או לא התפרק. אם הוא מתפרק, נקלט החלקיק הנפלט ממנו על-ידי מונה גייגר, וזה גורם לשבירתה של כמוסת רעל הממיתה את החתול. כאשר נפתחת הקופסה כעבור שעה, "קורסת פונקציית הגל" של החתול: אפשר לראות בתצפית אם חי הוא או מת. אבל בטרם נפתחה הקופסה, פרשנות קופנהגן גורסת שהחתול נמצא בהחבר של מצבים: גם חי וגם מת, או לחלופין לא חי ולא מת. חסידי אסכולת קופנהגן עשו ניסיונות רבים להשיב על הפרדוקס, אולם הוא עדיין מבהיר היטב את הבעייתיות הכרוכה במתן פרשנות "מציאותית" לרעיונותיה של מכניקת הקוונטים.