באסקים (בספרדית: Vascos), בני עם היושב בעיקר בצפון ספרד,
מיעוטם - בדרום צרפת.
יש המזהים אותם עם הווסקונים (Vascones), עם המוזכר בחיבורים מהתקופה הרומית. מוצאם האתני אינו ברור, אולם יש חוקרים הסבורים כי הם צאצאים של עם אירופי שישב בחבלים אלה מאז התקופות הפרה-היסטוריות.

השפה הבאסקית
המסורתית היא האאוסקורה (Euskara), לשון שנחשבת למשפחה בפני עצמה. כיום כל הבאסקים דוברי ספרדית או צרפתית. משנת 1982 מהווה שפת הבאסקים שפה רשמית בארץ הבאסקים יחד עם הספרדית. בספרד חיים כ-850 אלף באסקים ומרכזם בעיר בילבאו, בצרפת חיים 130 אלף וכ-170 אלף מפוזרים במדינות אחרות. הבאסקים הם קתולים
אדוקים.
פרנסתם המסורתית של הבאסקים מושתתת בעיקר על חקלאות, ספנות ותעשייה. החקלאות מתבססת על משקים משפחתיים קטנים, העוברים (על-פי חוק) בירושה בתוך המשפחה. מרבצי ברזל בחבל הבאסקים הביאו להתפתחות תעשייה באזור, ובעיקר בניית אוניות. בנוסף עוסקים הבאסקים בדיג ושיט.

חלוקת צעצועים לילדי הפליטים הבסקיים שברחו בעת מלחמת האזרחים בספרד, 1937 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
הבאסקים הם הקדומים שבתושבי חצי האי האיברי. במשך שנים ארוכות נאבקו הבאסקים על עצמאותם ונלחמו בין השאר ברומאים,
בוויזיגותים
ובמוסלמים. בימי הביניים אוחדו אזורי המחייה שלהם עם ממלכת קסטיליה
וארגון, אך הם שמרו על מידה רבה של אוטונומיה. ב-1931, עם הדחת המלך הספרדי אלפונסו ה-13,
והקמת הרפובליקה הדמוקרטית הספרדית, נחלקו הבאסקים בשאיפותיהם הלאומיות. מחוזות מסויימים שאפו למעמד אוטונומי כחלק מהרפובליקה ואחרים שאפו להפיל את הרפובליקה וסייעו למעשה לכוחותיו של פרנקו.
בשנת 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד.
ב-27 באפריל 1937, כחלק מהסיוע הנאצי לכוחות הפשיסטיים של פרנקו, הפציצו עשרות מטוסים גרמניים את העיירה הבאסקית גרניקה, תוך זריעת הרג והרס נוראיים (הצייר הספרדי פבלו פיקסו הנציח
את זוועות גרניקה ביצירתו המפורסמת). מחיקתה של גרניקה היתה בעיני הבאסקים סמל ללאומיות הבאסקית ולסבל של עם זה.

הגרניקה של פבלו פיקסו על קיר בעיר גרניקה (צילום: רויטרס)
נצחונו של פרנקו והשתלטות הפשיסטים על ספרד הרעו את מצבו של העם הבאסקי. הזכויות האוטונומיות ניטלו ממנו, וכל נסיונות המאבק לשחרור דוכאו ביד קשה. רבים מבני העם הבאסקי עזבו את מולדתם בתקופה זו.
ב-1959 פרשו מספר חברים מן מהמפלגה הבאסקית (נוסדה: 1894), שנודעה בהימנעותה מכל מאבק אלים לשחרור, והקימו את תנועת המחתרת הבאסקית אט"א (ETA, Euskadi Ta Azkatasuna). בתקופת שלטונו של פרנקו סבלה התנועה מרדיפות קשות, שכללו מעצרים נרחבים ועינויים. ב-1961 פתחה אט"א בפעולות טרור שכללו רציחות של קצינים גבוהים בצבא ספרד, שופטים ופקידי ממשלה, וכן פיצוץ מכוניות תופת בערים ספרדיות - שעל רובן נתקבלו התרעות מוקדמות. פעולת הטרור המוצלחת ביותר של המחתרת היתה חיסולו רה"מ לואיס קררו בלנקו, סגנו של פרנקו ומי שיועד לרשת אותו (1973).
לאחר מותו של פרנקו ב-1975 וחידוש הדמוקרטיה הספרדית חזרו הבאסקים ליהנות ממידה רבה של אוטונומיה
תרבותית ומנהלתית. עם חידוש הדמוקרטיה, שוחררו רבים מעצורי המחתרת על-ידי הממשלה הספרדית החדשה. למרות זאת, חידשה אט"א, ששאפה להיפרדות מלאה מהמדינה הספרדית, את פעילותה ביתר שאת. אט"א, שנהנתה עד אז מפופולריות לא מעטה עקב היותה האופוזיציה היחידה לפרנקו, איבדה את התמיכה והפכה שנואה על הציבור הספרדי כולל בקרב באסקים רבים. בין פעולותיה הבולטות לאחר חידוש הדמוקרטיה, היו פיצוץ בסופרמרקט בברצלונה ב-1987, שגבה 21 קורבנות, וניסיון לחסל את מנהיג המפלגה השמרנית, חוסה מריה אסנר, ב-1995.

מתקפת טרור של המחתרת הבאסקית, 2002 (צילום: איי פי)
הסכם השלום עם המחתרת האירית שנחתם בצפון אירלנד
ב-1998 ולחץ כבד של הציבור הספרדי, אילצו את אט"א להכריז על הפסקת אש באותה שנה. המגעים עם הממשל במדריד העלו חרס, ולאחר כשנה חזרה אט"א לדרך הטרור. מאז ההתנקשות הראשונה של אט"א ב-1968, נהרגו בפעולות המחתרת למעלה מ-800 בני אדם.
בשנת 1978 נוסדה הזרוע הפוליטית של הארגון, הרי בטסונה (Herri Batasuna). מאז שמרה המפלגה על ייצוג קבוע בפרלמנט, עד שהוצאה סופית מחוץ לחוק ב-2003, עקב תמיכתה בפעולות אט"א.