אהוד מנור

יליד המושבה בנימינה, האמצעי מבין שלושת בניהם של רחל וישראל וינר. נופי המושבה המשולבים בזכרונות ילדותו היוו חומר גלם לרבים משיריו, ביניהם "ימי בנימינה", "הבית ליד המסילה", "נחל התנינים" ואחרים. למרות שמורגשת בהם הנימה האישית, האינטימית, של אדם החוזר אל שבילי עברו, זכו שירים אלו למעמד קאנוני כמשקפים את פני הדור כולו ומנציחים את "ארץ ישראל הישנה והטובה".

מנור התחנך בבנימינה ומאוחר יותר בבית הספר הריאלי בחיפה. כשהיה בן 15 התייתם מאביו. לאחר תום שירותו הצבאי נרשם ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה ובספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשלב מאוחר יותר בחייו המשיך את השכלתו האקדמית בלימודי תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. ב-1962 החל לעבוד כעורך מוסיקלי בתחנת הרדיו "קול ישראל" - עבודה אשר ליוותה אותו במשך שנים רבות, הן כעורך והן כמגיש של תוכניות מוסיקה ותרבות.

אהוד מנור והאומנים החברים במופע ברית עולם (צילום: חיים זיו)

ב-1963 נסע ללמוד תקשורת באוניברסיטת ניו יורק, שם הכיר את אישתו לעתיד, הזמרת עפרה פוקס שהיתה גם הראשונה לה כתב שירים. בני הזוג חזרו לישראל ב-1966, והוא החל לכתוב גם עבור יוצרים ומבצעים אחרים. בקיץ 1968 נהרג אחיו הצעיר במלחמת ההתשה. מנור כתב לזכרו את השיר "אחי הצעיר יהודה", אשר הוקלט על ידי להקת גייסות השריון ב-1969, והתקבע במשך הזמן כאחד מהטקסטים המכוננים בתרבות השכול הישראלית. כבר בראשית שנות ה-70, זמן קצר יחסית לאחר שהחל בקריירה ככותב, התבססה זהותו המוסיקלית עם סגנון אמצע הדרך (מיינסטרים) ושירי א"י הישנה והטובה, והוא כבש את מקומו בלב העשייה התרבותית בארץ.

מנור נודע לא רק בכשרונו המוסיקלי אלא גם ביכולתו להתאים עצמו למגוון רחב של יוצרים מכל קשת הסגנונות בזמר העברי. בשנות ה-60 הירבה לעבוד עם נורית הירש, עימה כתב בעיקר לאילן ואילנית, רבקה זוהר והלהקות צבאיות. בשנות ה-70 החל לשתף פעולה עם המלחין והזמר מתי כספי, עליו צוטט פעם באומרו: "מתי כספי הוא ללא ספק המלחין הדומיננטי בחיי כפזמונאי והחיבור איתו היה כמעט כאילו מדובר בנשמה אחת". בשנת 1982 הופיע לראשונה עם הזמר והמלחין חנן יובל במופע "ימי בנימינה" שהורכב משיריו, ובין השניים פרחה ידידות אמיצה כמו גם שיתוף פעולה מוסיקלי ענף ("דור", "ואם השיר הזה נשמע לכם מוכר" ועוד רבים). בשנות ה-80 וגם לאחריהן, הירבה לשתף פעולה עם הזמר בועז שרעבי, שהיה אחד מן הבולטים במבצעי שיריו ("הלוואי", "משאלה", "לשיר איתך", "כשתבוא"). בשנות ה-90 החל לכתוב גם לכוכבי הזמר הים-תיכוני בהם חיים משה, אלי לוזון, זהבה בן ושרית חדד.

במקביל לכתיבת שירים עסק מנור גם בתרגום מחזות-זמר והצגות. המחזמר הראשון אותו תירגם לעברית היה "שיער", שהועלה על הבמה ב-1971 וזכה להצלחה גדולה. בהמשך תירגם גם את "חתולה על גג פח לוהט", "אופרה בגרוש", "עלובי החיים", "החלילן מהמלין", "אילוף הסוררת" ועוד רבים אחרים. כמו-כן, עסק גם בהגשת תוכניות טלוויזיה, ביניהן "עד פופ", "מסך אישי" ו"הילוך חוזר". 

עד ליומו האחרון נחשב מנור לאחד היוצרים הפעילים והפורים ביותר בישראל. שיריו נחשבים לנכסי צאן ברזל בתרבות הזמר העברי, ובזכותם הוענק לו ב-1998 פרס ישראל. בנימוקי השופטים להענקת הפרס נכתב: "אהוד מנור מעולם לא רצה להיות 'שליח ציבור'. בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח 'אנחנו'. לפי תפיסתו, אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים".

מבין הלהיטים הגדולים שכתב: "אין לי ארץ אחרת", "בשנה הבאה", "בלדה לשוטר", "קפה אצל ברטה", "מישהו", "לעולם בעקבות השמש", "ילדותי השנייה", "מה זאת אהבה", "אני אוהב אותך לאה", "ברית עולם", "אבניבי", "חי". משיריו לילדים: "גלי", "אחותי הקטנה", "בן", "מי אוהב את השבת" ועוד ועוד. 

לפרוייקט המלא - לחצו כאן.

השיר שלנו - "מתת האלוה שניתנה לאהוד מנור היתה מורכבת ולחלוטין לא צפויה בחייו של יוצר. מתוך השמחות והכאבים הפרטיים שלו ידע לחולל את הנס הזה, שהוא ביסודה של התרבות העברית החדשה: לברוא במילותיו חוויה קולקטיבית של שיר שמלווה אותנו לאורך שנים, שהופך להיות שירם הפרטי של אוהביו". אריאנה מלמד על יצירתו של אהוד מנור, מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.