מטאור

ממטר מטאורים בדרום קוריאה, 2001 (הכוכבים הם שיוצרים את פסי האור המעגליים, בשל החשיפה הארוכה בצילום וסיבובו של כדור הארץ) צילום: איי פי

תוך כדי כך ניתקים אטומים ומולקולות מגוש המטאורואיד ומתפזרים באטמוספירה, או חוזרים לחלל כמטאורואידים בפני עצמם. ברוב רובם של המקרים, המטאור מתפוגג כליל בגובה שמעל 75 ק"מ מעל פני כדור הארץ. מטאורואיד יתנדף כליל אחרי סדרת היתקלויות באוויר שמסתו 1% ממסת המטאורואיד עצמו. שרידיו, גרגרים זעירים של אבק, נושרים בהדרגה אל פני כדור הארץ.

כמות המטאורים הנראים בשמים גבוהה מאוד: בלילה חסר ירח שאין בו פעילות מטאורית גבוהה במיוחד, אפשר לראות 10 בשעה ממקום נתון על פני כדור הארץ. כמה פעמים בשנה חוצה כדור הארץ את מסלוליהם של שביטים שהתפוררו, ואז מתעצמת הפעילות המטאורית. אלה הם "ממטרי המטאורים", העשויים להגיע עד כדי מאות אירועים בשעה. בסך הכול קולט כדור הארץ מדי שנה 16,000 טונות של חומר מטאורי.

לעתים נדירות (כמה אלפי אירועים בשנה) אין המטאור נשרף כליל באטמוספירה, וחלק ממנו פוגע כגוש סלע בקרקע או בים. זהו מטאוריט. רק מיעוטם מתגלה, אם בחיפושים בעקבות תצפית ואם במקרה - כ-16 בשנה. המטאוריטים חשובים למדע, משום שהם מייצגים חומר שנותר במערכת השמש מראשית היווצרותה, או בכמה מקרים אף חומר שניתז מעל כוכב לכת אחר והגיע אלינו כמטאוריט.

החוקרים מבדילים בין המטאוריטים לפי הרכבם: סלעיים וברזליים. המטאוריטים הברזליים הם בעלי צפיפות גבוהה (7.8 גרם/סמ"ק בממוצע) והם עשויים בעיקר ברזל (מעל 90%) וכן מתכות אחרות, בעיקר קובלט וניקל. הגדול מהם שנתגלה שוקל כ-60 טונות. המטאוריטים הסלעיים, שצפיפותם נמוכה בהרבה (3.4 גרם/סמ"ק בממוצע), מכילים בעיקר חמצן, צורן ומתכות שונות. במחלקה זו מבדילים בין מטאוריטים כונדריטיים, שהם השכיחים ביותר, לבין אַכּוֹנְדְרִיטִיִים. הראשונים מכילים כונדרולות, גושים זעירים של סיליקטים, ביניהם אף זכוכית טהורה. לפי ההשערה, אלה התגבשו בראשית ימיה של מערכת השמש, עקב התפרקויות חשמליות או התנגשויות בין גופים סלעיים. האכונדריטים דומים לכונדריטים בהרכבם, אך אין בהם כונדרולות.