מנחם בגין

מנחם וולפוביץ' בגין נולד בעיר ברסט ליטובסק (בריסק) שהיתה אז בתחום רוסיה הצארית. הקטן מבין שלושת ילדיו של סוחר עצים יהודי ציוני. במהלך מלחמת העולם הראשונה נדד כילד עם משפחתו ברחבי רוסיה. היה חבר בצעירותו בתנועת השומר הצעיר. בגיל 16 הצטרף לתנועת בית"ר. כבר אז התבלט כמנהיג כריזמטי ונואם מזהיר. שימש כמפקד סניף בית"ר בעיר. בתום לימודי התיכון יצא לורשה שם המשיך לפעול במסגרת בית"ר והחל בלימודי משפטים באוניברסיטת ורשה. סיים את לימודיו בשנת 1935.

בשנים לאחר מכן הקדיש את מירב מאמציו ומרצו לעבודה בשירות תנועת בית"ר והגדלת כוחה. במהלך אחד ממסעותיו ברחבי פולין פגש את עליזה ארנולד וכעבור שנתיים השניים נישאו.

נקודות ציון בחייו

תאריך	אירוע
1913	נולד בעיר ברסט ליטובסק
1929	מצטרף לתנועת בית"ר
1935	מסיים לימודי משפטים באוניברסיטת ורשה
1940	מואשם בריגול על ידי הסובייטים ונשלח לכלא בסיביר
1942	מגיע לא"י כחייל בצבא הפולני
1943	מתמנה למפקד מחתרת האצ"ל
1944	מכריז על פתיחת מאבק נגד המנדט הבריטי
יוני 1948	פרשת אלטלנה
1948	מייסד את תנועת חרות
1952	מוביל את המאבק בהסכם השילומים עם גרמניה
1967	מצטרף לממשלת האחדות בראשות אשכול
1977	מוביל את הליכוד לניצחון היסטורי בבחירות ומתמנה לראש ממשלה
1978	משתתף בוועידת קמפ דייוויד, בסיומה נחתם הסכם עם מצרים
1978	זוכה בפרס נובל במשותף עם נשיא מצרים סאדאת ונשיא ארה"ב קרטר
1979	ישראל ומצרים חותמות על הסכם שלום במסגרתו מסכים בגין לפינוי סיני
1981	מורה על הפצצת הכור הגרעיני בעירק
1981	מוביל את הליכוד לניצחון בבחירות ופותח בכהונה שנייה כרה"מ
1982	מחליט על פתיחת מבצע "שלום הגליל" (מלחמת לבנון)
ספטמבר 1982	מקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר הטבח בסברה ושתילה
ספטמבר 1983	מתפטר מראשות הממשלה ומאותה עת מסתגר בדירתו
9 במרס 1992	יום מותו של מנחם בגין

בעודו מכהן כנציב בית"ר בפולין בוועידת בית"ר העולמית (1938) התעמת בגין עם ראש התנועה, זאב ז'בוטינסקי, ותבע להקצין את מדיניות התנועה ל"כיבוש המולדת" בכוח הזרוע.

מנחם ועליזה בגין לאחר חתונתם בטרוסקביץ', פולין, 1939 (צילום: לע"מ)

עם פלישת הנאצים לפולין ב-1939 נמלט בגין עם אשתו לווילנה, שם הקים מסגרת קליטה לפליטים חברי בית"ר. כל משפחתו של בגין נספתה בשואה, מלבד אחותו שהצליחה לשרוד ולעלות ארצה. הוא נתפס על-ידי הסובייטיים, הואשם בריגול והוגלה לסיביר. ב-1941 שוחרר והצטרף לצבא הפולני, עמו הגיע לארץ ישראל ב-1942.

ב-1946 הורה על פיצוץ המפקדה הבריטית במלון קינג-דיוויד בירושלים. בפיצוץ נהרגו 90 בני-אדם, ביניהם אזרחים חפים מפשע.

בגין ופרשת אלטלנה (לצפייה בסרטון המלא באתר הערוץ האקדמי - לחצו כאן ) 

ביוני 1948 היה בגין על סיפון האלטלנה, אונייה שנשאה מעפילים ונשק לאצ"ל, שהופגזה מהחוף על ידי אנשי "ההגנה". בגין, נאמן לתחושת האחריות הממלכתית, אסר על אנשיו להגיב ובכך למעשה מנע את תחילתה של מלחמת אחים.

עם קום המדינה, הקמת צה"ל ופירוק ארגוני המחתרת, ייסד בגין עם חבריו לאצ"ל את תנועת חרות. בבחירות הראשונות לכנסת זכתה חירות ב-14 מנדטים. באותן שנים לא הכיר הממסד, שנשלט על-ידי מפא"י, בלגיטימיות של תנועת חירות, הדבר בא לידי ביטוי באמירתו המפורסמת של בן גוריון (בה התייחס להרכבי הקולאיציה  האפשריים): "בלי חירות ומק"י". בבחירות לכנסת ה-2 (1951) זכתה חירות ב-8 מנדטים בלבד (לעומת 45 של מפא"י).

בעקבות הכישלון הודיע בגין בישיבת המועצה הארצית של התנועה על כוונתו לפרוש מהנהגת חירות. אולם לאחר חופשה בת מספר חודשים שב לתפקידו.

ב-1952 עמד בגין בראש המתנגדים להסכם השילומים עם גרמניה לפיצוי ניצולי השואה. "בעד כמה מיליוני דולרים עומדת להיעשות התועבה", שאל את בן-גוריון מעל בימת הכנסת. בהנהגתו עלה ציבור גדול של מפגינים אל מול הכנסת. בנאומו מול קהל המפגינים קרא בגין להתנגדות אלימה להסכם השילומים, וזמן קצר לאחר מכן הפכה ההפגנה לאירוע אלים במהלכו נפצעו עשרות שוטרים.

בעקבות הפרות הסדר הושעה בגין לשלושה חודשים מחברותו בכנסת. תוצאות האירוע שימשו בידי אנשי מפא"י עילה נוספת לפסילתם של בגין ומפלגתו כשותפים קואוליציוניים אפשריים וסיעתחירות (ולאחר מכן גח"ל) נותרה באופוזיציה עד ל-1967.

ב-1965 התאחדו תנועות החירות והליברלים לגח"ל. ב-1967, בתקופת ההמתנה טרום מלחמת ששת הימים, הביאה אווירת המשבר הלאומי לביטול פסילתו של בגין והוא צורף לראשונה לממשלה, ומונה לשר בלי תיק בממשלת האיחוד הלאומי שהקים לוי אשכול.

מנחם בגין (באדיבות הארכיון הציוני, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית)

בגין היה חבר ממשלה עד שפרש מממשלתה של גולדה מאיר ב-1970 על רקע תכנית רוג'רס.

ב-1973 הקים בגין את הליכוד ועמד בראשו. בבחירות שנערכו בחודש מאי 1977 זכה הליכוד בניצחון גדול ("המהפך"), ומנחם בגין הושבע לראש הממשלה. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודחה מפא"י (באותה עת נקראה - מפלגת העבודה) מן השלטון והנהגת המדינה עברה לידי מחנה הימין.

בנובמבר 1977 הגיע נשיא מצרים, אנוור סאדאת , לביקור היסטורי בישראל. בעקבות הביקור התחיל תהליך שלום בין ישראל למצרים, ששיאו היה ועידת קמפ-דיוויד ב-1978. הסכם השלום בין המדינות נחתם שנה מאוחר יותר, ובכך היה בגין למנהיג הראשון שחתם על הסכם שלום עם מדינה ערבית. במסגרת ההסכם ויתרה ישראל על חצי האי סיני, עקרה ישובים ישראלים והכירה בזכויותיהם הלגיטימיות של הפלסטינאים להגדרה עצמית.

בעקבות הביקורת הקשה לה זכה בתוך מפלגתו, ופרישה של חברים מהתנועה אמר בגין: "טובים קשיי השלום מייסורי המלחמה". על הסכם השלום עם מצרים זכה מנחם בגין, יחד עם נשיא מצרים סאדאת, בפרס נובל לשלום ב-1978. בכך היה למדינאי הישראלי הראשון שזכה בפרס זה.

סרטון באדיבות מרכז מורשת בגין

בבחירות שנערכו ב-30 ביוני 1981 ניצחה מפלגת הליכוד את המערך, ובגין נכנס לקדנציה השנייה שלו כראש הממשלה. כהונתו השניה התאפיינה בהדרדרות המצב הכלכלי (אינפלציה בת 400%) ובהחרפת המצב הבטחוני בגבול הצפוני. ב-5 ביוני 1982, בעקבות הסלמה בגבול הצפון, קיבלה הממשלה בראשות בגין את ההחלטה לצאת ל"מבצע שלום הגליל".

באופן רשמי נועד המבצע להשתלט על איזור ביטחון בקרבת הגבול הבינלאומי ("עד 40 ק"מ") והיה אמור להמשך ימים ספורים. למעשה הפך המבצע למלחמה ממושכת ורבת נפגעים.

סוגיית האחריות על מהלכיה של מלחמת לבנון נמצאת בדיון ציבורי ומשפטי שנים רבות וטרם נמצאה תשובה מוסכמת לשאלה האם ידע ואישר בגין את מהלכי המלחמה או שמא הולך שולל על ידי שר הביטחון דאז אריאל שרון.

עם התפתחותה של מלחמת לבנון גברו גילויי הביקורת והמחאה נגד בגין וממשלתו. רבות מן ההפגנות כוונו נגדו ישירות ונערכו אל מול מעונו. נזכר במיוחד שלט שהוצב תדיר מול ביתו ובו עודכן מספר הקורבנות במלחמה המתמשכת.

אחד משיאי המחאה נרשם לאחר הטבח בסברה ושתילה, בעקבותיו קוימה הפגנה המונית בתל אביב (הפגנת ה-400,000), ועל בגין הופעל לחץ כבד להקים ועדת חקירה. בגין, שביקש להסתפק בבדיקה פחות מחייבת של האירועים, נכנע בסופו של דבר ללחצים, וב-28 בספטמבר 1982 הורה על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית - ועדת כהן. במסקנותיה נמנעה הוועדה  מלהטיל על בגין אחריות ישירה לאירועים, אך קבעה כי: "חוסר המעורבות של בגין בכל הנושא מטיל עליו מידה מסויימת של אחריות".

באוגוסט 1983 הודיע בגין על כוונתו להתפטר מראשות הממשלה: "איני יכול עוד", אמר. בהודעתו לא נימק בגין את מניעיו להתפטרות וההשערות לכך רבות: העלייה המתמדת במספר ההרוגים והפצועים בלבנון וההפגנות הסוערות נגדו, פטירתה של אשתו, בריאותו המתדרדרת ועוד. בספטמבר 1983 מתפטר בגין באופן רשמי מן הממשלה. מאז התפטרותו ועד מותו ב-9 במרס 1992 הסתגר בגין בביתו כשהוא נראה בציבור רק לעיתים נדירות.

אביו של השר בני בגין.  

לעמוד הפרויקט – לחצו כאן

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן – לחצו כאן