בדווים

הניידות של החברה הבדווית השפיעה על אורחות חייהם של הבדווים ועל ותרבותם, על עצמאותם והיעדר תלות במסגרות לאומיות או בשלטון; התכונות הראשיות המייחדות את החברה הבדווית הן ליכוד שבטי ומשפחתי, הכנסת אורחים (שיסודה בכורח של עזרה הדדית בתנאי המדבר הקשים) ומשפט שבטי המושתת על גאולת הדם (שהיה מיסודותיו של ליכוד השבט).

עיקר פרנסתם של הבדווים הגיעה בעבר מגידול צאן וגמלים, שסיפקו להם את רוב צרכיהם, כגון בשר, מוצרי חלב וצמר (ממנו יצרו ביגוד ויריעות אוהלים). במאה השנים האחרונות מתפרנסים הבדווים גם ממלאכות מזדמנות וכן כפועלים שכירים, בעיקר במקומות סמוכים לבארות נפט (בחצי האי ערב, מצרים ועוד). כמו כן, כיום מגדלים הבדווים לפרנסתם גם בקר ועזים.

חיי הרוח של הבדווים נחשבים פרימיטיביים למדי, ולמרות זאת קמו להם מספר משוררים ונלקטו קבצי שירה בדואית. אחד מכלי הנגינה החשובים בתרבות הבדווית הוא הרוּבַּבָּה, כלי מיתר המזכיר בצורתו כינור.

בתים ביישוב הבדואי חורה (צילום: חיים הורנשטיין)

מרבית הבדווים מוסלמים בדתם (שיעים או סונים), אבל יש ביניהם גם נוצרים. בנוהגם הדתי של הבדווים נשתמרו יסודות פגאניים רבים מן התקופה הקדם-אסלאמית, אולם פולחן הדת והמצוות הקשורות בה אינם תופסים מקום רב בחייהם.

אוהל בדווי ביישוב רהט, 1981 (צילום: נתי הרניק, לע"מ)

לכל שבט בדווי אזור נדודים פחות או יותר קבוע. באזור זה הוא השבט היחיד שרשאי לחנות ולהתיישב, לגדל את מיקנהו ולעשות שימוש במקווי המים שלו. על רקע זה מתפתחים לעיתים סכסוכים בין השבטים, בעיקר בעתות בצורת - סכסוכים שעלולים להיגרר למלחמות בין שבטיות ולשפיכות דמים.

מירוץ גמלים בפסטיבל בדווי באיזור ערד (צילום: חיים הורנשטיין)

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כששטחים גדולים של המזרח התיכון היו נתונים לשלטונן של מעצמות אירופה, נעשו מאמצים להשליט על הבדווים את מרות השלטון המרכזי. נסיונות אלה לא נשאו פרי משום שהבדווים לא הכירו בגבולות מדיניים וראו עצמם אזרחי המרחב כולו.

עם זאת, השינויים הפוליטיים והכלכליים באיזור גרמו לשינויים רבים באורח החיים הבדווי. הרחבת מקומות היישוב והאדמות החקלאיות באיזור גרמו לצמצום שטחי המרעה של הבדווים; פיתוח אמצעי תחבורה הוריד את ערכם של הגמלים והתחזקות השלטון המרכזי במדינות האזור פגעה ביכולתם של הבדווים להמשיך ולשמור על אוטונומיה וחוסר קשר עם השלטון. לפיכך התקיים תהליך רצוף של נטישת הבדווים את חיי הנוודות ומעבר להתיישבות קבע, והשתלבות בחיי החברה והכלכלה של תושבי הקבע האחרים במדינות השונות.

תהליך ההתיישבות זה לווה בהתרופפות הארגון השבטי ובירידת כוחם הפוליטי (למעט ירדן, שבה הבדווים הם משענתו הפוליטית העיקרית של המשטר). התיישבות הקבע גם הביאה לירידה של ממש במספר הבדווים, לפי שהם מקטינים את מספר הצאצאים כמקובל במקומות מגוריהם החדשים. מספר הבדווים מוערך בכמה מיליונים, אבל בהיעדר מפקד אוכלוסין, אין על כך נתונים מדויקים. מעריכים כי יש במזרח התיכון למעלה מ-15 מיליון בדווים.

הבדווים מהווים חלק מהמיעוט הערבי במדינת ישראל. בתחילת המאה ה-21 מנו כ-150,000 נפש. יותר מ-60% מאוכלוסיית הבדווים בארץ הם ילדים, ושיעור גידול האוכלוסייה בקרבם עומד על כ-5.5% בשנה - משיעורי הגדילה הגבוהים בעולם.

השוק הבדווי ביישוב רהט (צילום: מארק ניימן, לע"מ)

עם הקמת מדינת ישראל, ב-1948, הוטלו על הבדווים הגבלות תנועה קשות ושטח מחייתם צומצם. חלק מהשבטים אף נאלצו לעזוב את שטחם ולעבור לגליל ולאזורים אחרים.

מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, עושה המדינה מאמצים ליישבם ביישובי קבע (למשל רהט ותל שבע שבנגב), בהם ניתנים שרותים אלמנטריים של בריאות וחינוך. למעלה ממחצית האוכלוסייה הבדווית מתגוררת בישובי הקבע, והשאר ביישובים שבטיים שאינם מוכרים על ידי המדינה. אחוז גבוה מהצעירים הבדווים משרתים בצבא, מרביתם בתפקידי גששות, אך עם זאת, השתלבותם של הבדווים בחברה הישראלית מצומצמת ביותר, מעמדם החברתי-כלכלי נמוך ההרבה מן הממוצע במשק, ותעסוקתם והשכלתם פחותה מזו של המגזר היהודי.

לטענת הבדווים, ניסיונות המדינה ליישבם בישובי קבע נעשו ללא תיאום וללא התחשבות באורך חייהם. מטרת המדינה, לדבריהם, היתה להשתלט על שטחים שהיו ברשות הבדווים ולהלאימם. גם יחידות פיקוח שונות ("הסיירת הירוקה" למשל) שבין תפקידיהן שמירה על קרקעות המדינה, דאגו לטענתם בעיקר לגירוש הבדווים מאדמתם. בנוסף טוענים ראשי המגזר, כי הבטחות הממשלה לשרותים נאותים בישובי הקבע לא קוימו, ורמת השירותים המסופקת להם נמוכה מאוד.

בעקבות תהליכי העיור והמודרניזציה שעברו בעשורים האחרונים, התערערו היסודות החברתיים, המשפחתיים והכלכליים שהרכיבו את החברה הבדווית והתפשטו תופעות כגון פשיעה, נשירה מבתי ספר ושימוש בסמים.

היישוב הבדווי רהט, 2003 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

במסקנות ועדת אור, שמונתה לחקור את אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי - מוזכרים הבדווים כמיעוט מופלה במיוחד במדינת ישראל.

בפרק ההמלצות הנוגעות לאפליית המיעוט הערבי בישראל, נכתב: "תשומת לב מיוחדת יש להפנות לתנאי חייהם ומצוקתם של הבדווים. אין עוד מקום להתעלמות מנושא זה או לדחיקתו לשוליים. על המדינה, באמצעות דרגיה הבכירים ביותר, לפעול לסגירת הפערים בהקדם באופן נחרץ וברור, תוך קביעת יעדים ברורים ומוחשיים, ולוחות זמנים מוגדרים".